מה האמת מאחורי טענותיו של פסיכולוג קנדי הטוען כי ההתמכרות לסמים קשים אינה קשורה לסם עצמו אלא למצב הנפשי? מה הבעיות במחקרים שהוא מציג ברשת, ומה בכל זאת אפשר ללמוד מהם?

במאה השנים האחרונות, הקדישו מדענים מאמצים רבים להתחקות אחר המנגנון הביולוגי שעומד מאחורי התמכרות לסמים. הסברה המקובלת במשך שנים, ולמעשה מקובלת עד היום, היא שהתמכרות לסמים נובעת מחיזוק חיובי. התיאוריה הזו מבוססת על ניסויים קלאסיים בחולדות ובקופים, שניתנה להם בחירה בין מים לבין תמיסה המכילה סם, ובאופן עקבי הם בחרו בסם. מכאן, שצריכה חד-פעמית של הסם מעודדת לצרוך אותו שוב ושוב. אח"כ התברר שסמים מפעילים איזור במוח שידוע כאזור הגמול, ושההפעלה הזו כרוכה בשחרור של המוליך העצבי דופמין.

סרטון שהופץ בעת האחרונה, מראה כיצד ד"ר ברוס אלכסנדר, פסיכולוג קנדי שהתמחה בקליניקה לטיפול במכורים לסמים ואלכוהול בוונקובר, ביקש לאתגר את הסברה שהחומרים שנמצאים בסם הם שגורמים להתמכרות. שתי עובדות חשובות גרמו לו לערער על סברה זו:

א.      החולדות והקופים שהתמכרו בודדו מסביבתם הטבעית וחיו בסביבה חסרת גירויים סביבתיים וחברתיים, כך שהסם היה למעשה הדבר היחיד שיכלו ליהנות ממנו.

ב.      לא מעט אנשים שצרכו סמים בקביעות לא התמכרו – למשל, מטופלים שאושפזו תקופה ארוכה וטופלו בכמויות גדולות במיוחד של דיאמורפין, שהוא צורה "נקיה" ביותר של הרואין, התנתקו מהסם ברגע שכאביהם פסקו. כמו כן, בתום מלחמת וייטנאם נמצא כי 80 אחוזים מהחיילים שהתמכרו להרואין בשדה הקרב פסקו לצרוך אותו עם חזרתם מהמלחמה.

על סמך הממצאים הללו שיער אלכסנדר כי לא הסמים עצמם, או התכונות הממכרות שלהם לצורך העניין, הם שגורמים להתמכרות אלא תנאי החיים של המכורים. במילים אחרות, כאשר נמנעת מבני אדם או מבעלי חיים אפשרות להתנהגות חברתית, הם מוצאים מפלט בסם. אם השערה זו נכונה, הרי שבעלי חיים שיחיו בחברת בני מינם יצרכו סמים במידה פחותה יותר גם אם תהיה להם אפשרות לכך.

פארק החולדות
כדי לבחון את השערתו, בנה אלכסנדר "פארק חולדות", מושבת דיור ששטחה פי 200 מהשטח של כלוב מעבדה רגיל. במושבה היו 20-16 חולדות משני המינים, שפע של מזון, כדורים וגלגלים למשחק, ומקום  להזדווגות וגידול הגורים – בדומה לסביבה אנושית שבה יש לאנשים קשרים חברתיים ומשפחתיים וגירויים אינטלקטואליים. חולדות שחיו בפארק החולדות וניתנה להן הבחירה בין מי ברז רגילים ומים מהולים במורפיום בחרו על פי רוב במים רגילים, ואילו קבוצות ביקורת של חולדות מבודדות בכלובים קטנים צרכו הרבה יותר מורפיום בניסוי זה ובכמה מהניסויים שאחריו.

מחקר המשך של אלכסנדר ועמיתיו נועד לענות על השאלה אם הירידה בתשוקה לסם אכן נובעת ממעורבותן של החולדות בהתנהגויות חברתיות אופייניות כגון הזדווגות, בניית קינים לצאצאים ולחימה כדרך משחק, או מחוויה מוקדמת של שהות במחיצת חולדות אחרות, שמעצבת את התפתחות המוח כך שגם אם הן צורכות את הסם הן לא יתמכרו לו.

לפי ההשערה הראשונה, גם חולדות שחיו בבידוד מגיל הגמילה מחלב אם, ועברו לסביבה מעשירה עם תחילת החשיפה לסם, יצרכו פחות סם. לפי ההשערה השניה, רק חולדות ששהו בפארק החל מגיל הגמילה יצרכו פחות סם מחולדות מבודדות. במחקר התברר כי ההשערה הראשונה נכונה ולסביבת המחיה של החולדות טרם החשיפה לסם לא היתה השפעה על צריכתו.

ישר לווריד
אחת הביקורות על המחקר של אלכסנדר נגעה להשפעה של החיים עם עוד חולדות על זמינות הסם. חולדות דומיננטיות עלולות לחסום בפני אחרות את הגישה לבקבוק השתיה ואז לצרוך יותר מורפיום מחולדות שהגישה לבקבוק נמנעה מהן. כדי להימנע מההשפעה הזו, ניתנה לחולדות אפשרות לקבל אספקה של הסם לורידים, ע"י לחיצה על דוושה, באופן כזה שלא הגביל את זמינות הסם. אופן כזה של צריכה גם תואם יותר את אופן הצריכה בבני אדם, כיוון שסמים אופיאטיים (הרואין ומורפיום) נלקחים בד"כ בזריקה.

בתנאים אלה התברר שהחולדות בסביבה המעשירה עדיין צרכו פחות הרואין מחולדות שחיו בבידוד, אבל רק בתחילת הניסוי. עד סיום הניסוי, כעבור ארבעה ימים, כבר לא היה הבדל מובהק סטטיסטית בצריכת הסמים בין החולדות בבידוד לחולדות בפארק.  לעומת זאת, צריכת קוקאין היתה דומה בין שתי הקבוצות מראשית הניסוי ועד לסיומו. מכאן, שסביבה מעשירה אינה משפיעה על צריכת סם באופן כללי, אלא על צריכת סמים מסוימים, וגם שחיים בבידוד אינם תנאי הכרחי להתמכרות, מכיוון שבסופו של דבר גם החיות שלא שהו בבידוד התמכרו להרואין.

נראה שאלכסנדר לא הוכיח חד-משמעית את טענתו כי המצוקה החברתית הכרחית להתמכרות. זאת ועוד, ניסויים נוספים בעקבות המחקר לא הצליחו לשחזר את תוצאותיו. עם זאת, המחקר עורר תשומת לב באשר לתנאי הכליאה של חולדות מעבדה והשפעתם על תוצאות ניסויים, ועורר חשיבה מחודשת על הסיבות להתמכרות וכפועל יוצא מכך – על הדרכים לטפל בה. הוא גם המחיש עד כמה ההתמכרות היא תופעה מורכבת, שתלויה בגורמים רבים.

גם אם לפי הסטטיסטיקה כ-80 אחוזים מצרכני ההרואין אינם מתמכרים לסם, 20 אחוזים הם עדיין שיעור ניכר, גבוה מהסיכון למות ברולטה רוסית (כ-16 אחוזים), ומוטב שלא להיות בצד ה"לא נכון" של הסטטיסטיקה. זאת ועוד: חולדות אינן בני אדם, ואי אפשר להסיק מן הממצאים בהתנהגותן לגבי התנהגות בני אדם. כדאי אפוא לצנן את ההתלהבות מהסרטון וממחקריו של אלכסנדר, ובשום אופן אין לראות בהם המלצה לשימוש בהרואין.   

0 תגובות