שלום שלומית,
זאת שאלה מצוינת והתשובה מרתקת. זהו אחד הנושאים המחברים סוציולוגיה, פסיכולוגיה ומתמטיקה.

כאשר מסתיים מופע מוצלח או הצגה אנשים קמים ומתחילים למחוא כפיים בהתלהבות כדי להביע הערכה למבצע/ים. פתאום, ללא כל תיאום מראש מחיאות הכפיים הרועמות והאקראיות הופכות למסונכרנות וכל האנשים מוחאים באותו קצב. התופעה נמשכת מספר שניות ולאחר מכן מחיאות הכפיים חוזרות להיות אקראיות (כאוס). לעיתים התהליך מתרחש מספר פעמים ויש מעבר בין מחיאות כפיים אקראיות למסונכרנות ושוב לאקראיות וחוזר חלילה.

מה קורה כאן?

ובכן השאלה המעניינת זאת לא חמקה מעיני החוקרים ויש מספר מאמרים מעניינים בנושא.
הנושא באופן כללי מוגדר כסינכרוניזציה של מערכות מורכבות.
המחקרים מראים שלתופעה יש הסבר חברתי פסיכולוגי מעניין מחד והתרחשות התופעה היא ברת מדידה מבחינה מתמטית מאידך.
בזמן מחיאת כפיים יש "מאבק" פנימי סמוי בין שני מצבים:
(1). אינדיווידואלי- למחוא כפיים הכי חזק שאפשר, לעשות הרבה רעש ולהראות את שביעות הרצון.
(2). חברתי- הרצון של כולנו להיות חלק מכולם ולהרגיש מקובלים בתוך הקבוצה בה אנו נמצאים.

מחיאות כפיים

(ויקיפדיה).

יותר מכך בדיקות הראו שמחיאות הכפיים המהירות והחזקות לא מסוגלות להסתנכרן. לכן, בזמן תהליך הסנכרון עוצמת מחיאות הכף פוחת והקצב קטן בערך ב 50% בממוצע. הנקודה המדהימה היא שאין כאן שום תיאום מראש אלא מעין תקשורת סמויה בתוך הקהל.
נקודה מעניינת נוספת היא שהמחקרים מצביעים על הבדל בהתנהגות בין הקהל במזרח אירופה, שם נערכו חלק מהמחקרים (לרוב קהל יותר קטן ויותר "חמים") לבין קהל בארצות הברית (אצטדיוני ענק וניכור). הם מציינים שבניגוד לאירופה בארצות הברית התופעה של מחיאות כפיים מסונכרנות נדיר יחסית... נקודה למחשבה.

[ומה זה אומר על הישראלים שמוחאים כפיים כל פעם שמטוס מצליח לנחות?]

מעניין לציין שתופעה זהה מתרחשת בסוגי גחליליות מסוימים.
הם המתאספים מסביב לעץ ומהבהבים להנאתם. פתאום ללא כל התראה כל הגחליליות מתחילות להבהב בסנכרון מלא ומרחוק העץ נראה כמו עץ אשוח שנדלק וכבה לסירוגין.
ולסיום כולנו מסונכרנים בתוך עצמנו – אני מתכוון לתאי קוצב הלב, שבתיאום מושלם אות חשמלי עובר בהן וכולם מתכווצים בבת אחת. כאשר זה לא מתרחש אנו חווים באריטמיות של הלב, מצב מסכן חיים. בהיפוך גמור, כאשר מצב של סנכרון מתרחש במוח (קרי, עשרות אלפי תאי מוח מייצרים אות חשמלי באותו זמן) אנו חווים אפילפסיה!

מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

תגובה אחת

  • חבצלת