באדם בריא, רוב רובן של רקמות הגוף הן סטריליות. הרקמות הפנימיות, נוזל הדם והנוזלים הבין-תאיים, כולם נקיים מתאים שאין מקורם בגוף. יחד עם זאת, שכבות העור השונות, הרקמות הריריות ויותר מכולן - מערכת העיכול בדגש על המעי, מהווים בתי גידול למגוון של מיקרואורגניזמים, רובם חיידקים ומיעוטם פטריות וחד תאיים, המאכלסים את גופינו. מיקרואורגניזמים אילו מכונים הפלורה או המיקרוביוטה האנושית, והם קיימים בכל אדם בריא. באנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה, או לאחר פציעה החושפת את רקמות הגוף הפנימיות, יכולה הפלורה לאכלס אזורים שהיא לא אמורה להיות בהם, או לעלות במספרה, וליצור מחלות זיהומיות באדם המאכסן. בניגוד לכך, באדם בריא הפלורה מתחרה ומפחיתה את יכולתם של חיידקים גורמי מחלות או פתוגנים (גורמי מחלות) אחרים לאכלס את גופינו. בנוסף, מיני פלורה מסוימים מסייעים בעיכול מספר רכיבי מזון, כך שלרוב תורמת המיקרוביוטה האנושית לבריאות האדם.
חיידקי אי קולי (Escherichia coli) אשר הינם המאכלס הנלמד ביותר של המעי האנושי. מימין – באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק (מקור התמונה מויקיפדיה). משמאל באמצעות מיקרוסקופ פלואורוסנטי (באדום, ירוק וצהוב מסומנים רכיבים של מעטפת החיידק ובכחול ה-DNA החיידקי).
על פי ההערכות המקובלות כיום, אדם ממוצע מונה כ-1013 (עשרת-אלפים מיליארד) תאים. המיקרוביוטה ההומנית מורכבת מכאלף עד מספר אלפי מינים, ועל פי הערכות מונה ברגע נתון פי 10 תאים מתאי הגוף, כלומר כ-1014 (מאה-אלף מיליארד) תאים. יש להדגיש שמעולם לא ספרו את כל תאי הגוף, ומדובר בהערכות כלליות בלבד. כמו כן, כמות התאים והחיידקים בגוף משתנה בין אדם לאדם ולאורך ציר הזמן. רוב המיקרוביוטה בגוף מושתתת על חיידקים, אשר הינם זעירים יחסית לתאי אדם. לשם המחשה – בנפח של תא אדם ממוצע אפשר להכניס בין 10,000 ל-100,000 תאי חיידקים. בגלל הפרשי הגודל העצומים, 1014 חיידקים יתפסו נפח המהווה 0.01% מהנפח שתופסים 1013 תאי גופינו. אם נתחשב בעובדה שבנוסף לרקמות תאיות, גופינו מכיל מסה בלתי זניחה של נוזלים חוץ תאיים, ניתן להעריך שמבחינת מסה, מהווה הפלורה ההומנית אחוז קטן עוד יותר מגופינו.
המשקל היבש של המיקרוביוטה ההומנית, נמדד בגרמים בודדים, בדומה למשקלם היבש של מספר איברים בגוף האדם. בהקשר זה, לאור חשיבותה של הפלורה ההומנית לתפקוד הבריא של האדם, יש המכנים אותה בשם "האיבר הנשכח". להבדיל מרוב תאי האדם, המיקרוביוטה ההומנית מתאפיינת בקצב תחלופה אדיר. 60% מהמסה היבשה של הצואה באדם מורכבת מחיידקים. כלומר חלק מרכזי מהפלורה במעי מופרשת ומתחדשת בקבועי זמן של ימים בודדים.
עד כה התייחסתי לפלורה ההומנית – אשר מורכבת מחיידקים בעיקרה וכן מפטריות ויצורים חד תאיים אחרים, אך בשאלתך התייחסת גם לכמות ומספר הנגיפים בגופינו: מאחר ורוב גוף האדם מוגן מפני הסביבה החיצונית, רוב הנגיפים בגופו של אדם בריא, מצויים על גבי העור, ברקמות הריריות ובמערכת העיכול. רובם המכריע של נגיפים אילו אינם מוכרים ואין לגביהם נתונים כמותיים. אחת הסיבות לכך, היא שרובם מותאמים לאכלס או לתקוף את תאי המיקרוביוטה ולא את תאי גופינו, בעוד שחקר הוירולוגיה בעולם מתמקד במספר קטן של נגיפים מותאמי-אדם, הגורמים למחלות דוגמת שפעת, צהבת, הרפס ותסמונת הכשל החיסוני (איידס). מאחר ורוב הנגיפים המאכלסים את גופינו מותאמים לתאי המיקרוביוטה, ניתן להעלות השערה לפיה, ייתכן ויש לנגיפים אילו חלק בוויסות מספר תאי הפלורה בגופינו.
לסיכום, בנוסף להיותנו אורגניזמים, גופינו מהווה גם בית גידול המאכלס חברה מיקרוביוטית עשירה ומורכבת. למרות משקלה הזניח, מבחינה מספרית מונה חברה זו יותר תאים מתאי גופינו. למרות שקצב התחלופה של רבים מתאים אילו מהיר ביותר, משמרת החברה המיקרוביוטית מצב קבוע (steady state), שהוא תוצר של מארג יחסי הגומלין בין המיקרוביוטה לבין עצמה, ובין המיקרוביוטה ומערכות גוף האדם.
עדכון ינואר 2016: מחקר במכון ויצמן מצביע על יחס מספרי שונה מזה שמוזכר כאן.
