היפוקרטס וגלנוס להמונים

"אלנסך' אלאצליה
אלמקרא… ואלתלמוד…ואלמשנה…
ואלקאנון… כתב בקראט… וכתב גאלינוס… ותפסיר כתב בקראט (גאלינוס)…"

במילים אלו נפתחת רשימת ספרים שבה מפרט ר' יוסף ראש הסֵדֶר בן יעקב ראש בי רבנן בן עלי ראש הקהל, (בן דורו של הרמב"ם) את הספרים החיוניים – לדעתו – למשכיל היהודי בן תקופתו.

ר' יוסף ראש הסֵדֶר, יליד בגדד שהיגר למצרים ופעל בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13, הוא אחד מאותם תלמידי חכמים שאנו מכירים אך ורק בזכות קטעי הדפים, המסמכים והמכתבים שנמצאו בגניזות קהיר, בעיקר זו של בית הכנסת בן עזרא. ר' יוסף היה סופר (מעתיק ספרים), מחבר, דרשן ודיין. מקור התואר "ראש הסֵדֶר" בישיבות בבבל, ומשם התפשט לשאר ישיבות היהודים במרחב התרבות האסלאמית. נושא התואר היה ראש הישיבה, אולם בישיבות גדולות היה "ראש הסֵדֶר" אחראי על קבוצת תלמידים – בדומה לר"מ (ריש מתיבתא) בישיבות של ימינו. ההקפדה שהקפיד ר' יוסף להוסיף בחתימתו את התואר "ראש הסֵדֶר" מלמדת שנשא בתפקיד בישיבה כלשהי.

החברה היהודית (בעיקר הגברים שבה) הייתה תמיד חברה אוריינית. עד העת החדשה הייתה זו חברה דתית שידיעת הקריאה הייתה הכרחית לבני הקהילה הנדרשים להשתתף בתפילות ובאירועים אחרים. בימינו – ובפרט מאז כניסת המחשבים לשימוש נרחב – אנו מניחים כמובן מאליו שמי שיודע לקרוא גם יודע לכתוב היטב. שליטה במיומנות אחת בלבד נחשבת בימינו ללקות – אבל לא כך היה בקהילות של ימי הביניים. מחירם הגבוה של דפי קלף ונייר, והמיומנות שנדרשה לכתיבה בקולמוס ובדיו, וכן החיים לצד התרבות המוסלמית שהעלתה על נס את יופיו של הכתב (קליגרפיה), הביאו ליצירת מקצוע של סופרים מומחים שמהם הוזמנו כתבי היד. כך, גם מי שידע לקרוא לא כתב בעצמו ספרים או אפילו מכתבים, אלא אם כן לא היה בסביבתו סופר מקצועי.

כתב ידו של ראש הסֵדֶר היה מיוחד וניתן לזיהוי, במיוחד הכתב הרהוט שבו נהג לכתוב את רשימותיו. לצד כמאתיים קטעים מפרי עטו – שבהם קטעי שאלות ותשובות (שו"ת), מכתבים וקטעי פרשנות – שרדו בגניזה גם כעשרים רשימות ספרים בכתב ידו, המשקפות את "ארון הספרים היהודי" של תקופתו.

ראש הסֵדֶר נהג לנצל כל שטח פנוי בדף הנייר שלפניו, מה שמקשה לעיתים על קריאה רציפה של דבריו. בהיותו סופר (מעתיק) וגם מחבר, רשימות הספרים שלו שנמצאו בגניזה כוללות ספרים שהעתיק וכתב, רשימות מצאי של ספריות, ספרים שהוזמנו ממנו, וגם תוכניות כתיבה עתידיות. כפי שאפשר לראות משמות הספרים, רוב הרשימות – והספרים עצמם – נכתבו בערבית-יהודית, השפה היומיומית המשותפת ליהודי המרחב דובר הערבית בתקופה הזאת. כמובן – להוציא את ספרי הקודש היהודיים הבסיסיים (תנ"ך, משנה ותלמוד) – וגם להם נכתבו תרגומים ופרשנויות בערבית-יהודית.

מהרמב"ם ועד גלנוס

הרשימה שבה פתחנו, שנמצאת כיום באוסף הגניזה של ספריית קיימברידג', כוללת את הספרים שלדעת ראש הסֵדֶר צריכים להימצא בכל ספרייה של יהודי משכיל בן זמנו. (אלנסך' אלאצליא=ספרי היסוד). הוא מסביר את סדר החשיבות שלפיו דירג את הספרים. בהיותו מעתיק מקצועי, הוא מפרט אחרי כל כותר לכמה כרכים יחולק, ואפילו את סוג והנייר, גודלו ומספר השורות שבו.

כצפוי, פותחים את הרשימה ספרי קודש: התנ"ך, המשנה והתלמוד. בהמשך מצטרפים אליהם גם ספרי פרשנות (לתנ"ך ולתלמוד), שו"תים וסידור. אבל הרשימה כוללת גם כותרים שאינם מתקשרים אוטומטית עם "ארון הספרים היהודי" – ספרי רפואה למיניהם.

הרופא היהודי המפורסם ביותר בדורו של ראש הסֵדֶר הוא הרמב"ם – רבי משה בן מימון – שחי ופעל באותה עיר שבה חי ר' יוסף: פוּסְטָט, היא קהיר העתיקה. אך בתקופה ההיא לימוד הרפואה לא דרש פסיכומטרי של 700 ומעלה ונכונות להקדיש את כל חייך למקצוע. קריאה ולימוד בספרי רפואה, לצד שירה וספרות, דקדוק והיסטוריה, נחשבה מדד למידת היותו של אדם "בן תרבות".

ספרי הרפואה ברשימת ראש הסֵדֶר כוללים את הספרים שהיו בבסיס לימודי הרפואה במשך מאות שנים, ונחשבים לאבני היסוד של הרפואה. כראוי למעמדם המרכזי בתולדות מדע הרפואה, פותחים את הרשימה הספרים של אבן סינא (אלקאנון – בשלושה כרכים) היפוקרטס (בקארט – כרך אחד) וגלנוס (גם ספרי הרפואה שכתב בעצמו וגם פירושו על היפוקרטס. בסך הכול 16 כרכים). מעניין לציין שספרו של אבן-סינא מוזכר ראשון אף על פי שמדובר בספר "מודרני" מבחינתו של ראש הסֵדֶר, ונכתב בפרס רק מאתיים שנה לפני זמנו. כאן רואים את עומק הקשרים התרבותיים במרחב המוסלמי ואת התקבלותו של הקאנון בארצות דוברות הערבית.

אבל ראש הסֵדֶר מזכיר גם ספרי רפואה נוספים, חלקם בנושאים ממוקדים שפחות מוכרים בימינו. "כתאב אלאבדאן" (הנהגת הגופות) הוא ספרו של קוסטא בן לוקא, שנכתב במאה התשיעית ומתאר את הדרך הנכונה להתנהג בזמן מסע. ספר אחר הוא "מנהג הרופאים" של יצחק הישראלי, רופא יהודי בן המאה העשירית המתאר את הדרך המתאימה שעל רופא לנהוג בה.

כיוון שמדובר ברשימות שרב יוסף רשם לעצמו, לפעמים השם המקוצר אינו מאפשר זיהוי ודאי, למשל בכותר "אלאג' אלעין" (הטיפול בעין). ידועים מתקופתו שני ספרים בנושא הזה: "האיגרת על הטיפול בעין" של אבו-בכר אל-ראזי, או "קטעים נבחרים על הטיפול בעין" מאת עאמר בן עלי אלמוצלי אבו אלקאסם. מכל מקום, מדובר בספר העוסק בנושא מצומצם בתחום הרפואה – וגם הוא נחשב ספר יסוד, לפחות לדעת ראש הסֵדֶר.

כיום לא תעלה על הדעת  "רשימת ספרי יסוד למשכיל" שתכלול פחות ממאה ספרים – אפילו בבחירה בררנית מאוד. עצם הדיון על מיהו משכיל, ומהו המטען התרבותי המינימלי הנדרש מאדם תרבותי ממלא מדפים שלמים בספרייה, או גיגה-בייטים רבים של החסני זיכרון. ועדיין, גם בימינו יש מה ללמוד מרשימותיו של ראש הסֵדֶר. אולי הלקח המרכזי מהן הוא שאל לו לאדם להתמקד רק ברכישת ידע בתחום העיסוק המקצועי שלו, ושעלינו להיפתח אל שפע הידע הקיים – שכיום נהיה זמין הרבה יותר משהיה בתקופתו של ראש הסֵדֶר.

הכותבת היא ספרנית בספרייה הלאומית ובישיבה תיכונית. עבודת המאסטר שלה עסקה בכתיבת ספרים ותפקידם החברתי בחברה היהודית, כפי שהם משתקפים בכתבי היד שנמצאו בגניזות קהיר.

***

התעתיק והתרגום של הרשימות נלקחו מספרו של נחמיה אלוני (בעריכת מרים פרנקל וחגי בן שמאי) "הספריה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר", יד בן צבי, ירושלים, תשס"ו

אפשר לקרוא עוד על ראש הסֵדֶר (בדגש על חיבוריו ההלכתיים) בספרו של ליפא גינת: "רבי יוסף ראש הסֵדֶר".