מה הקשר בין דת לכלכלה?

הקשר בין כלכלה למידת הדתיוּת או החילוניוּת של המדינה ידוע כבר זמן רב. ככלל, מדינות עשירות יותר נוטות להיות חילוניות יותר, עם אחוז קטן יותר מאזרחיהן השייכים לדת מאורגנת כלשהי והולכים בקביעות לכנסייה, לבית כנסת או למסגד. יש כמובן יוצאי דופן: הבולטת ביותר היא ארצות הברית, מדינה עשירה מאוד ודתית מאוד. אבל ברחבי העולם הקשר הזה נראה בבירור, ומחזיק מעמד כבר עשרות רבות של שנים.

האם כלכלה מצליחה גורמת לאנשים להיות דתיים פחות? ואולי החילוניות מזניקה את הכלכלה? ייתכן גם שהקשר בין שני המשתנים האלו נובע בכלל מגורם שלישי, כמו למשל חינוך, שעשוי להשפיע גם על מידת הדתיות וגם על הכלכלה. במחקר שהתפרסם לאחרונה ניסו חוקרים מבריטניה ומארה"ב לברר את היחסים בין השניים, באמצעות בדיקה של התל"ג (תוצר לאומי גולמי) לנפש של מדינות שונות ומידת הדתיות של אזרחיהן בכל עשור, כפי שהשתקפה בסקרים. מסקנתם: מדינות הפכו לחילוניות לפני שהחלו להצליח כלכלית, אך ייתכן שהגורם המרכזי לאותה הצלחה הוא דווקא עלייה בסובלנות.

התוצר הלאומי הגולמי לנפש הוא מדד כלכלי מקובל לחוזקה של כלכלת המדינה והשגשוג שלה, והחוקרים בחרו בו משום שהוא זמין עבור מדינות רבות לאורך זמן. הסקרים שבהם השתמשו להעריך את מידת הדתיות בכל מדינה הם "סקר ערכי העולם" (World values survey) ו"סקר ערכי אירופה", שנערכו ב-109 מדינות, עם אלף משיבים לפחות בכל מדינה. הסקרים כללו שאלות כמו "עד כמה דת חשובה בחייך?", "האם אתה אדם דתי?", "האם אתה משתתף בטקסים דתיים?" ועוד.

הסקרים האלו נערכים רק מאז שנות ה-90 של המאה ה-20. כדי לבדוק את מידת הדתיות של תושבי המדינה לפני כן, חילקו החוקרים את המשיבים על הסקר לפי שכבת גיל והשוו בין השכבות השונות. הם הראו שערכים תרבותיים ואמונות המקובלות על דור מסוים מחזיקים מעמד לאורך השנים, כך שרוב אנשים המחזיקים בדעות מסוימות כאשר הם בני 60 החזיקו באותן דעות כשהיו בני 30. כך יכלו החוקרים לנצל את שכבות הגיל כמייצגות של אמונות בתקופות שונות.

מדינות הפכו פחות דתיות שנים לפני שהכלכלה שלהן התחזקה. מקדש כל הדתות בעיר קזאן שברוסיה | צילום: Shutterstock

חינוך לסובלנות

הממצא העיקרי של החוקרים היה שבממוצע, מדינות הפכו פחות דתיות שנים לפני שכלכלתן התחזקה. הם יצרו מדד של חילוניות והראו שככל שהוא גדל, כלומר ככל שהמדינה מתרחקת מהממוצע לעבר הקצה החילוני, כך התל"ג לנפש הממוצע גדל עשור, שני עשורים ואפילו שלושה עשורים לאחר מכן.

הממצאים האלו סותרים את ההשערה שהכלכלה היא זו שגורמת לירידה בדתיות, שכן הסיבתיות אינה יכולה לפעול אחורה בזמן: כלכלה מצליחה לא יכולה להגביר תפיסות חילוניות עשרים שנה קודם לכן. עם זאת, אי אפשר להסיק מכך שאותן תפיסות חילוניות הן שהובילו לשגשוג כלכלי. ייתכן שגורם שלישי היה מעורב בעניין והוא הסיבה לשני המשתנים.

האם הגורם הזה יכול להיות חינוך? החוקרים בדקו את רמת החינוך במדינות השונות לפי אחוז התושבים הרוכשים השכלה גבוהה, לאחר בית הספר התיכון. הם מצאו שבעוד עלייה ברמת החינוך אכן מנבאת שגשוג כלכלי בעתיד, היא אינה מובילה לתפיסות חילוניות, ולכן לא יכולה להיות הגורם המשותף.

בנוסף בחנו החוקרים את מידת הסובלנות בחברה, לפי הסקרים שבעזרתם העריכו את מידת הדתיות. הם בדקו את התשובות של משתתפי הסקרים משכבות גיל שונות לשאלות שעסקו בנושאים כגון הומוסקסואליות, גירושין, הפלות והתאבדות. הממצאים הראו שמידת הסובלנות אכן קשורה גם לחילוניות וגם לשגשוג כלכלי, ויותר מכך – היא מנבאת את השגשוג הכלכלי העתידי טוב יותר משעושה זאת מידת הדתיות של המדינה. האם בכך טמון סוד ההצלחה הכלכלית?

החוקרים מציעים שהדרך העיקרית בה סובלנות יכולה לעזור למדינה להתפתח מבחינה כלכלית היא על ידי שילוב אנשים רבים יותר בשוק העבודה, בעיקר נשים. מדינות שמונעות מנשים ללמוד באקדמיה, לצאת לעבודה ולפתח קריירה מוותרות על חלק ניכר מההון האנושי שלהן – לא צעד חכם עבור מי שמנסה להתחרות בשוק הגלובלי. הסובלנות במדינה קשורה לרוב בצורה הדוקה ליחס לנשים, ולמידת השיתוף שלהן בכלכלה.

"הבחנו שחילוניות מובילה להתפתחות כלכלית רק כאשר היא מלווה בכבוד גדול יותר לזכויות הפרט" סיכם דמיאן ראק (Ruck), שהוביל את המחקר. "חילוניות אכן מלווה פעמים רבות בסובלנות גדולה יותר כלפי הומוסקסואליות, הפלות, גירושין ועוד. אבל זה לא אומר שמדינות דתיות לא יכולות לזכות בשגשוג כלכלי. מוסדות דתיים צריכים למצוא את הדרך שלהם להפוך למודרניים יותר, ולשפר את היחס לזכויות הפרט".