מכיוון שכוח המשיכה פועל, כל גוף נמשך אל עבר מרכז המסה של כדור הארץ. לכן יד המוחזקת באופן סטטי מתעייפת כי צריך להשקיע אנרגיה על מנת למנוע מהיד ליפול למטה. על פי אותו היגיון יש להשקיע מאמץ על מנת למנוע מכדור להתגלגל במדרון (שוב מאותה סיבה). העובדה כי בשני המקרים הגוף הוא סטטי אינה משנה את העובדה מכיוון שבהינתן לגוף חופש פעולה הוא היה מתחיל לנוע וכדי למנוע תנועה זאת יש להשקיע אנרגיה.
כמות האנרגיה שנדרשת להחזיק את היד באוויר תלויה במסת היד, בגובה בה היד מוחזקת ובשרירים הנדרשים לפעול, כמו כן יש השפעה גדולה לכמות מסת השריר הקיימת ול"כושר" שלה (רקמת שריר מאומנת פועלת בצורה חסכנית יותר).

בהערכה גסה ניתן לומר שמדובר בסדר גודל של קילו ג'וול בודדים לשעה (ג'וואל, J, היא האנרגיה הנדרשת להזיז קילו במטר בשניה).

 
התמונה נלקחה מויקיפדיה

ד"ר מאיר ברק, המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

3 תגובות

  • מאיר ברק

    תשובה

    עקרונית, אם נצילות הפעולה הייתה 100% אז התשובה היא לא.
    בפועל לכל מנוע (גם שריר הוא סוג של מנוע) יש טווח יעילות מקסימאלי; בכלי תחבורה למשל קיימת מהירות שיוט: זוהי המהירות היעילה ביותר במונחים של מרחק, מהירות ושימוש בדלק.

  • מאיר

  • מני

    הערה

    למעשה אין צורך אמיתי באנרגיה בשביל להחזיק את היד באוויר. כל מה שדרוש הוא כוח. כך חפץ התלוי על מוט יכול להישאר כך שנים מבלי השפעה ניכרת לעין על המוט. הבעיה היא בדרך שבה בנויים היד והשרירים שלנו - המנגנון המשמש להפעלת כוח עם היד צורך אנרגיה, גם אם זהו כוח סטטי שאינו מפעיל עבודה. למעשה כל האנרגיה הזאת מתבזבזת.