מיני אדם רבים יישבו את כדור הארץ, אבל המין שלנו הוא היחיד שאכלס את כוכב הלכת כולו. השערה חדשה מסבירה מדוע

בקיצור

  • בכל מיני האדם שחיו על האדמה רק ההומו סַפְּייֵנס הצליח ליישב את כדור הארץ כולו.
  • תקופה ארוכה ניסו מדענים לענות על השאלה מדוע רק המין שלנו הצליח להתפרס על שטחים כה נרחבים.
  • על פי השערה חדשה, שני דברים המייחדים את ההומו סַפְּייֵנס הביאו לידי שליטתו בעולם: נטייה גנטית לשיתוף פעולה עם פרטים שאינם קרובי משפחה ושימוש בכלי נשק מתקדמים שאפשר לשגרם ממרחק.

לפני פחות מ-70,000 שנה עזב המין שלנו, הומו סַפְּייֵנס, את אפריקה והחל את התפשטותו הנמרצת על פני כדור הארץ. מיני אדם אחרים התבססו באירופה ובאסיה, אבל רק האבות הקדמונים של הומו סַפְּייֵנס הצליחו להשתלט על כל היבשות העיקריות ועל שרשרות איים רבות. ההתפשטות שלהם לא הייתה אירוע רגיל. בכל מקום שהגיעו אליו היו שינויים אקולוגיים עצומים. מיני האדם הקדומים יותר שהם פגשו נכחדו, וכך גם מספר עצום של מיני בעלי חיים. זה היה אירוע הנדידה המשמעותי ביותר בהיסטוריה של כוכב הלכת שלנו.

זמן רב התווכחו ביניהם פַּלֵיאו-אנתרופולוגים מדוע רק האדם המודרני הצליח להפיץ את עצמו ולשלוט בעולם וכיצד עשה זאת. כמה מומחים טוענים שההתפתחות של מוח גדול יותר ומתוחכם יותר אפשרה לאבותינו הקדמונים לפלוש לשטחים חדשים ולהתמודד עם האתגרים הלא מוכרים שקידמו את פניהם שם. מומחים אחרים טוענים שטכנולוגיה חדשה הניעה את התפשטות המין שלנו מחוץ לאפריקה בכך שאפשרה לאדם המודרני לצוד טרף, ולהיפטר מאויבים, ביעילות חסרת תקדים. תסריט שלישי הוא ששינוי אקלים החליש את האוכלוסייה הניאנדרתאלית ומיני אדם קדמוניים אחרים שהתיישבו בשטחים מחוץ לאפריקה ואפשר לאדם המודרני להתגבר עליהם ולהשתלט על השטחים שלהם. ואולם, אף לא אחת מן ההשערות האלה מספקת תיאוריה כוללת שיכולה להסביר את מלוא ההישג של הומו סַפְּייֵנס. ואמנם, תיאוריות אלה הוצעו כהסברים לעדויות על פעילות של הומו סַפְּייֵנס באזורים מסוימים, כמו מערב אירופה. אבל גישה מקוטעת ולא שיטתית זו ללימוד ההתיישבות של הומו סַפְּייֵנס בכדור הארץ הוליכה שולל את המדענים. התפוצה הנרחבת של האדם הייתה אירוע אחד שהתרחש בכמה שלבים, ולכן עליה להיחקר כנושא אחד.

חפירות שניהלתי ב-16 השנים האחרונות ב-Pinnacle Point שבחוף הדרומי של דרום אפריקה וכן התקדמות תיאורטית במדעי הביולוגיה והחברה גרמו לי לאחרונה לגבש תסריט חלופי שמסביר איך הומו סַפְּייֵנס כבש את כדור הארץ. לדעתי, הנדידה אירעה כשבמין שלנו התפתחה התנהגות חברתית חדשה: נטייה גנטית לשתף פעולה עם פרטים שאינם קרובי משפחה. הצירוף של התחברות זו והיכולות הקוגניטיביות המתקדמות של אבותינו אפשר להם להסתגל במהירות לסביבות חדשות. הוא גם טיפח חדשנות שהביאה לידי פיתוח טכנולוגיה ששינתה את כללי המשחק: נשק מתקדם שאפשר ליידות. מצוידים כך יצאו אבותינו מאפריקה, מוכנים לכוף את העולם כולו לרצונם.

רצון להתפשט

כדי להעריך כמה יוצא מגדר הרגיל היה יישוב כדור הארץ בידי הומו סַפְּייֵנס עלינו לדפדף לאחור כ-200,000 שנה עד שחר הופעתו של המין שלנו באפריקה. במרוצת עשרות אלפי שנים נשארו אנשים מודרניים מבחינה אנטומית אלה, שנראו כמונו, בתחום יבשת הולדתם. לפני כ-100,000 שנה יצאה קבוצה אחת לפשיטה קצרה במזרח התיכון, אבל ככל הנראה לא הצליחה להחזיק מעמד. בני אדם אלה נזקקו ליתרון כלשהו שטרם היה ברשותם. לפני פחות מ-70,000 שנה פרצה אוכלוסייה מייסדת קטנה מאפריקה והחלה במסע מוצלח יותר לשטחים חדשים. כשבני אדם אלה התפשטו לאירו-אסיה הם פגשו מיני אדם קרובים: האדם הניאנדרתאלי במערב אירופה ופרטים משושלת האדם הדניסובי, שהתגלתה לאחרונה, באסיה. זמן קצר אחרי פלישת האדם המודרני נכחדו בני האדם הקדמונים, אך משהו מן הדנ"א שלהם נשאר בבני אדם שחיים כיום בשל זיווגים מזדמנים בין הקבוצות.

כשהאנשים המודרניים הגיעו לדרום אסיה, הם מצאו את עצמם מול מה שנראה ים אין-סופי ללא יבשה. אבל הם המשיכו להתקדם ללא מורא. כמונו, אנשים אלה יכלו להשתוקק ולשאוף לגילוי וכיבוש של שטחים חדשים, אז הם בנו כלי שיט המתאימים לאוקיינוס, חצו את הים והגיעו לחופי אוסטרליה לפני 45,000 שנה לכל הפחות. הומו סַפְּייֵנס היה מין האדם הראשון שהגיע לחלק זה של העולם, והוא מילא במהירות את היבשת, שועט לאורכה עם מיידי חניתות ועם אש. רבות מחיות הכיס הגדולות והמוזרות ששלטו אז בשטחי אוסטרליה נכחדו. לפני כ-40,000 שנה מצאו החלוצים גשר יבשתי ופילסו את דרכם לטסמניה, אך המים הזועפים של האוקיינוסים הדרומיים ביותר מנעו מהם מעבר לאנטרקטיקה.

מצדו האחר של קו המשווה נדדה אוכלוסייה של הומו סַפְּייֵנס לכיוון צפון-מזרח, חדרה לסיביר, חצתה שטחים והקיפה את הקוטב הצפוני. לזמן מה קרח ביבשה ובים מנע מהם להגיע לאמריקה. הזמן המדויק שבו הם עברו לבסוף לעולם החדש הוא נושא לוויכוח מר בין המדענים, אבל חוקרים מסכימים שלפני כ-14,000 שנה הם גברו על המכשולים ופשטו על היבשת, שעד אז חיות הבר שבה לא פגשו ציידים אנושיים. במרוצת כמה אלפי שנים בלבד הם הגיעו לקצה הדרומי ביותר של דרום אמריקה בהכחידם בדרכם כמות אדירה של חיות העולם החדש של תקופת הקרח, כמו מסטודונים ועצלנים ענקיים.

מדגסקר ואיים רבים באוקיינוס השקט נותרו ללא בני אדם 10,000 שנה נוספות, ואז במאמץ אחרון גילו ימאים גם את המקומות האלה ויישבו אותם. כמו במקומות האחרים שבהם התבסס הומו סַפְּייֵנס, איים אלה סבלו מידו הקשה של הכיבוש האנושי: שריפת אזורי מחיה, הכחדת מינים ועיצוב מחדש של הסביבה למטרותיהם של אבותינו הקדמונים. יישוב אנטרקטיקה חיכה עד העידן התעשייתי.

עבודת צוות

ובכן, כיצד עשה זאת המין הומו סַפְּייֵנס? איך אחרי עשרות אלפי שנים של ריתוק ליבשת הולדתם פרצו אבותינו הקדמונים והשתלטו לא רק על האזורים שבהם התיישבו מיני האדם שקדמו להם, אלא גם על העולם כולו? תיאוריה מוצלחת שתסביר את הפזורה חייבת לכלול שני דברים: עליה להסביר מדוע התהליך קרה בזמן שקרה ולא קודם וכן לספק מנגנון למעבר מהיר על פני יבשה וים שמצריך יכולת הסתגלות מהירה לסביבות חדשות והחלפת כל מין קדמון שנמצא בהן. אני סבור שהופעת התכונות שעשו אותנו משתפי פעולה שאין דומה להם מחד גיסא ומתחרים אכזרים מאידך גיסא מסבירה בדרך המיטבית את העלייה המפתיעה של הומו סַפְּייֵנס למעמד השולט בעולם. לאדם המודרני היו תכונות אלה, שלא היה אפשר לעצור בעדן, ואילו לאדם הניאנדרתאלי ולשאר בני דודינו שנכחדו לא היו. אני חושב שזו הייתה התוספת העיקרית האחרונה למערכת התכונות שהרכיבה את מה שכינה האנתרופולוג קים היל מאוניברסיטת אריזונה "ייחודיות אנושית".

גרף זמינות מול צפיפות משאבים. קרדיט: קרטיס ו' מרין, מבוסס על: “Human territoriality: an ecological reassessment,” by Rada Dyson-Hydson and Eric Alden Smith, in American Anthropologist, vol. 80, no. 1; March 1978

 

קרדיט: קרטיס ו' מרין, מבוסס על: “Human territoriality: an ecological reassessment,” by Rada Dyson-Hydson and Eric Alden Smith, in American Anthropologist, vol. 80, no. 1; March 1978


אנחנו, בני האדם המודרני, משתפים פעולה במידה יוצאת מן הכלל. אנחנו מתאגדים בפעילות קבוצתית מורכבת ומתואמת להפליא עם אנשים שאינם שארי בשר ואפילו עם זרים מוחלטים. שרה בלפר הרדי מן האוניברסיטה של קליפורניה בדייוויס כתבה בספרה "אימהות ואחרים", שראה אור ב-2009, שאין להעלות על הדעת קבוצה של כמה מאות שימפנזים עומדים בטור, עולים למטוס ויושבים פסיביים לגמרי במשך שעות, ואז יוצאים כמו רובוטים שקיבלו אות: הם הרי ייאבקו זה בזה ללא הפסקה. אבל שיתוף הפעולה שלנו פועל בשני הכיוונים. אותו מין שיזנק להגן על זר מוכה יירתם יחד עם פרטים שאינם קרובים להילחם בקבוצה אחרת ללא צל של רחמים. רבים מעמיתיי חושבים כמוני שהנטייה לשיתוף פעולה, שאני מכנה חברותיות ־על, אינה תכונה נלמדת אלא תכונה גנטית המצויה רק בהומו סַפְּייֵנס. אצל בעלי חיים אחרים אפשר לראות לעתים נצנוצים כאלה, ואולם, התכונה המצויה באדם המודרני שונה במהות.

השאלה כיצד קיבלנו נטייה גנטית למידה קיצונית כזאת של שיתוף פעולה היא שאלה נפתלת. אבל מודלים מתמטיים של התפתחות חברתית הניבו כמה רמזים בעלי ערך. סאם באולס, כלכלן במכון סנטה פה, הראה שאחד התנאים המיטביים שיכולים לעודד היווצרות של חברותיות ־על גנטית הוא, באופן פרדוקסלי, דווקא עימות בין קבוצות. קבוצות בעלות שיעור גבוה יותר של אנשים חברותיים יעבדו יחד ביעילות רבה יותר וכך יביסו את האחרים ויעבירו את הגנים האחראים להתנהגות זו לדור הבא. התוצאה היא התפשטות של חברותיות ־על. עבודתם של הביולוג פיט ריצ'רסון מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס והאנתרופולוג רוב בויד מאוניברסיטת אריזונה מלמדת שהתנהגות כזאת מתפשטת בצורה הטובה ביותר כשהיא מתחילה בתת-אוכלוסייה, כשהתחרות בין הקבוצות עזה וכשגודלה של האוכלוסייה בכללותה קטן, כמו האוכלוסייה המקורית של הומו סַפְּייֵנס באפריקה, שכל בני האדם המודרניים הם צאצאיה.

ציידים-לקטים נוטים לחיות בחבורות של כ-25 פרטים, להתחתן מחוץ ולהתקבץ ל"שבטים" המאוחדים באמצעות זיווגים, החלפת מתנות ושפה ומסורת משותפות. לעתים הם גם נלחמים בשבטים אחרים. ואולם, בעשותם זאת הם נוטלים סיכונים גדולים, שמעלים את השאלה מה מעורר את הנכונות הזאת להיכנס למאבק מסוכן.

תובנות לגבי השאלה מתי כדאי להילחם הגיעו מתיאוריית "ההגנה הכלכלית" הקלאסית, שפותחה ב-1964 על ידי ג'ראם בראון, חוקר באוניברסיטה באלבני, כדי להסביר את השונות בתוקפנות אצל ציפורים. בראון טוען שפרטים פועלים בתוקפנות כדי להשיג מטרות מסוימות שיגבירו ככל האפשר את הישרדותם ואת רבייתם. ברירה טבעית תעדיף לחימה כשהיא מסייעת להגשים מטרות אלה. מטרה חשובה אחת לכל היצורים היא להבטיח את אספקת המזון, ולכן הברירה הטבעית תקדם התנהגות תוקפנית אם היא מגנה על אספקת המזון. אם אין אפשרות להגן על המזון או שמחיר השמירה יקר מדי, התנהגות תוקפנית אינה מועילה.

הצירוף של כלי נשק שאפשר לשגרם בהטלה לחברתיות ־על הוליד יצור חדש ומופלא

במאמר קלאסי מ-1978 יישמו רדא דייסון-הדסון ואריק אלדן סמית, שהיו אז חוקרים באוניברסיטת קורנל, את ההגנה הכלכלית על בני אדם החיים בחברות קטנות. בעבודתם הראו שהגנה על משאבים הגיונית כשהמשאבים מצויים בשפע ואספקתם סדירה. הייתי מוסיף שעל המשאבים שמדובר בהם להיות הכרחיים להישרדותו של היצור. שום יצור לא יגן על משאב שאינו הכרחי לו. עיקרון זה נכון גם כיום: קבוצות אתניות ומדינות לאום נלחמות באכזריות על משאבים אמינים ובעלי ערך שמצויים בשפע, כמו נפט, מים ואדמה חקלאית מניבה. מתיאוריה טריטוריאלית זו משתמע שסביבות המטפחות סכסוכים בין קבוצות ואת ההתנהגות השיתופית המאפשרת מלחמה כזאת לא היו כלל-עולמיות בימיו המוקדמים של ההומו סַפְּייֵנס. הן הוגבלו למקומות שהיו בהם משאבים איכותיים זמינים בשפע. באפריקה משאבים יבשתיים הם דלילים ובלתי צפויים בדרך כלל, ויש בכך כדי להסביר את הממצא שרוב הציידים-לקטים שנחקרו שם לא בזבזו זמן ואנרגיה בהגנה על גבולות. אבל גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל. בחופים מסוימים יש שטחים מכוסי רכיכות, ששימשו מזון עשיר, שופע וזמין. רשומות אתנוגרפיות וארכיאולוגיות של מלחמות ציידים-לקטים ברחבי העולם מלמדות שהעימותים החריפים ביותר היו בין קבוצות שהשתמשו במשאבי חופים, כמו חופי האוקיינוס השקט בצפון אמריקה.

מתי אימצו בני אדם מקורות מזון שופעים וזמינים? במשך מיליוני שנה התקיימו אבותינו הקדמונים באמצעות חיפוש אחר צמחים ובעלי חיים יבשתיים ששמשו כמזונם, ולעתים, כשהזדמן, הם אכלו גם בעלי חיים בנהרות ובאגמים. כל המזונות האלה היו דלילים ורובם לא צפויים. מסיבה זו נאלצו אבותינו הקדומים לחיות בקבוצות קטנות ומרוחקות זו מזו ולנדוד ללא הרף בחיפוש הארוחה הבאה. כשתודעת האדם נעשתה מורכבת יותר, למדה אחת מקבוצות האוכלוסייה לאכול רכיכות ולהתקיים באמצעותן באזורי חוף ים. החפירות שערך הצוות שלי באתרים ב-Pinnacle Point מלמדות שהשינוי הזה החל לפני 160,000 שנה בחופים המזרחיים של אפריקה. שם, בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, אנשים שמו להם למטרה להתמקם ליד מקורות מזון שופעים, זמינים ובעלי ערך רב, התפתחות שהביאה לידי שינוי חברתי חשוב.

עדויות גנטיות וארכיאולוגיות מלמדות שאוכלוסיית ההומו סַפְּייֵנס התכווצה זמן קצר לאחר היווצרותה בשל התקררות עולמית שחלה לפני כ-195,000 שנה ונמשכה עד לפני 125,000 שנה. סביבות חוף הים שימשו מפלט תזונתי להומו סַפְּייֵנס בתקופות הקשות של מחזורי הקרחונים שהיה קשה למצוא בהן צמחים אכילים ובעלי חיים שהיו חיוניים להישרדות המין שלנו במערכות האקולוגיות שבפנים היבשת. מקורות המזון בחופי הים סיפקו עילה למלחמה. ניסויים בחוף הדרומי של אפריקה שניהל לאחרונה ז'אן דה וינק מן האוניברסיטה העירונית נלסון מנדלה בדרום אפריקה מלמדים שמשטח מכוסה רכיכות יכול להיות מקור מזון שופע בצורה יוצאת דופן ולספק עד 4,500 קלוריות בשעה של חיפוש מזון. השערתי היא שהמזון בחופים היה משאב שופע, זמין ובעל ערך. ככזה הוא עורר טריטוריאליות מועצמת בקרב בני האדם, ושמירה כזאת על תחומי מחיה גרמה למאבקים בין קבוצות. מלחמה שגרתית זו בין קבוצות סיפקה תנאים לברירת התנהגות חברתית בתוך קבוצות – עבודת צוות כדי להגן על משטחי הרכיכות ובכך לשמור על גישה בלעדית למשאב יקר ערך זה – שבסופו של דבר התפשטה לאוכלוסייה כולה.

כלי הנשק

משרכש את היכולת לפעול בקבוצות של פרטים שאינם קרובי משפחה, הפך ההומו סַפְּייֵנס לכוח שאי אפשר לעצור. אבל, אני משער, נדרשה טכנולוגיה חדשה כדי להשיג יכולת כיבוש מלאה: נשק שאפשר לשגר ממרחק. המצאה זו דרשה זמן רב. טכנולוגיות נבנות על גבי ניסויים וידע מצטברים, והן נעשות מורכבות יותר ויותר. כך, יש לשער, התפתח גם נשק שאפשר לשגר: ממקל מחודד, לחנית שמשליכים ביד, לחנית להטלה שיש לה מעין מנוף להשגת מהירות גדולה יותר (atlatl), לקשת וחץ ולבסוף לכל ההמצאות הפרועות של זמננו לשיגור כלים קטלניים.

בכל פיתוח חדש הטכנולוגיה נעשית קטלנית יותר. חניתות עץ פשוטות שקצותיהן מחודדים נוטות לגרום פצעי דקירה, אבל פציעה כזאת מוגבלת בפגיעתה כי אינה גורמת לדימום מהיר של החיה. חיבור של אבן מחודדת לחנית החמיר את הפציעה. שכלול זה דורש שיטות חיבור אחדות, אבל קודם כול יש לחדד את האבן עד חוד נקודתי כדי שתוכל לחדור לגוף החיה, ולעצב את בסיסה כדי לאפשר את חיבורה לחנית. אחר כך נדרשות שיטות להבטחת חיבור האבן המחודדת למוט החנית – באמצעות דבק או חומרי קשירה. ג'יין וילקינס מאוניברסיטת קייפ טאון בדרום אפריקה ועמיתיה הראו שכלי אבן שנמצאו באתר שנקרא קַתוּ פַּן 1 בדרום אפריקה שימשו קצוות של חניתות לפני כ-500,000 שנה.

גילו העתיק של הממצא מקַתוּ פַּן 1 רומז שזו עבודת היד של האב הקדמון האחרון המשותף לאדם הניאנדרתאלי ולאדם המודרני, ושרידים מאוחרים יותר מלפני 200,000 שנה מראים, כמצופה, שצאצאי שני המינים המשיכו ליצור סוג זה של כלים. פירושה של טכנולוגיה משותפת זו הוא שבתקופה מסוימת שרר איזון בין כוחותיהם של האדם הניאנדרתאלי וההומו סַפְּייֵנס המוקדמים.

להבי אבן זעירים. קרדיט: סימֵן אוסטְמו | Scientific American

להבי אבן עם ידיות עץ. קרדיט: בנג'מין שוביל | Scientific American

להבי אבן זעירים, או מיקרוליתים, מ-Pinnacle point בדרום אפריקה (תמונה עליונה. קרדיט: סימֵן אוסטְמו) מלמדים שבני אדם המציאו נשק להטלה כבר לפני 70,000 שנה. הם חיברו את המיקרוליתים למוטות עץ כדי ליצור חצים כמו אלה ששוחזרו כאן (תמונה תחתונה. קרדיט: בנג'מין שוביל).


מומחים מסכימים שהופעת כלי אבן זעירים ברשומות הארכיאולוגיות מלמדת על הופעה של שיטות הטלה הדורשות קליעים בעלי משקל קל והבנה בבליסטיקה. כלים כאלה קטנים מכדי להחזיקם ביד, והיו חייבים להרכיב אותם בחריצים שנחרצו בעצם או בעץ כדי ליצור כלי נשק שיהיה אפשר לשגר ממרחק במהירות גדולה. הדוגמה העתיקה ביותר לשיטה זו של יצירת אבנים זעירות מחודדות הגיעה מ-Pinnacle point דווקא. שם, במחסה אבן המכונה PP5-6, מצא הצוות שלי עדויות לתקופה ארוכה של פעילות אנושית. הגאוכרונולוג זנוביה ג'ייקובס מאוניברסיטת וולונגונג באוסטרליה קבע באמצעות שימוש בשיטה של לומינסנציה המבוססת על עירור אופטי שהרצף הארכיאולוגי ב-PP5-6 החל לפני 90,000 שנה ונמשך עד לפני 50,000 שנה. כלי האבן הזעירים באתר ששימשו לציד הם מלפני כ-71,000 שנה.

התזמון מרמז ששינוי אקלים זירז את המצאת הטכנולוגיה החדשה. לפני 71,000 שנה הכינו תושבי PP5-6 חודי אבן גדולים ולהבים מסלע שנקרא קְווַרציט. אז, כפי שהראה חבר הצוות אריך פישר ממדינת אריזונה, קו החוף היה קרוב ל-Pinnacle point. שחזור ההיסטוריה האקלימית-סביבתית על ידי מירה בר-מתיוס מן המכון הגאולוגי בישראל וקרסטין בראון, פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת מדינת אריזונה, מלמד שהתנאים אז היו דומים לאלה השוררים היום: גשמי חורף עזים וצמחיית שיחים. אבל לפני כ-74,000 שנה התחיל האקלים בעולם להתקרר ונוצרו קרחונים. פני מי הים ירדו וחשפו מישורים חופיים. גשמי קיץ התרבו והביאו לידי התפשטות של עשבים בעלי ערך תזונתי גבוה ואדמה מיוערת ששלטו בה בעיקר עצי שיטה. אנחנו סבורים שבחוף, שבעבר היה שקוע בים, התפתחה מערכת אקולוגית נרחבת של בעלי חיים מלחכי עשב שנדדו מזרחה בקיץ ומערבה בחורף בעקבות הגשמים המצמיחים עשב טרי.

לא ברור מדוע בדיוק החלו היושבים ב- PP5-6 לייצר נשק קל לאחר שינוי האקלים, אבל ייתכן שזה נעשה כדי לצוד חיות שחצו את המישור במהלך הנדידה. מכל מקום האנשים שם פיתחו אמצעים גאוניים לייצור כליהם הזעירים: הם עברו לחומר גולמי חדש, אבני סילקְריט, וחיממו אותו באש כדי להקל את עיצובו לחוֹדים קטנים. רק עם שינוי האקלים הייתה לבני האדם המודרניים המוקדמים גישה קבועה לעצי הסקה מעצי השיטה שהתפשטו, וכך הם יכלו להפוך את אבני הנשק המטופלות בחום למסורת קבועה.

עדיין איננו יודעים באיזו שיטת הטלה השתמשו באבנים זעירות אלה. מרליז לומברט, עמיתה שלי מאוניברסיטת יוהנסבורג בדרום אפריקה שחקרה כמה דוגמאות מאוחרות יותר מאתרים אחרים, טוענת שהם מייצגים את מקור החץ והקשת, ושתבנית הנזק שהם גרמו דומה לזו שמשאירים חודי החצים. אינני משוכנע לגמרי בצדקתה משום שהיא לא חקרה נזקים שגרמו כלי הנשק להטלה. אני חושב שכלי הנשק להטלה הקדימו את החץ והקשת המורכבים יותר ב-Pinnacle point ובכל מקום אחר.

אני חושב שההומו סַפְּייֵנס המוקדם, כמו הציידים-לקטים באפריקה בימינו שחייהם מתועדים בדוחות אתנוגרפיים, גילה את יעילות הרעל והשתמש בו להגברת כוח ההרג של החודים. הרגעים הסופיים של ציד בחנית הם מצב של תוהו ובוהו: לב הולם, ריאות מתנשפות, אבק ודם וריח של שתן וזיעה. סכנה איומה. לבעל חיים שנפגע ונופל על ברכיו מתשישות ומאיבוד דם נשארת רק תחבולה אחת: מתוך יצר בסיסי של הישרדות החיה מתנודדת בצרחות ומנסה לעמוד על רגליה בפעם האחרונה, סוגרת את הרווח בינה ובין הצייד ותוקעת את קרניה במעיו. חייהם הקצרים וגופותיהם המבותקות של בני המין הניאנדרתאלי מלמדים על הסבל שהם חוו מציד חיות גדולות מטווח קצר באמצעות חניתות שהחזיקו ביד. לא ייפלא אפוא ששיגור ממרחק של מעין קליע טבול ברעל, ששיתק את בעל החיים ואפשר לצייד להתקרב ולהשלים את הציד ללא פחד רב, היה המצאה פורצת דרך.

כוח הטבע

עם הצירוף של כלי נשק שאפשר לשגרם בהטלה לחברתיות־ העל נולד יצור מופלא שחבריו יוצרים צוותים הפועלים כאיש אחד: טורף שקשה להביסו. שום טרף, או אויב אנושי, לא היה בטוח. בזכות צירוף רב-עצמה זה של תכונות יכולים שישה אנשים המדברים בשש שפות לחתור יחדיו במשוטים על גבי גלים בגובה עשרה מטרים ולאפשר לזורק הצלצל שבהם להתרומם לחרטום לפקודת ה"תליין" ולהטיל ברזל קטלני לגופו המתנשף של לווייתן, בעל חיים שאמור לראות בבני האדם לא יותר מדגיגונים. באותו אופן, שבט של 500 איש מפוזרים ברשת של 20 חבורות יכול להיות צבא קטן כדי לנקום בשבט שכן שפלש לשטח.

תערובת חדשה ומשונה זו של רוצח ומשתף פעולה יכולה להסביר מדוע כשחזרה תקופת הקרחונים, לפני 74,000 שנה עד לפני 60,000 שנה, והפכה שוב שטחים נרחבים באפריקה לבלתי ראויים למחיה, אוכלוסיות האדם המודרני לא התכווצו כקודם. למעשה, הם התפשטו ושגשגו בדרום אפריקה עם מגוון רחב של כלים מתקדמים. ההבדל הוא שבפעם הזאת האדם המודרני היה מצויד כך שהיה יכול להגיב על כל משבר סביבתי בעזרת קשרים חברתיים גמישים וטכנולוגיות מתאימות. הם נעשו טורפי אלפא ביבשה ועם הזמן גם בים. יכולת זו לשלוט בסביבה היא שפתחה את דלת היציאה מאפריקה לשאר העולם.

לקבוצות אדם ארכאיות שלא השכילו לעבוד בשיתוף ולהטיל כלי נשק לא היה שום סיכוי לעמוד בפני זן חדש זה. מדענים דנו תקופה ארוכה בשאלה מדוע נכחדו בני דודינו הניאנדרתאלים. אני חושב שההסבר המטריד ביותר הוא גם הסביר ביותר. האדם המודרני הפולש ראה באדם הניאנדרתאלי מתחרה ואיום ולכן הוא חיסל אותו. ההתפתחות האבולוציונית של האדם המודרני גרמה לכך.

לעתים אני מהרהר כיצד התנהל מפגש הרה גורל זה בין האדם המודרני לאדם הניאנדרתאלי. אני מדמיין את המעשיות המתרברבות שסיפרו בני המין הניאנדרתאלי כשישבו מסביב למדורה, מעשיות על קרבות אדירים נגד דובי מערות וממותות ענקיים שנערכו תחת השמיים האפורים של אירופה הקרחונית ברגליים חשופות על הקרח החלקלק עם הדם של הטרף ושל אחיהם. ואז, יום אחד, המסורת קיבלה תפנית קודרת, השמחה הפכה לפחד. מספרי הסיפורים החלו לדבר על אנשים חדשים שהגיעו לשטח: אנשים מהירים וחכמים המטילים את החניתות שלהם למרחקים בלתי אפשריים בדיוק אכזרי. זרים אלה אפילו הגיעו בלילה בקבוצות גדולות, שחטו גברים וילדים ולקחו את הנשים.

הסיפור העצוב של האדם הניאנדרתאלי, שהיה הקרבן הראשון של כושר ההמצאה ושיתוף הפעולה של האדם המודרני, עוזר להסביר פעולות איומות של רצח עם והרג זרים שצצות בעולם בימינו. כשמשאבים ושטחי אדמה מידלדלים אנחנו מתייחסים אל כל מי שלא נראים או מדברים כמונו כאל "אחרים" המתחרים בנו, וכך אנחנו מצדיקים את השמדתם או גירושם. המדע חשף את הגירויים המעוררים את הנטיות המולדות שלנו לסווג אנשים כ"אחרים" ולהתנהג אליהם באופן זוועתי. ואולם, העובדה שההומו סַפְּייֵנס התפתח להגיב על מחסור בדרך אכזרית זו, אין משמעה שאנחנו חייבים להגיב כך. תרבות יכולה לשלוט אפילו בדחפים הביולוגיים החזקים ביותר. אני מקווה שעצם ההבנה מדוע אנו פונים באופן אינסטינקטיבי זה כנגד זה בזמנים רעים תאפשר לנו להתעלות מעל הדחפים הזדוניים שלנו ולהקשיב לאחד מן הצווים התרבותיים החשובים ביותר: "לעולם לא עוד".
 

טוב לדעת

תרשים התפתחות של הההומו סַפְּייֵנס | Scientific American

ההומו סַפְּייֵנס לא הלך רק בעקבות אבותיו הקדמונים. הוא פילס נתיבים לשטחים חדשים לגמרי, ושינה את הסביבה האקולוגית בכל מקום שהגיע אליו.

לפני שני מיליון שנה, אחרי הופעת הסוג הביולוגי שלנו, הומו, באפריקה (סגול), החלו כמה בני אדם קדמונים להתפזר מחוץ למקום הולדתם. הם הגיעו לאזורים שונים באירו-אסיה והתפתחו לבסוף להומו ארקטוס, האדם הניאנדרתאלי והאדם הדניסובי (ירוק). לפני כ-200,000 שנה התפתח מין אדם מודרני מבחינה אנטומית: הומו סַפְּייֵנס. לפני כ-160,000 שנה, כשתנאי האקלים החמירו ורבים משטחי פנים היבשת נשארו לא מיושבים, כמה מחברי מין זה חיפשו מפלט בחוף הדרומי ולמדו לנצל שטחים מכוסי רכיכות ושופעי מזון. המחבר משער ששינוי זה באורח החיים הביא לידי התפתחותה של נטייה גנטית לשיתוף פעולה עם פרטים שאינם קרובי משפחה: הדרך הטובה ביותר להגן על משטחי הרכיכות מפני פולשים. שיתוף פעולה בין יחידים וקשרים חברתיים שיפרו את כושר ההמצאה של אבותינו. פיתוח כלי נשק להטלה היה המצאה פורצת דרך.

עם הופעתו של שיתוף הפעולה הקיצוני ופיתוחו של נשק בר-שיגור, ההומו סַפְּייֵנס היה מוכן לצאת מאפריקה ולכבוש את העולם (חצים אדומים). הוא התפשט מעבר לאירופה ואסיה ליבשות ולשרשרות איים שמעולם לא אירחו בני אדם מכל סוג שהוא (חום בהיר). קרדיט: “Global Late Quaternary Megafauna Extinctions Linked To Humans, Not Climate Change,” By Christopher Sandom Et Al., In Proceedings Of The Royal Society B, Vol. 281, No. 1787; July 22, 2014 (מפות אזורי מחיה של הומינינים והכחדת בעלי חיים גדולים). מפות מאת טרה כרטה.

לקריאה נוספת

 

  • An Early Enduring Advanced Technology Originating 71,000 Years Ago in South Africa. Kyle S. Brown et. Al. in Nature, Vol. 491, pages 590-593; November 22, 2012.
  • The Origins and Significance of Coastal Resource Use in Africa and Western Eurasia. Curtis W. Marean in Journal of Human Evolution. Vol. 77, pages 17-40; December 2014.
מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

0 תגובות