התיאוריה לגבי הלוחות הטקטוניים פותחה במחצית השנייה של המאה ה20 והיא כיום התיאוריה הגיאולוגית המובילה להסברת התנועות הקיימות במשטח החיצוני של קרום כדור הארץ הקרוי ליטוספירה (Lithosphere, פירושה ביוונית כדור סלעי). על פי תיאוריה זו המשטח החיצוני של כדור הארץ בנוי מכ7 לוחות גדולים ועוד מספר רב של לוחות קטנים. הלוחות הטקטוניים נחים על שכבה יותר עמוקה שלמרות היותה מוצקה יש לה תכונות מסוימות של זרימה, כמו נוזל, המתבטאות בעיקר על פני טווחי זמן גדולים. התנועה היחסית הממוצעת בין לוחות טקטוניים שונים היא כ 1-10 ס"מ בשנה (בתלות במיקום).
לוחות טקטוניים, התמונה לקוחה מויקיפדיה.
עובי הלוחות הטקטוניים אינו אחיד.
ככלל ניתן לומר שככל שהלוח יותר "עתיק", כלומר נוצר לפני זמן רב יותר, כך הוא עבה יותר.
האזורים של הלוחות המצויים מתחת ליבשות הם עתיקים הרבה יותר, גילם מספר מיליארדי שנים ועוביים בממוצע הוא מספר עשרות ק"מ. האזור הפנימי של יבשת אמריקה והאזור מתחת להרי ההימלאיה מוערכים כבעלי עובי של מעל 100 ק"מ. האזורים היבשתיים מורכבים בעיקר מסלעי גרניט.
האזורים של הלוחות המצויים מתחת לאוקיאנוסים לרוב צעירים הרבה יותר והם בני מספר עשרות עד מאות מיליוני שנים ועוביים בממוצע הוא כ5 עד 15 ק"מ. אזורים אלו מורכבים בעיקר מבזלת.
הבזלת הרבה יותר דחוסה וכבדה מהגרניט לאותה יחידת נפח. דבר זה מהווה מעין "פיצוי" על העובי המופחת של אזורים אלו.
מאת: דר' מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
