עד כמה שהשאלה נשמעת פשוטה בוצעו לא מעט מקרים כדי למצוא את התשובה.
לריח של "אחרי הגשם" יש מספר מקורות אפשריים:

(1). חלק מהצמחים מפרשים לאדמה שמנים ארומאטיים, החוקרים האוסטרליים בר ותומאס (Bear and Thomas) שגילו זאת (1964) קראו לשמן פטריכור  (Petrichor) שפירושו מיוונית "תמצית החיים של הסלע" (petros- סלע, ichor- תמצית החיים דמוית דם הזורמת בורידי האלים היוונים). לאחר הגשם התמצית הארומאטית משתחררת לאוויר.

(2). בקרקע חיים מיקרואורגניזמים (חד-תאיים) המייצרים חומרים שונים. חלק מהחומרים מופרשים לאדמה וחלק מגיעים אליה לאחר מותם של המיקרואורגניזמים. הגשם הוא לרוב מעט חומצי ולכן הוא מגיב עם חומרים אלו בקרקע. לאחר הגשם חומרים אלו נשטפים החוצה וריחם מגיע לאפנו. החומר האופייני לריח שלאחר הגשם קרוי גאוסמין (Geosmin).


גאוסמין. התמונה נלקחה מויקיפדיה

(3). חיידקים בשם אקטינומיצס (Actinomyces) מפרישים ספורות לקרקע. חיידק זה הוא תושב קבוע בקרקע ושם הוא מתרבה. לספורות יש ריח אופייני המתחזק משמעותית כאשר יורד גשם ונוצר אירוסול של מים וחלקיקי אדמה המגיעים לאפנו.

מאת: ד"ר מאיר ברק
מחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

3 תגובות

  • איתן

    טרנסליטרציה מלועזית לעברית

    ,"ספורות" הן נבגים בעברית
    "אקטינומיצס" היה עדיף לכתוב כ"אקטינומיצים".
    לא כולם יודעים מה זה אירוסול.

  • אווה

    בהמשך לכתבה

    האם יש סיבה אבולוציונית לכך שאנחנו אוהבים את ריח הגשם?

    תודה רבה.

  • שלומי דגן

    גאוסמין

    גאוסמין, הכימיכל העיקרי לריח זה, הוא גם המרכיב העיקרי בטעמו של סלק ושורשים אכילים אחרים. מכיוון שהאדם הקדמון היה חובב שורשים לא קטן, יש להניח שהתפתחה העדפה לריחם.