שוקולד הוא ללא ספק אחת ההנאות הגדולות בחיים – הוא מתוק, נמס בפה, מעורר ומושלם. כמעט כולם אוהבים שוקולד: בין אם זו פרוסת לחם עם נוטלה לארוחת בוקר ובין אם סופלה שוקולד עם גלידה לקינוח ארוחת הערב. רובנו צורכים שוקולד על בסיס יומיומי. האם זה אומר שאנחנו מכורים? האם איננו יכולים לשרוד שבוע ללא שוקולד? ואם כך, למה? אילו מרכיבים בשוקולד גורמים לנו לחוש את ההתעלות הנפשית הזו? האם הם ממכרים? ומה הם עושים לגוף שלנו?

על מה כל המהומה?
לפני שנוכל להתחיל לדבר על היתרונות והחסרונות של השוקולד עלינו להבין מהו שוקולד. השוקולד מיוצר מזרעים מותססים קלויים וטחונים של עץ הקקאו, שגדל באזורים הטרופיים. כדי לקבל את השוקולד שאנחנו מכירים ואוהבים מוסיפים לתערובת הזו חומרים נוספים כמו סוכר, ונילין, לציטין ולפעמים גם חלב. השוקולד נחשב מזון עתיר אנרגיה, כלומר הערך הקלורי שלו גבוה. מרבית הקלוריות שבשוקולד מגיעות משומן שמקורו בחמאת הקקאו, אך יש בו גם פחמימות וחלבונים בכמות קטנה יותר. עד כאן לא נשמע יוצא דופן במיוחד. אז למה  אנחנו כל כך כמהים אליו?


עץ הקקאו | צילום: Medicaster, ויקיפדיה

על המושג "שוקוהוליק" שמעתם? הוא מתאר אנשים שחשים דחף בלתי נשלט לצרוך כמויות גבוהות מאוד של שוקולד בלי כל בקרה. לפני שאתם נבהלים וממהרים להיפטר מממלאי השוקולד במזווה שלכם, אתם יכולים להירגע – לא כל מי שאוהב שוקולד (ומי לא, בעצם?) בהכרח גם מכור, גם אם אתם מאוד מאוד אוהבים שוקולד וצורכים אותו באופן יומיומי. חשוב, כמובן, שהצריכה תהיה מבוקרת ומאוזנת. במילים אחרות – שימו לב שאתם לא מאבדים שליטה ומחסלים את כל החפיסות בבית בפעם אחת.

קהילת המדענים והרופאים לא מגדירה התמכרות לשוקולד כמחלה אמיתית. ההתייחסות לתשוקה לשוקולד כאל התמכרות נולדה בעיקר מסיבות חברתיות, במטרה לתאר את ההתנהגות הכפייתית של צרכני שוקולד להוטים שמזכירה לעתים התנהגות של אלכוהוליסטים או מכורים לסמים. כבר שנים מנסים להבין מהן הסיבות שעומדות מאחורי התופעה – האם מדובר בתופעה גופנית, נפשית, חברתית, או שמא מכלול של כולן יחד?

הסיבות הפיזיולוגיות
הבה נתחיל במה שאנחנו יודעים בוודאות. מזונות העשירים בסוכרים או שומנים מאותתים למוח שלנו וגורמים לו להפריש מגוון רב של מוליכים עצביים, ביניהם הדופמין, שמכונה גם  "כימיקל התחושה הטובה" ומופרש בין השאר גם בתגובה לצריכת קוקאין. בנוסף, עלייה חזקה ופתאומית של רמת הסוכר בדם גורמת ללבלב להפריש אינסולין שמסלק את הסוכר העודף מהדם אל תוך התאים וגורם לצניחה ברמות הסוכר הגבוהות. הצניחה הזאת מעוררת בנו חשק עז לצרוך עוד ועוד סוכר.

מחקרים מראים שמזונות עשירים בשומנים וסוכרים מפעילים את מסלול הגמול וההנאה במוח. מדובר במכלול של מסלולים עצביים שמופעלים בתגובה לגירויים מסוימים ומעלה את הסבירות שנחזור על התנהגות מסוימת בתגובה לאותו גירוי – כלומר זו מערכת שמחזקת את עצמה.

במקרה של השוקולד, הוא עשיר גם בשומנים וגם בסוכרים, כך שקל להבין איך הוא עלול לגרום לגוף שלנו להשתוקק ולאכול אותו בכמות מופרזת. הוא מכיל גם חומרים בעלי אופי ממכר: חומצת האמינו טריפטופן, שמשמשת חומר גלם ליצירה של המוליך העצבי סרוטונין שמווסת את מצב הרוח במוח, ושל הפנילאתילאמין שגורם לתחושה של התרגשות ומשיכה. אין פלא שאנחנו אוהבים שוקולד.

סיבות נפשיות וחברתיות
עכשיו אנחנו נכנסים לתחום אפור עבור המדען הממוצע – הפסיכולוגיה. הרי לא בכל פעם שאנחנו אוכלים שוקולד זה באמת כי הגוף שלנו רצה אותו. קרה לכם פעם שנכנסתם לחדר שהיתה בו צלחת גדושה בפרליני שוקולד ופתאום ממש התחשק לכם להתכבד, גם אם דקה לפני זה בכלל לא חשבתם על שוקולד? ואולי ראיתם חבר אוכל שוקולד ומיד התחשק לכם גם?

מצבים חברתיים ונפשיים מסוימים, כמו עצבות או בדידות, מעודדים אותנו "לתגמל" את עצמנו בשוקולד. החברה המודרנית, תעשיית הסרטים והפרסומות, כולם מוכרים לנו את השוקולד כמלך הפינוקים, וביננו – מי לא רוצה להתפנק? אף שקשה מאוד לכמת ולאמוד באופן מדעי את המשקל שיש להשפעות הללו על המשיכה שלנו לשוקולד, אין מחלוקת על עצם תרומתן לתופעה.

לא הכל כל כך נורא
אז נכון שכל הסוכר והשומן הללו בכלל לא בריאים לנו, אבל בואו נזכור שהתמכרות לשוקולד היא מצב מאוד קיצוני. למעשה, צריכה של שוקולד מריר בכמויות מדודות יכולה דווקא לתרום לנו. שוקולד מכיל חומרים ממריצים כמו תאוברומין וקפאין שיכולים לתת לנו אנרגיה ולהמריץ את המוח. לקקאו גם יש השפעות חיוביות על זרימת הדם, הפחתת לחץ דם ודלקות, שיפור פרופיל הכולסטרול והתנגודת לאינסולין. בנוסף, השוקולד המריר עשיר בפוליפנולים – נוגדי חמצון שבולמים את היצירה של רדיקלים חופשיים שמזיקים לגופנו והורסים את החלבונים שבונים אותו.

אז לאוהבי השוקולד שביניכם, לפני שאתם בוחרים למחוק את השוקולד לחלוטין מהתפריט היומי שלכם, או שמא למחוק מהזיכרון את מה שקראתם הרגע – מיצאו לכם מקום טוב באמצע וזכרו ששם המשחק הוא לשמור על מינון הגיוני.

אלכסנדרה אברוטין
מחלקת מדעי החיים
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.

תגובה אחת

  • שמעון ש

    הרחבה!

    מאד נהניתי לקרוא, הייתי שמח לקרוא מאמרים מעמיקים הרבה יותר, בהיקף הרחב בצורה משמעותית ממאמר נהדר זה.
    תודה רבה!