כמות הקרחונים הימיים בקרבת הקוטב הצפוני פוחתת בהתמדה. ייתכן שכבר בעוד שנתיים וחצי לא תישאר מהם כמות משמעותית בשיא הקיץ
מאז שהאדם הכיר את הים הצפוני, תמיד היה בו קרחונים - גם בשיא הקיץ. אבל בעקבות שינויי האקלים, הקיץ הארקטי הראשון שבו כמעט כל הקרח באוקיינוס הצפוני יימס צפוי להגיע, והרבה יותר מוקדם ממה שחשבנו. בשלב מסוים לא ייותר די קרח באוקיינוס הארקטי כדי להוות גורם מצנן משמעותי, ומחקר חדש מזהיר כי היום הזה עלול להגיע, בתרחיש הקיצוני ביותר, כבר בשנת 2027. המחקר מציין כי ההסתברות הגבוהה ביותר היא שהיום הזה יגיע בתוך שבע עד עשרים שנים. עם זאת, היו גם מודלים שהצביעו על תאריך רחוק הרבה יותר, ובשקלול כל המודלים, התחזית החציונית היא שיום ראשון שכזה יגיע בתוך 24 שנה.
הקיץ הארקטי הראשון שבו כמעט כל הקרח באוקיינוס הצפוני יימס צפוי להגיע, והרבה יותר מוקדם ממה שחשבנו. צילום של הים הצפוני והקרח המכסה אותו בקיץ 2024. בצהוב: כיסוי הקרח החציוני בין השנים 1981 ל-2010 | NOAA, NSIDC
כשהקרח אוזל
"יום נטול קרח" מוגדר כיום שבו כמות הקרח הימי באוקיינוס הצפוני תרד מתחת למיליון קילומטרים רבועים – השטח המינימלי, לפי החישובים הקיימים, שבו הקרח עדיין יפעל כשכבה מצננת משמעותית באזור הארקטי. לשם השוואה, בשנה שעברה כמות הקרח הימי בתקופה החמה ביותר עמדה על כ-3.4 מיליון קמ"ר. לפי מחקר משנת 2023, ועוד מחקרים דומים, תהליך היעלמות הקרח היה צפוי להיות הרבה יותר איטי, בלי יום נטול קרח לפחות עד תום המאה ה-21. המחקר החדש מציג תחזית קודרת יותר.
החוקרות, מארצות הברית ומשבדיה, השתמשו במודלי אקלים מתקדמים ממיזם חקר האקלים CMIP6, שכולל הדמיות אקלים מהדור החדש ביותר. המיזם, ששמו המלא הוא Coupled Model Intercomparison Project Phase 6, נועד לשפר את יכולת הניבוי של המודלים הממוחשבים הקיימים המשמשים לחיזוי שינויי אקלים. הכלים שהוא מציע מסייעים למדינות ולגופים בינלאומיים להבין את ההשלכות האפשריות של ההתחממות הגלובלית ולתכנן מדיניות סביבתית בהתאם. הוא דורש כוח חישובי אדיר, מכיוון שהוא משקלל נתונים ותחזיות רבות.
בניגוד למחקרים קודמים, שהתבססו על תחזיות חודשיות, המחקר החדש בחן נתוני מזג אוויר יומיים כדי ליצור תחזית כמה שיותר מדויקת לבואו של "יום נטול קרח" ראשון. החוקרים השתמשו ב-11 מודלים שהפגינו התאמה טובה לנתוני העבר, ויצרו באמצעותם 366 תחזיות שונות, כדי לבחון מגוון רחב של תרחישים אקלימיים. השקלול באמצעות CMIP6 נועד להעריך בצורה כמה שיותר מדויקת את השפעות התנודתיות הטבעית של האקלים, את השפעת פליטות גזי החממה, ואת הקשרים המורכבים בין התחממות האוקיינוס והאטמוספרה.
החוקרים יצרו 366 תחזיות שונות, כדי לבחון מגוון רחב של תרחישים אקלימיים. הגרף מראה את אחוז המודלים שחוזים יום נטול קרח בתוך מספר מסוים של שנים. הצבעים השונים מתארים תרחישים עם רמות נמוכות (כחול) או גבוהות (צהוב) של פליטות גזי חממה | מתוך המאמר Heuzé, C., et al., Nat Commun 2024
תרחיש אימים
ההדמיות העלו שהמצב של יום נטול קרח עלול להתחולל בעקבות סדרת אירועי מזג אוויר קיצוניים באזור הארקטי. הרצף יתחיל בסתיו חם מהרגיל שיחליש את שכבת הקרח, אחריו התחממות חריגה במהלך החורף והאביב, שלא תאפשר לקרח להתחדש, ובסופו של דבר קיץ חם במיוחד עם סערות שימיסו את הקרח שנותר. למעשה, כבר עכשיו נרשמות מגמות של שנים חמות במיוחד: חודש מרץ 2022 בחוג הארקטי, שהיה חם בעשר מעלות צלזיוס מהממוצע הרב-שנתי לתקופה הזאת של השנה, עשוי לרמוז על הכיוון שאליו אנו הולכים.
הלובן הבוהק של הקרח הימי באזור הארקטי פועל כמעין מראה טבעית, שמחזירה את קרני השמש לחלל ומסייעת בוויסות הטמפרטורה. אך ככל שהאזור המכוסה בקרח מתכווץ, שטח גדל והולך של פני האוקיינוס הכהים נחשף וסופג יותר חום. התוצאה היא התחממות מוגברת והאצה של תהליך ההמסה. כך נוצר מעגל של משוב חיובי, שבו כל שלב של התחממות מחמיר את הבא אחריו. השינויים הללו עלולים לשבש את דפוסי הרוחות, להשפיע על זרמי האוקיינוסים ולהגביר את שכיחותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים ברחבי העולם, ובמיוחד בחצי הכדור הצפוני.
יום נטול קרח יחיד אומנם לא ישנה בבת אחת את מערכת האקלים העולמית, אבל עדיין זו תהיה נקודת מפנה דרמטית. לדברי חוקרת האקלים אלכסנדרה ג'אן (Jahn) מאוניברסיטת קולורדו בולדר, החתומה על המאמר, מצב כזה יעיד ששינינו באופן יסודי את אחד המאפיינים המרכזיים של האזור הארקטי – שכבת הקרח והשלג שהייתה שם במשך כל השנה.
החוקרות מדגישות כי צמצום דרסטי של פליטות גזי החממה ברחבי העולם עשוי להאט את לוח הזמנים, ולצמצם את משך הזמן שבו האוקיינוס הארקטי יישאר נטול קרח. "כל הפחתה בפליטות תעזור לשמר את הקרח," אומרת ג'אן.
אבל האם האנושות תצליח לעשות את זה לפני שיהיה מאוחר מדי? שנת 2024 סימנה נקודת ציון מדאיגה: הטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה לראשונה לרמה של יותר מ-1.5 מעלות צלזיוס לעומת המצב ששרר לפני שיא המהפכה התעשייתית (1900-1850). הרף הזה נקבע כקו אדום בהסכם פריז, שנועד להניע שיתוף פעולה עולמי במטרה במטרה לצמצם את ההשלכות הקשות שצפויות להיות לשינויי האקלים על האקולוגיה של כדור הארץ ועל חיי אנוש. כעת נראה שהוא כבר נחצה. אם לא נפעל מיד אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עולים על מסלול חד-סטרי הרסני, שבו הקרח של החוג הארקטי, שפעל במשך אלפי שנים כמקרר עצום של אקלים כדור הארץ, יישאר רק זיכרון רחוק.
