השאלה המקורית: האם נכונה השמועה שקרישת הדם מגיעה לשיאה ביום השמיני, או שאין ממש בטענה הזו? כפיר



קרישת הדם היא תהליך מורכב שבמרכזו עומדת הפיכת נוזל הדם לחומר מוצק. המטרה העיקרית שבשבילה קיים המנגנון הזה היא למנוע איבוד דם בעקבות נזק לכלי הדם, וכך לאפשר ליצור החי לשמור על מחזור דם תקין.

כאשר דם מתחיל לזרום מכלי דם שניזוק, הוא נחשף לחלבון בשם vWF (וילנברד פון  פקטור), שבדרך כלל נמצא בדופן כלי הדם ואינו בא במגע עם הדם כל זרימת הדם תקינה. כאשר החלבון בא במגע עם דם הוא מגייס את החלבון קולגן, וכן נוגדנים וחומרי קרישה נוספים. טסיות הדם העגלגלות, שבמצב תקין זורמות במחזור הדם, נתפסות בקלוגן, שופכות את תוכנן ומשנות את צורתן לצורה דמוית כוכב, שעוזרת להן להישאר צמודות לקולגן). תוכן הטסיות שהופרש בסביבת הפצע עוזר למשוך טסיות נוספות אל האזור הפגוע. כמו כן הוא עוזר לחלבון פיברינוגן להיצמד לאזור הפציעה.

הפיברינוגן הוא חלבון שכיח בדם (כארבעה אחוזים מכלל החלבונים בדם), וכל עוד אין פציעות הוא מסיס בפלזמת הדם ולכן זורם בה בחופשיות. פציעות גורמות לאנזים בשם ת'רומבין לפעול על הפיברינוגן ולהפוך אותו לפיברין, שהוא הצורה הלא מסיסה של החלבון. כיוון שהפיברין אינו מסיס, הוא אינו ממשיך לזרום במחזור הדם אלא שוקע באזור הפצע ואוטם אותו.

לאור כל זה, ברור שמנגנון קרישת הדם הוא תהליך מורכב התלוי בגורמים רבים ולא די בבחינת גורם אחד כדי להעריך את יכולת הקרישה.


מנגנון קרישת הדם | התרשים לקוח מוויקיפדיה

אם הבנתי נכון, שאלתך מתיחסת ליום השמיני שאחרי הלידה – היום שבו היהודים נוהגים לבצע את טקס ברית המילה. הספרות ההלכתית גדושה בתיאורים מדעיים כביכול על כך שהיום השמיני הוא היום האידיאלי לביצוע הטקס, כיוון שתהליך קרישת הדם של תינוקות מגיע לשיאו ביום הזה. הספרות המדעית, לעומת זאת, אינה מתייחסת באופן מיוחד דווקא ליום השמיני ומנסה לבחון פרמטרים רבים הקשורים במנגנון הקרישה ולראות איך הם מתפתחים אצל תינוקות רכים.

לפי מה שמצטייר מהספרות המדעית, נראה שחלק מגורמי הקרישה נמצאים אצל התינוק כבר ביום היוולדו, בעוד אחרים מתפתחים רק אחרי הלידה, בתוך כמה שבועות ואף חודשים. כמו כן, בארצות הברית נוהגים רבים למול תינוקות לא יהודים משיקולים בריאותיים, בדרך כלל 5-3 ימים אחרי הלידה. אין כל ראייה שהתינוקות האלה סובלים מדימום קשים יותר מתינוקות יהודים שנימולים ביום השמיני.


ברית מילה יהודית | התמונה לקוחה מוויקיפדיה; צולמה בידי Cheskel Dovid

לפיכך, אין ראיות לכך שהיום השמיני נבחר מסיבה הקשורה למנגנון קרישת הדם ולא מסיבה טובה אחרת – אך אין ספק שאצלנו, היהודים, היום הזה קיבל משמעות מיוחדת.

רות חייט
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

8 תגובות

  • ד"ר שטיימן

    קצת אמת בבקשה

    כל אחד יכול להכנס למחקרים שנעשו באוניברסיטאות הבכירות בעולם שמוכיחות שביום השמיני יש לתינוק 111 אחוז קרישת דם. יותר מכל יום אחר בחיינו.

  • אפרת

    יש לך לינק למחקרים האלה...?

  • רונית

    האתר האמריקאי לחקר הדם - hematology

    http://www.bloodjournal.org/content/70/1/165?sso-checked=true
    - אפילו לא מתייחס לגיל הזה (לכאן או לכאן) מרוב שהוא חסר משמעות, אלא במקורות יהודים

  • אורי

    כל אחד יכול לכתוב ד"ר ליד השם

    וגם לא להביא מראי מקום לטיעוניו...

  • לידיעת גב' חייט

    תקציר המאמר הבסיסי

    הנה התורה קבעה את ביצוע ברית המילה ביום השמיני לחיים. ואכן, יש גם טעם רפואי לקביעת ביצוע המילה בתאריך זה דווקא. שהרי, כאמור לעיל, ביצוע המילה הוא למעשה פעולה כירורגית, ובתור שכזו נדרש מנגנון קרישה ומניעת דמם במצב תקין ופעיל. והנה תינוק נולד עם מנגנון קרישה תקין. זאת בגלל השירות הטוב שהוא מקבל מאמו, בצורת פקטורים של קרישה המועברים אליו דרך השליה. עובדה זו מסבירה את מיעוט התופעות של שטפי דם אצל התינוק בזמן הלידה ומיד לאחריה. ברם, תמיכה זו של האם נעלמת תוך 2-3 ימים, ומגיל 3-5 ימים כל תינוק - אף אם הוא בריא ובשל - סובל ממצב של חוסר גורמי הקרישה. פקטורים אלה, כאמור לעיל, נוצרים בכבד, אך בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של התערבות כירורגית, ולכן ברית מילה בגיל 3-6 ימים יכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. יתר על כן, בתקופה זו של חייו יכול התינוק לדמם גם באופן עצמוני על פני העור, דרך מערכת העכול ואפילו במוחו, עקב חוסר פקטורים אחדים התלויים בנוכחות ויטמין K, שהכבד הבלתי בשל לא מסוגל לייצרו בכמות מספקת. דבר זה אופייני יותר לתינוקות "בעייתיים" (פגים, חולים, או שנולדו בעזרת מלקחיים, שולפן ריק או חתך קיסרי). מקובל כיום לתת זריקת ויטמין K באופן מניעתי מיד לאחר הלידה ובכך מונעים אנו הופעת הדמם הזה. אם לא ניתנה הזריקה של ויטמין K ואמנם הופיע הדמם המתואר לעיל, נקרא המצב "מחית הדמם של היילוד" - Newborn the of Disease Hemorrhagic. ניתן לטפל בתינוק זה על ידי הזרקת ויטמין K, או מתן דם טרי, ועל ידי כך לספק לו את הפקטורים הדרושים להפסקת הדמם. בדרך כלל המצב חולף לפני היום השמיני, ולאחר בדיקות מעבדה מתאימות ניתן להחליט שהתינוק הבריא ומבחינה רפואית הוא מסוגל לעמוד בברית המילה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש. הוא הולך ומתבגר ותיפקודיו משתפרים. ואמנם בגיל שמונה ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי הקרישה ומניעת הדמם, כך שהתינוק יכול לעמוד בהצלחה בביצוע הברית.
    קישור למאמר השלם
    http://www.medethics.org.il/website/index.php/he/research/2012-02-29-11-...

  • גזר

    כתבת בתשובתך

    שהספרות ההלכתית גדושה בקביעה המדעית שהיום השמיני הוא היום המתאים לעריכת ברית מילה, בגלל השלמת מנגנון קרישת הדם בו. אשמח להפנייה לספר הלכה מרכזי אחד או שניים, בו מצאת את הקביעה הזו.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןרות חייט

    תשובה

    האינציקלופדיה ההלכתית הרפואית

  • אריה ארגמן

    ספר הלכתי מרכזי: גמרא, שולחן

    ספר הלכתי מרכזי: גמרא, שולחן ערוך ומפרשיו, ספרי שאלות ותשובות וספרי פסק מקובלים כמו משנה ברורה. שאר כל הספרים הינם נחמדים ומעילים, אך לא מוגדרים כ'מרכזיים' או כמקור להסתמכות הלכתית אצל כל יודעי דת ודין. ה'אנציקלופדיה' הנ"ל היא מוצר אינטרנטי, כמוה גם ניתן למצוא בדפוס ב'ספרי אמונה וחיזוק' רבים, אך בוודאי שאינה מוגדרת כ'הספרות ההלכתית'.
    מעבר לכך: 'הספרות ההלכתית גדושה בתיאורים מדעיים כביכול'. ובכן ה'ספרות ההלכתית' מעולם לא ניסתה להסתמך על מדע לצורך הסברת מצוות התורה. אלא האמינה שמצוות התורה הנתונה מפי הבורא אינם מסכנות את החיים. במידה וישנו מצב כזה הרי 'יעבור ואל יהרג' לבד מג' עברות: אמונה בבורא העולם (עבודה זרה), ערך החיים (שפיכות דמים), וצורתם העיקרית (גילוי עריות). יתכן וסברות בדומה לזו הובאו לסבר את האוזן. אך וודאי שלא כהסתמכות וסיבה לחיוב או שלילה. בברכת חיים