לא מפורסם
 
רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

 

מה חדש?

  • ראיות ראשונות ליעילות של חיסון הקורונה בישראל
  • איך הנקר לא ממסמר עצמו לעץ?
  • היריקה שמכאיבה יותר
  • צוות מדענים מאוניברסיטת סטנפורד מצא את המעגלים המוחיים המקושרים לאמפתיה בעכברים

 

ראיות ראשונות ליעילות של חיסון הקורונה בישראל

המחקר שפרסמה אתמול "מכבי שירותי בריאות" מראה ירידה בשיעור הנדבקים בקרב המחוסנים ביחס לכלל מבוטחיה מעל גיל 60 - כולל המחוסנים (הקו הכחול בגרף). המחקר כולל מעקב אחר 50,777 מחוסנים מעל גיל 60 במשך 23 ימים ממתן המנה הראשונה של החיסון (הקו ירוק). אפשר לראות ששיעור המאומתים מתחיל לרדת כשבועיים לאחר קבלת מנת החיסון הראשונה, והירידה  נמשכת עד סוף תקופת הבדיקה. עדיין לא התפרסמו תוצאות מעקב לאחר המנה השנייה של החיסון, שבהן יעילותו של החיסון צפויה לגדול. בנוסף, הנתונים מצביעים על ירידה גם בשיעור המאושפזים (הקו הצהוב). חשוב לזכור שאת תוצאות המחלה אצל מאושפזים, ומאוחר יותר אצל חולים קשה, רואים רק כמה שבועות לאחר ההידבקות, בגלל אופי התקדמות המחלה. התוצאות האלה הן סימנים ראשונים ליעילות החיסון שלא במסגרת ניסוי קליני, והן מראות שהוא עובד כצפוי. למחקר המלא 


 

​תוצאות המחקר מתוך הפרסום של מרכז החדשנות של מכבי
תוצאות המחקר מתוך הפרסום של מרכז החדשנות של מכבי

כמעט כל בעלי החיים מתחילים את דרכם באופן דומה – מפגש בין ביצית לזרע שמוביל ליצירת כדור תאים המתחלקים במהירות. עם זאת, בסופו של תהליך ההתפתחות מתקבל בעל חיים שצורתו שונה מאד מהכדור ממנו התחיל. קבוצת חוקרים מצרפת ניסתה להבין כיצד החיים מקבלים את צורתם מזווית חדשה – הנדסה ולחצים הידראוליים. באמצעות טכניקת מיקרוסקופיה מהירה במיוחד החוקרים מצאו כי תאי העובר המתפתח שואבים מים מהסביבה ויוצרים בועיות מים קטנטנות המפרידות אותם האחד מהשני. כאשר בועיות המים גדלות, הן מתאחדות זו עם זו ליצירת בועה גדולה יותר, הדוחסת את תאי העובר לאזור קטן ויוצרת מבנה דמוי טבעת אירוסין. הפעלת לחץ זו מאפשרת לתאים לשבור את הסימטריה הכדורית וליצור את הגב והבטן במקומם המתאים. מכאן, החוקרים מצאו כי הכוח המעצב את החיים מראשיתם הוא הלחץ ההידראולי שמופעל על ידי המים. אחד מכותבי המחקר, ז'אן ליאון מאיטרה, הופתע מהאסטרטגיה הלא-שגרתית של התאים. לדבריו: "זו שיטה בלתי יעילה, ואף מסוכנת. נראה שלא מדובר בשיטה הטובה ביותר, אך שהפתרון שהיא מציעה היה 'טוב מספיק'".  לקריאה נוספת (באנגלית)
קרדיט לתמונה: אוניברסיטת קיימברידג'
קרדיט לתמונה: אוניברסיטת קיימברידג'
 
איך הנקר לא ממסמר עצמו לעץ?

מסמר שיינעץ באמצעות פטיש בלוח עץ ייתקע בו בכוח רב, ואפשר יהיה להוציאו רק במאמץ. עם זאת, נקרים מסוגלים לנעוץ את מקורם בעץ מספר רב של פעמים ולא להיתקע כלל. מחקר חדש בחן סוגייה זו בדיוק. החוקרים צילמו נקרים במהירות גבוהה, ובחנו את תנועת המקור. הצילומים חשפו תכונה שלא הייתה ידועה עד היום: כל חלק של מקור הנקר מסוגל לנוע בנפרד. כשהנקר פוגע בעץ הוא מטה את ראשו, מרים את החלק העליון של המקור ומסובב אותו סיבוב קל לכיוון הפוך מכיוון הראש. כך הוא יוצר רווח זעיר בין המקור לבין גבולות החור שהוא יצר זה עתה, שמאפשר לו להוציא את המקור החוצה בקלות וללא נזק. כל התהליך של הוצאת המקור הוא מהיר ביותר ונמשך רק 20 אלפיות השנייה, כך שהנקר מסוגל לנקר באופן רציף, נקירה מהירה אחת אחרי השנייה. לקריאה נוספת (באנגלית) 

המצאת האנטיביוטיקה שינתה את פני העולם והצילה מיליוני בני אדם. אך כמעט מיד לאחר גילויה הופיעו חיידקים העמידים בפניה. בשל כך קיים צורך מתמיד בפיתוח וגילוי מולקולות אנטיביוטיות חדשות, שיאפשרו לאנושות לנצח במרוץ החימוש. קבוצת חוקרים מארה"ב פיתחה מולקולה אנטיביוטית חדשה שלא רק הורגת את החיידק, אלא גם גורמת לו להזעיק את מערכת החיסון בתהליך. המולקולה עצמה מוכנסת לגוף בגרסתה הלא-פעילה, וכאשר היא חודרת לחיידק היא מפורקת על ידי אנזים האחראי ליצירת אחד מחומרי המעטפת שלו. פירוק המולקולה "תוקע" את אותו אנזים, ובלעדיו החיידק לא יוכל לתקן חורים במעטפת. מן העבר השני, תוצרי הפירוק של האנטיביוטיקה גורמים לתגובה נרחבת של תאים ייחודיים במערכת החיסון. תאים אלו מסוגלים לזהות את תוצר הפירוק בריכוזים מזעריים, ולגייס תגובה מאסיבית של מערכת החיסון, שיכולה למנוע מהחיידקים לשרוד זמן רב מספיק בכדי לפתח עמידות לאותה אנטיביוטיקה. בנוסף לכך, החוקרים הצליחו להראות שהמולקולה גורמת לחיסולם של חיידקים שעמידים למספר רב של אנטיביוטיקות אחרות. למאמר (באנגלית)

קרדיט תמונה: The Wistar Institute

היריקה שמכאיבה יותר

מיני רבים של נחשים מזריקים את הארס לטרפם דרך שיניים ייחודיות. לכמה מינים של "קוברה יורקת" באפריקה ובאסיה יש שיני ארס שונות מעט המאפשרות לנחש "לירוק" את הארס שלו באוויר במקום להזריקו לקורבן. יריקת הארס נראית מרתיעה במיוחד ומחקר חדש מראה שיש לכך סיבה טובה. חוקרים מבריטניה וממדינות נוספות השוו את ההרכב וההשפעה של ארס של כמה מיני קוברה יורקת לארס של מיני קוברה אחרים. במאמר בכתב העת Science הם מדווחים כי הארס של מיני הקוברה היורקת מכיל רכיבים שאינם קיימים בארס של הקוברות האחרות, ומטרתם לגרום כאב עז, באמצעות השפעה על מערכת העצבים של יונקים. החוקרים משערים כי הרכב ארס זה התפתח להתגוננות ולא לציד, שכן יש כמה יונקים הטורפים נחשי קוברה, בהם גיריות. 
בנוסף, החוקרים גילו שלמרות התפקוד הדומה, יש הבדל בהרכב הארס של נחשים מאפריקה ומאסיה, והנחשים עצמם מרוחקים מבחינה גנטית. הממצא המעיד על אבולוציה מתכנסת, שבה אצל בעלי חיים שאינם קשורים גנטית מתפתחים מנגנונים דומים להתמודדות עם בעיה משותפת. להרחבה (באנגלית)

קוברה יורקת GUY EDWARDES / NATURE PICTURE LIBRARY / SPL

צוות מדענים מאוניברסיטת סטנפורד מצא את המעגלים המוחיים המקושרים לאמפתיה בעכברים

שנים האחרונות נתגלה כי תכונת האמפתיה שנחשבה לתכונה אנושית ביותר, מצויה במגוון רחב של בעלי חיים, ביניהם עכברים. ידוע כיום כי בעלי חיים מסוגלים לזהות את רגשותיהם של פרטים אחרים, לחלוק רגשות ואף לחקות תחושות מסויימות כגון פחד או כאב.
החוקרים הציבו שני עכברים בכלוב כאשר אחד מהם קיבל טיפול שגורם לתחושת אי-נעימות ברגל ומצאו שגם העכבר השני, שלא טופל, מפגין רגישות דומה בכפות רגליו. בנוסף, נמצא שכאשר שני העכברים חווים אי נעימות שיכוך הכאב אחד הוביל לשיפור ניכר בתסמינים של חברו. באמצעות סריקות מוח נמצא כי האזור האחראי להתנהגות זו הוא פיתול החגורה הקדמי (ACC), שהופעל כאשר העכברים חשו אמפתיה האחד כלפי השני.
מחקרים מסוג זה חשובים ביותר, שכן הם מסייעים לנו להבין טוב יותר את הבסיס הפיזי והמוחי של הפרעות נפשיות שהסובלים מהן לא מרגישים אמפתיה. לכתבה המלאה באתר מכון דוידסון 
שני עכברוני קמה מרחרחים זה את זה | Shutterstock, colin robert varndell

 

0 תגובות