חברה מבוססת נתונים

בקיצור

• הערים והממשלות של ימינו עדיין פועלות לפי עקרונות שפותחו לפני מאתיים שנה, במהלך המהפכה התעשייתית. אנחנו זקוקים לדרך חשיבה חדשה כדי להתמודד עם הבעיות של המאה העשרים ואחת, כגון פיצוץ אוכלוסין ושינוי האקלים.
• ביג-דאטה יכולים לספק את דרך החשיבה הזאת. "פירורי הלחם" הדיגיטליים שאנחנו משאירים אחרינו במהלך חיי היום-יום, ושמגלים עלינו יותר מאשר כל מה שנבחר לספר על עצמנו, משמשים כלי רב עוצמה להתמודדות עם בעיות חברתיות.
• עם זאת, החשש משימוש לרעה במידע הזה הוא רציני. לפני שיהיה אפשר להשתמש בכריית נתונים כדי ליצור חברה בריאה ומשגשגת יותר, אנחנו זקוקים למדיניות חדשה לנתונים, שמעניקה לאנשים שליטה גדולה הרבה יותר במידע שלהם מזו שיש להם כיום.

הצמיחה העירונית המהירה של אמצע המאה ה-19, שהואצה בשל המהפכה התעשייתית, יצרה בעיות חברתיות וסביבתיות בוערות. הערים הגיבו בהקמת רשתות ריכוזיות שסיפקו מים נקיים, אנרגיה ומזון בטוח למאכל, אִפשרו מסחר, הקלו על התחבורה ועל שמירת הסדר הציבורי, והעניקו גישה נוחה לשירותי בריאות. כיום, הפתרונות האלה, שגילם עולה על מאה שנים, נעשים פחות ופחות מתאימים. רבות מן הערים שלנו סובלות מעומסי תנועה תמידיים, והמוסדות הפוליטיים שלנו אינם מסוגלים להגיב לשינויים. מלבד זאת, עומדים בפנינו אתגרים חדשים, ובייחוד הצורך להאכיל ולספק מגורים לאוכלוסייה שצפויה לגדול בשני מיליארדי אנשים, ובמקביל למנוע את ההשלכות החמורות ביותר של ההתחממות הגלובלית.

הבעיות האלה, הייחודיות למאה ה-21, דורשות חשיבה שמתאימה למאה ה-21. ואף על פי כן, כלכלנים וחוקרים רבים במדעי החברה עדיין חושבים על מערכות חברתיות במונחים של "עידן הנאורות"', כגון שווקים ומעמדות, מודלים פשטניים שמצמצמים את יחסי הגומלין החברתיים לכדי כללים או אלגוריתמים, תוך התעלמות מהתנהגותם של בני אדם כפרטים. עלינו להעמיק את החשיבה ולרדת לפרטים הקטנים ביותר של האינטראקציות החברתיות. הכלי שמספק לנו את היכולת לעשות זאת קרוי Big Data.

הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת לנו לחקור מיליארדי פעולות, שבמהלכן אנשים מחליפים זה עם זה רעיונות, כסף, מוצרים או רכילות. מעבדת המחקר שלי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) משתמשת במחשבים כדי לבחון דפוסים מתמטיים בפעולות חליפין אלה. כבר עכשיו אנחנו מסוגלים להתחיל להסביר תופעות, כגון מפולות פיננסיות, הפיכות פוליטיות או מגפות שפעת, שעד כה היו מסתוריות. ניתוח נתונים יכול לספק לנו מערכות פיננסיות יציבות, ממשלות מתפקדות, שירותי בריאות יעילים במחירים סבירים ועוד. אך ראשית, עלינו להבין את מלוא העוצמה הטמונה בביג-דאטה ולבנות מסגרת לשימוש נכון בכלי הזה. היכולת לעקוב אחר התנהגות של פרטים וקבוצות, לחזות אותה ואפילו לשלוט בה היא דוגמה קלאסית לאש בנוסח פרומתיאוס: היא יכולה לשמש לטוב או לרע.

כוח החיזוי של פירורי לחם דיגיטליים

כשאנו חיים את חיי היום-יום שלנו אנו מותירים אחרינו נתיב של "פירורי לחם" וירטואליים: רשומות דיגיטליות של כל האנשים שהתקשרנו אליהם בטלפון, המקומות שהיינו בהם, הדברים שאכלנו והמוצרים שקנינו. פירורי הלחם האלה מספרים את סיפור חיינו בצורה מדויקת יותר מכל מה שהיינו בוחרים לספר בעצמנו. עדכוני הסטטוס שלנו בפייסבוק והציוצים בטוויטר מגלים את המידע שאנחנו בוחרים להציג, כשהוא ערוך על פי המקובל. פירורי הלחם הדיגיטליים, לעומת זאת, מתעדים את ההתנהגות בדיוק כפי שהיא.

אנחנו יצורים חברתיים וההתנהגות שלנו לעולם אינה ייחודית כפי שאנחנו אולי סבורים. סביר להניח שהאנשים שאליהם אתם מתקשרים, שולחים מסרונים או מבלים בחברתם, ואפילו האנשים שאתם מזהים בשכונה אך מעולם לא הכרתם באופן אישי, כולם דומים לכם במגוון אופנים. הסטודנטים שלי ואני יכולים לדעת אם אתם בסיכון גבוה לפתח סוכרת על סמך המסעדות שבהן אתם אוכלים וסוג הקהל שעמו אתם מבלים. באמצעות אותם נתונים אנחנו יכולים לחזות מהו סוג הבגדים שאתם נוטים לרכוש, ואת הסיכוי שתוכלו להחזיר הלוואה. מכיוון שההתנהגות שלנו משתנה כשאנו מרגישים חולים – אנחנו הולכים למקומות אחרים, קונים דברים אחרים, מתקשרים לאנשים אחרים ומחפשים מונחים אחרים באינטרנט – אפשר כיום ליצור, על סמך ניתוח נתונים, מפה שמתעדכנת בזמן אמת וחוזה בכל רגע נתון היכן הסיכון הגדול ביותר בעיר להידבק בשפעת.

מבין הדפוסים המתמטיים העולים מתוך הביג דאטה, אלה המספקים את התובנות העמוקות ביותר לגבי תפקוד החברה קשורים לזרימה של רעיונות ומידע בין אנשים. אנחנו מבחינים בזרימה הזאת כשאנו חוקרים דפוסים של יחסי גומלין חברתיים (שיחות פנים-אל-פנים, שיחות טלפון, העברת מסרים במדיה חברתית), כשאנו מעריכים את מידת החדשנות ואת הנטייה לחיפוש דברים חדשים בדפוסי הרכישה של אנשים (כפי שהם משתקפים בנתוני כרטיסי האשראי), או כשאנו מנתחים את תבניות התנועה (המתועדות באמצעות GPS). זרימת הרעיונות חיונית להבנה של חברה, לא רק מפני שמידע עדכני חיוני לפעולה יעילה של מערכות, אלא גם מפני שהפצת רעיונות ושילובם הם הבסיס לחדשנות. קהילות מנותקות משאר החברה מסתכנות בקיפאון.

בין הממצאים המפתיעים ביותר שהסטודנטים שלי ואני גילינו, הוא שדפוסי זרימה של רעיונות (שנמדדים בהתנהגות קנייה, בניידות פיזית ובתקשורת) קשורים באופן ישיר לצמיחה ביצרנות ובתוצרים היצירתיים. אנשים, ארגונים, ערים ואפילו חברות שלמות שמגלים מעורבות וחוקרים את הנעשה מחוץ לקבוצה החברתית שלהם הם יצרניים יותר, יצירתיים יותר ואפילו חיים זמן ממושך יותר בבריאות טובה. גרסאות של התבנית הזאת מופיעות בכל המינים הביולוגיים החברתיים, אפילו אצל דבורים. נראה שזרימה של רעיונות חיונית לבריאותה של כל חברה.

ולכן, כשאנו מנתחים חברות וממשלות, כדאי לדמות אותן למכונות של רעיונות. מכונות כאלה אוספות רעיונות ומפיצות אותם בעיקר באמצעות אינטראקציות אישיות. שתי תבניות מתמטיות מספקות עדות לזרימת רעיונות בריאה. הראשונה היא מעורבות, שאנו מגדירים אותה כשיעור הפעולות הבין-אישיות האפשריות שמתרחשות בדרך כלל בתוך קבוצה. הקשר בין מעורבות ליצרנות הוא קשר פשוט: רמות גבוהות של מעורבות חוזות יצרנות גבוהה של הקבוצה, וכמעט אין זה משנה על מה הקבוצה עובדת, ומה סוגי האישיות של חבריה. הגורם השני הוא חקרנות, מדד מתמטי של המידה שבה חברי הקבוצה מביאים רעיונות חדשים מבחוץ. מידת החקרנות חוזה היטב את החדשנות ואת התפוקה היצירתית.

בניסויים בשטח שהסטודנטים שלי ואני ערכנו בחברות עסקיות ברחבי העולם, מדדנו רמות של מעורבות וחקרנות באמצעות הצמדה של תגי זיהוי סוציומטרי לעובדים. אלו הם התקנים אלקטרוניים שעוקבים אחר אינטראקציות בין אנשים. גילינו שהגדלת המעורבות בתוך קבוצה יכולה לשפר במידה ניכרת את היצרנות, ובמקביל להפחית מתחים. לדוגמה, לאחר שגיליתי שמרכזי שירות טלפוני נוהגים לתזמן את הפסקות הקפה כך שבכל רגע נתון רק אדם אחד יוצא להפסקה, שכנעתי את מנהל מרכז השירות של בנק אוף אמריקה לתזמן הפסקות משותפות כדי לקדם מעורבות בין העובדים. שינוי זה לבדו הוביל להגדלת התפוקה ב-15 מיליוני דולרים בשנה.

גילינו גם שחקרנות, יצירת קשרים חדשים בין אנשים, היא מדד מצוין לחדשנות וליצירתיות. ערוצי תקשורת עשירים, בייחוד מפגשים פנים-אל-פנים, משפיעים יותר מאשר ערוצי תקשורת אלקטרוניים. במילים אחרות, דואר אלקטרוני לעולם לא יוכל להחליף לגמרי פגישות ושיחות.

מצאנו גם שתנודות במידת החקרנות והמעורבות הקבוצתית, כלומר תבנית שבה אנשים מערבים את חברי הקבוצה, יוצאים לחפש מידע חדש, מביאים אותו בחזרה וחוזרים על התהליך, היא תבנית הקשורה באופן עקבי לתפוקה יצירתית יותר. בארגוני מחקר מבוססים, עמיתיי הצליחו למדוד את התבנית הזאת במפגשים פנים-אל-פנים והשתמשו במדידות האלה כדי לזהות במדויק את הימים היצירתיים ביותר של החוקרים. גישה זהה מתאימה גם לצוותים וירטואליים, שחבריהם מפוזרים במקומות שונים ורבים.

דפוסים דומים של זרימת מידע חוזים אפילו את התפוקה היצרנית של ערים ואזורים שלמים. דפוסי מעורבות קהילתית וחקרנות חוץ-קהילתית חוזים אפילו תוצאות חברתיות כגון תוחלת חיים, שיעורי פשיעה ושיעורי תמותה של תינוקות. שכונות סגורות למידע מגיעות להישגים נמוכים ממש כמו שכונות מבודדות מבחינה פיזית, ואילו שכונות שמעורבות זו עם זו ומחוברות לקהילות שסביבן נוטות להיות בריאות ומשגשגות יותר.

מקסום זרימת הרעיונות

השימוש בביג-דאטה כדי לאבחן בעיות ולחזות הצלחה הוא אמנם דבר חשוב. אבל הדבר המרגש עוד יותר הוא האפשרות להשתמש בנתונים גדולים כדי לתכנן ארגונים, ערים וממשלות כך שיפעלו טוב יותר מאלה הקיימים כיום.

את הפוטנציאל לכך קל במיוחד לראות בתאגידים. לרוב די במדידה של זרימת הרעיונות כדי לגלות כמה שינויים פשוטים שישפרו את היצרנות ואת התפוקה היצירתית. לדוגמה, מחלקת הפרסום של בנק גרמני נתקלה בבעיות קשות בעת השקת מסעות פרסום למוצרים חדשים, וביקשה לדעת היכן טעתה. כשחקרנו את הבעיה בעזרת תגי זיהוי סוציומטריים, גילינו שקבוצות בתוך הארגון אמנם התכתבו הרבה בדואר אלקטרוני, אך איש כמעט לא דיבר עם העובדים בשירות הלקוחות. הסיבה לכך הייתה פשוטה: שירות הלקוחות היה ממוקם בקומה אחרת, והדבר גרם בעיות אדירות. באורח בלתי נמנע, מחלקת הפרסום הכינה מסעות פרסום ששירות הלקוחות לא היה מסוגל לתת להם תמיכה. כשההנהלה ראתה את התרשים שהכנו, שהראה את זרימת המידע הלקויה הזו, המנהלים הבינו מיד שעליהם להעביר את שירות הלקוחות לאותה קומה כמו שאר הקבוצות. הבעיה נפתרה.

לראשונה בהיסטוריה, אנחנו יודעים די על עצמנו כדי לבנות מערכות חברתיות, שפועלות טוב יותר מאלה שהיו לנו בעבר.

הגדלת המעורבות אינה פתרון קסם. למעשה, הגדלת המעורבות בלי להגדיל את החקרנות עשויה לגרום בעיות. לדוגמה, כשהפוסט-דוקטורנט יניב אלטשולר ואני מדדנו זרימת מידע ברשת חברתית של סוחרים פיננסיים, eToro, גילינו שבשלב מסוים, האנשים היו מקושרים ביניהם עד כדי כך שעיקר זרימת הרעיונות נעשתה בלולאות משוב. כולם אמנם העבירו רעיונות, אך אלה היו אותם רעיונות שוב ושוב. כתוצאה מכך, הסוחרים פעלו בתוך תיבת תהודה, וכשקבוצת סוחרים נשלטת על ידי לולאות משוב נוצרות בועות פיננסיות. כך בדיוק נוצר מצב שבו אנשים נבונים השתכנעו ש-pets.com היא מניית המאה [חברת pets.com הייתה אחת מ"בועות הדוט קום" המפורסמות, שגרמה להפסדים של מאות מיליוני דולרים – העורכים].

למרבה המזל, גילינו שאפשר לנהל את זרימת הרעיונות בין אנשים באמצעות מתן תמריצים קטנים, או "דחיפות". תמריצים מסוימים יכולים לגרום לאנשים מבודדים ליצור מעורבות רבה יותר עם אחרים, ותמריצים אחרים יכולים לעודד אנשים ששקועים בחשיבה קבוצתית לצאת ולחקור מחוץ לרשת הקשרים הנוכחית שלהם. בניסוי שנערך בקרב 2.7 מיליוני סוחרים קטנים ב-eToro, ביצענו "כוונון" של הרשת באמצעות הענקת קופוני הנחה, שעודדו את המשתתפים לחקור רעיונות של קבוצות סוחרים אחרות ומגוונות יותר. כתוצאה מכך, הרשת כולה נותרה בטווח הבריא של חוכמת ההמונים. ראויה לציון עוד יותר העובדה שהתמריצים ניתנו רק למספר קטן של סוחרים, ובכל זאת הצלחנו להגדיל את הרווחיות של כלל הסוחרים החברתיים ביותר מ-6%.

תכנון של זרימת רעיונות יכול לסייע גם בפתרון המצב המכונה "הטרגדיה של נחלת הכלל", שבו מספר מועט של אנשים מתנהגים בצורה שגורמת לכולם לסבול, אך המחיר שכל אדם יחיד משלם הוא נמוך כל כך, עד שאין די מוטיבציה לטפל בבעיה. דוגמה מצוינת לכך אפשר למצוא בעולם ביטוח הבריאות. יקר יותר לטפל באנשים שאינם נוטלים את התרופות שלהם, אינם מתעמלים או אינם אוכלים באופן מבוקר, והדבר מעלה את מחיר ביטוח הבריאות של כולם. דוגמה נוספת היא מקרים שבהם גביית המסים במדינה ריכוזית מדי: לרשויות המקומיות אין די תמריצים כדי לוודא שכולם ישלמו מסים, ואז ההתחמקות ממס נעשית נפוצה.

הפתרון המקובל הוא לאתר את האנשים הבעייתיים ולהציע להם תמריצים או להטיל עליהם עונשים כדי שיתנהגו כשורה. הגישה הזאת יקרה ובדרך כלל אינה יעילה. תלמידי אנקוּר מאני ואני הראינו שקידום מעורבות בין אנשים עשוי למזער את המצבים האלה. המפתח הוא לספק תמריצים כספיים קטנים לאנשים שמקיימים את מרב האינטראקציה עם הגורמים הבעייתיים, ובכך להעניק להם את הפרס על השיפור בהתנהגות של האחרים. גילינו שבמצבים אמיתיים, כשנעשים ניסיונות לעודד התנהגות בריאה או חיסכון באנרגיה, גישה כזאת, המבוססת על לחץ חברתי, יעילה עד פי ארבעה משיטות מסורתיות.

גישה זהה יכולה לשמש גם לניוד המונים, למשל במקרי חירום או במצבים אחרים שדורשים פעולה מתואמת כדי להשיג יעד משותף. לדוגמה, ב-2009, תכננה הסוכנות האמריקנית למחקר בטחוני מתקדם (DARPA) ניסוי לרגל יום ההולדת הארבעים לרשת האינטרנט. הרעיון היה להראות כיצד המדיה החברתית והאינטרנט יכולים להביא לניוד בשעת חירום ברחבי ארה"ב. הסוכנות הציעה פרס בסך 40,000 דולרים לצוות הראשון שיצליח לאתר עשרה בלונים אדומים שהוצבו ברחבי ארה"ב. כ-4,000 צוותים נרשמו לתחרות, וכמעט כולם נקטו בגישה הפשוטה ביותר והציעו פרס לכל אדם שידווח על בלון. קבוצת המחקר שלי בחרה גישה אחרת: חילקנו את כספי הזכייה בין אנשים שהשתמשו ברשתות החברתיות שלהם כדי לגייס מחפשים שבסופו של דבר דווחו על בלון, לבין אלו שמצאו את הבלונים בפועל. שיטה זו, שמקבילה לגישת הלחץ החברתי לפתרון "הטרגדיה של נחלת הכלל", עודדה אנשים להשתמש ברשתות החברתיות שלהם ככל האפשר. ניצחנו בתחרות ואיתרנו את כל עשרת הבלונים בתשע שעות בלבד.

מדיניות חדשה לנתונים

כדי ליצור חברה שמבוססת על נתונים, אנחנו זקוקים למדיניות כוללת חדשה לנתונים: ערובות מעשיות לכך שהנתונים הדרושים לטובת הציבור יהיו זמינים בקלות, אך בלי לפגוע בזכויות האזרחים. המפתח לתכנית הוא לראות בנתונים אישיים נכס: כל אדם יהיה הבעלים החוקיים של הנתונים על אודותיו. מהי "בעלות" כזאת? ב-2007 הצעתי אנלוגיה לחוק האנגלי בנושא בעלות, שימוש בקניין והעברתו:

יש לך זכות להחזיק בנתונים על אודותיך. אין זה משנה איזו ישות אוספת את הנתונים, הם שייכים לך, ותוכל לגשת אליהם בכל עת. במובן הזה, הגורמים שאוספים את המידע פועלים כמו בנק ומנהלים את הנתונים בשם 'לקוחותיהם'.

יש לך זכות לשליטה מלאה בשימוש שנעשה בנתונים שלך. תנאי השימוש חייבים להיות מבוססים על הצטרפות מרצון ומוסברים בבירור בשפה פשוטה. אם אינך מרוצה מן האופן שבו חברה מסחרית משתמשת בנתונים שלך, תוכל להסיר אותם, בדיוק כפי שאתה יכול לסגור את חשבונך בבנק שאינו מספק שירות משביע רצון.

יש לך זכות להיפטר מן הנתונים שלך או להפיץ אותם. שמורה לך האפשרות להשמיד נתונים על אודותיך, או להעבירם למקום אחר.

בחמש השנים האחרונות עזרתי בניהול דיון בפורום הכלכלי העולמי, בנושא התפיסות הבסיסיות האלה, בין פוליטיקאים, מנכ"לי תאגידים בין-לאומיים וקבוצות ציבוריות בארה"ב, באיחוד האירופי ובעולם כולו. כתוצאה מכך, תקנות במקומות האלה (כגון הצהרת הזכויות החדשה בנושא פרטיות לקוחות בארה"ב) כבר מעניקות לאנשים שליטה רבה יותר בנתונים שלהם, ומעודדות גם שקיפות מוגברת ותובנות משופרות בתחום הציבורי והפרטי.

מעבדות חיות

לראשונה בהיסטוריה, אנחנו יודעים די על עצמנו כדי לבנות מערכות חברתיות, שפועלות טוב יותר מאלה שהיו לנו בעבר. הביג-דאטה עשויים לחולל מהפך בסדר גודל של המצאת הכתב או האינטרנט.

אין ספק שהמעבר לחברה מבוססת נתונים הוא אתגר. בעולם של נתונים בלתי מוגבלים, אפילו השיטה המדעית שבה אנחנו משתמשים בדרך כלל אינה פועלת: יש כל כך הרבה קשרים אפשריים בין הנתונים, עד שהכלים הסטטיסטיים הרגילים שלנו מפיקים לעתים קרובות תוצאות חסרות פשר. השיטה המדעית הרגילה מעניקה לנו תוצאות טובות כשההשערות ברורות והנתונים נאספים במטרה לענות על השאלה. אלא שבמורכבות חסרת הסדר של מערכות חברתיות בקנה מידה גדול, יכולות להיות אלפי השערות סבירות, ואי אפשר עוד להתאים את הנתונים לכולן בבת אחת. לכן, בעידן החדש הזה, יהיה עלינו לנהל את החברה בדרך חדשה. אנחנו צריכים להתחיל לבחון קשרים בעולם האמיתי מוקדם הרבה יותר ולעתים קרובות יותר מכפי שעשינו עד כה. עלינו להקים "מעבדות חיות", שבהן נוכל לבחון את הרעיונות להקמת חברות מבוססות נתונים.

אחת הדוגמאות למעבדה חיה היא עיר הנתונים הפתוחים שיצרנו בעיר טְרֶנְטוֹ שבאיטליה, בשיתוף עם העירייה, עם החברות טלקום איטליה וטלפוניקה, עם האוניברסיטה של קרן ברונו קסלר ועם המכון לעיצוב מבוסס נתונים. מטרת הפרויקט היא לקדם זרימת רעיונות רבה יותר בטרנטו. כלֵי תוכנה, כגון מערכת openPDS (אחסון נתונים אישיים) שלנו, שמיישמים את המדיניות החדשה לנתונים, הופכים שיתוף של נתונים אישיים (כגון פרטים רפואיים או עובדות בנוגע לילדים) לבטוח. הדבר מתאפשר באמצעות קביעה לאן יעברו הנתונים ומה ייעשה אִתם. לדוגמה, יישום openPDS אחד מעודד שיתוף בין משפחות של דרכי התנהלות מומלצות עם ילדים קטנים. על מה משפחות אחרות מוציאות כסף? באיזו תדירות הן יוצאות לבילויים חברתיים? באילו גני ילדים ועם אילו רופאים אנשים מעדיפים להישאר? ברגע שאדם נותן רשות, נתונים כאלה נאספים, הפרטים המזהים מוסרים מהם, ומתבצע שיתוף שלהם עם משפחות צעירות אחרות באופן בטוח ואוטומטי דרך openPDS.

אנחנו סבורים שניסוייים, כמו זה שנערך בטרנטו, יראו שהתועלת האפשרית מחברה מבוססת נתונים מצדיק את המאמץ ואת הסיכון. דמיינו לעצמכם שנוכל לחזות משברים כלכליים ולמתן אותם, לזהות ולמנוע מחלות מידבקות, להשתמש במשאבים הטבעיים בחוכמה ולעודד יצירתיות. הפנטזיה הזאת יכולה להפוך במהרה למציאות, אם ננווט בזהירות בין המכשולים.

טוב לדעת

מקרה לדוגמה

דינמיקה קבוצתית

כשעוקבים אחר אינטראקציות חברתיות באמצעות תגי זיהוי המצוידים בחיישנים, או באמצעות נתונים מטלפונים סלולריים, אפשר להציג בצורה גרפית את הדינמיקה הקבוצתית ולאפשר לחברי הקבוצה לראות כיצד הם פועלים יחדיו. המחבר וצוותו עקבו אחר הדינמיקה של קבוצת סיעור מוחות של שמונה משתתפים והעניקו לחברי הקבוצה תרשימים של האינטראקציות שלהם בסוף כל יום. גודל העיגול סביב כל משתתף מייצג את כמות התקשורת שלו עם הקבוצה, ועובי הקו בין כל שני משתתפים מייצג את כמות התקשורת שלהם זה עם זה. הצוות השתמש בתרשימים האלה כדי לאבחן קשרים חלשים, נעשה אינטראקטיבי יותר ולכן גם יצרני יותר.