אדי המים שפולטים מנועי סילון יוצרים בתנאים מסוימים את הפסים המוכרים בשמיים, אך יש מי שמאמינים באדיקות כי שובלים אלה הם עדות לניסיונות זדוניים להרעלת אוכלוסיות שלמות. מה באמת קורה בשמיים?

אם מביטים לשמים ביום בהיר, אפשר לראות שובלים לבנים מאחורי מטוסי סילון. מדי פעם בפעם נשמעים קולות הטוענים כי אין המדובר בתופעה שגרתית הנובעת מפעילותו התקינה של המטוס, אלא בניסיון מכוון של גורמים שונים לפזר חומרים כימיים רעילים באטמוספרה. לאחרונה אף נשמעו טענות כי אחד הגורמים שתרמו לגל השריפות האחרון היה פיזור של חלקיקי אלומיניום, המאיצים לכאורה את התפשטותן  של דליקות.

תומכי התיאוריות האלה מבחינים בין שובלי התעבות רגילים המכונים "קונטריילס" (condensation trails), ובין שובלי ריסוס זדוניים לשיטתם, המכונים "כמטריילס" (chemical trails). הם מנהלים מעקבים אחרי השמיים, וצופים בשובלים השונים. לטענתם שובלים רחבים או ארוכים במיוחד, או כאלו שנשארים לאורך זמן בשמיים, כמו גם שובלים מקוטעים או בעלי צורות ייחודיות, אינם יכולים להיות קונטריילס, ולכן אין מנוס מלהניח כי מדובר על שובלים המיוצרים בכוונה כדי לפזר חומרים שונים.

שובלי התעבות נוצרים מאחורי מטוסים משתי סיבות עיקריות: בעקבות התעבות של אדי מים הנפלטים ממנועי הסילון, ובעקבות  שינויים בלחצים בשני צדי הכנף, היוצרים התעבות של חלקיקי מים הקיימים באוויר. התנאים להיווצרות שובלי ההתעבות תלויים בשלושה גורמים עיקריים: לחץ האוויר, הטמפרטורה, והלחות היחסית באוויר. הבנה של התנאים הללו הייתה חשובה מאז ראשית עידן התעופה, וחשובה במיוחד עבור טייסים צבאיים, המעוניינים להגיע ליעד מבלי שיתגלו על ידי תצפיות אויב. כבר בשנת 1953 יצר חוקר מזג האוויר הרברט אפלמן תרשים המשקלל את שלושת הגורמים האלו ומאפשר לחשב באילו תנאים יתפתחו שובלי התעבות. גם כיום, בתכנון מסלולי טיסה, מתחשבים הטייסים ב"גובה הציור", הנקבע בהתאם לתנאי מזג האוויר בנתיבם.

כבר בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת נעשה שימוש במטוסים לכתיבת מסרים פרסומיים בשמים. לשם כך  מותקנים לצד מנועי המטוס מחוללי עשן, המאדים חומרים שונים (לרוב סוגים שונים של שמן) בעזרת החום הנפלט ממנועי המטוס. הטייסים יכולים להפעיל ולכבות את מחוללי העשן, כדי ליצור שלטים ענקיים בשמיים. תכונות מסוימות הקיימות בשובלים הפרסומיים (מקוטעים, יציבים וכד') גורמות לתומכי תיאוריית ה"כמטריילס" להאמין כי חלק מהשובלים הרגילים גם הם תוצאה של ריסוס מכוון של חומרים אחרים.


אדי מים או שמן. הטכנולוגיה לכתיבה בשמיים קיימת כמעט מראשית ימי התעופה | צילום: Shutterstock

תומכי התיאורייה טוענים כי יש הבדל ניכר בין שובלי התעבות רגילים לשובלים המתוכננים, וכי לפי תצפיותיהם  חלה בשנים האחרונות עלייה רצופה בקיום השובלים המסוכנים לכאורה. אחת הטענות הבולטות היא שגופים שונים משתמשים בריסוס שובלים כאלו על מנת להשפיע על מזג האוויר, במסגרת מה שמכונה "הנדסת אקלים". אלא שהטיעונים שעליהם מתבססים תומכי התיאוריה אינם מבוססים. בהמשך הכתבה נציג את הטיעונים העיקריים ואת העובדות המדעיות.

שובלים שנשארים

אחת הטענות של תומכי התיאוריה היא ששובלי התעבות אמורים להתפוגג מיד, בדומה להבל הפה שלנו ביום קר. בפועל, מדובר בשתי תופעות שונות לחלוטין, על אף הדמיון ביניהן. בגובה טיסה הטמפרטורה ולחץ האוויר נמוכים, ובתנאים אלה אדי המים מתעבים, קופאים ואז מייד ממריאים ממצב מוצק לגז, שלא כמו אדי המים שאנו נושפים. בטמפרטורות נמוכות מאוד, גם על פני הקרקע אדי המים הנפלטים בנשימה יכולים להמריא בצורה כזו, ואז ייראו ממש כמו עשן סמיך.

בתנאים אטמוספריים מתאימים, השובל יישאר זמן רב בשמיים, ולעיתים אף יתפתח ל"ענני נוצה".

שובלים מקוטעים

מעבר של המטוס דרך כמה שכבות אוויר (שאינן מסודרות במקביל למסלול הטיסה) יכול לגרום לכך ששובל ייווצר רק בחלק מהשכבות, ולצופה מהקרקע ייראה כקו מקוטע. חשוב לציין כי לעיתים מדובר על הבדלים משמעותיים מאוד בין השכבות, אך מקומיים במידה רבה ואי אפשר לחזות אותם באמצעים מטאורולוגיים שגרתיים. מעבר לכך, הטמפרטורה, הלחץ והלחות המקומיים משתנים במהירות, לכן נתונים מטאורולוגיים מלפני כמה שעות  לא מספקים בהכרח תמונה עדכנית של מצב האוויר  ברגע נתון. לכן גם שובלים מקוטעים, מקורם בפעולה רציפה ותקינה של מנועי המטוס, ולא בהפעלה יזומה של מרססים כאלו ואחרים, כמו למשל ב"ציורי שמיים" למטרות פרסום.

יש הטוענים כי צורות מסוימות בשמיים, למשל רשתות או מעגלים, מקורן בטיסות ריסוס מתוכננות, ולא בטיסות רגילות, בדומה למה שנעשה על ידי מטוסים פרסומיים. באתר זה מוסבר בעזרת אנימציות חביבות כיצד נוצרות צורות אלו על ידי מטוסים הטסים בקו ישר, אך ורק עקב רוחות המנשבות בגובה רב.

עליה בתדירות השובלים

תומכי התיאוריה טוענים כי השובלים הם בבסיסם תופעה חדשה, ולפני שנים לא רבות לא היו שובלים כה רבים בשמיים. ההיסטוריה של תיאוריית ה"כמטריילס" מתחילה סביב שנות ה-90, אך שובלי התעבות זהים נצפו גם הרבה קודם לכן. כבר במלחמת העולם השניה תועדו שובלי מטוסים כאלו, ודיווחים בעיתונות על התגברות בתדירות שובלי ההתעבות קיימים גם בעיתונים החל משנות הארבעים והחמישים.
הסבר פשוט הוא העובדה כי מספר הטיסות עולה בהתמדה, ומשום כך נצפים יותר ויותר שובלים. בנוסף, שינויים שנעשו במנועי מטוסים בשנים האחרונות כדי לשפר את יעילותם הובילו ליצירת יותר שובלים.


מנועים יותר יעילים וטיסות רבות יותר גורמים לעלייה במספר השובלים | צילום: Shutterstock

בסופו של דבר, מרגע שאותם תצפיתנים החלו בהתבוננות בשמיים, הם רואים שובלי ריסוס בכל דבר, גם בעננים תמימים. באתר זה משווים בין תמונות שנלקחו מאתרים של תומכי התיאוריה, ובין תמונות הלקוחות מתוך  ספר העננים משנת 1905 (לפני תחילת עידן התעופה). כאמור, גם שובלי התעבות יכולים להתפתח לכדי עננים, והיו גם דיווחים על כך שאותם שובלים אף יצרו ענני גשם, אך עדיין, מדובר על עננים רגילים עשויים מים, ולא על מצבורים של כימיקלים רעילים.

מתכות רעילות

עיקר הטענות של תומכי תיאוריית הכמטריילס נוגע להרכב השובלים. לדבריהם, גורמי ממשל וביטחון מפזרים באטמוספרה חלקיקי אלומיניום, בריום ומתכות נוספות. יש הטוענים כי הדבר נעשה  ממטוסים ייעודיים ומציגים באתריהם "ראיות" ותמונות של מטוסים כאלו. למרבה האכזבה, כל התמונות הללו נלקחו מאתרים רשמיים של חברות תעופה ומחקר, והמכשירים הזדוניים למראה מיועדים לבדוק את תפקוד המטוס בתנאי מזג אויר שונים, ולדגום את האוויר בגבהים. יש גם הטוענים כי במזימה מערבות חברות הדלק, המערבבות את החומרים המיועדים לריסוס בדלק המטוסים.

בשורה התחתונה, הטענה היא שהריסוס מפזר חלקיקי אלומיניום בריום ומתכות כבדות נוספות.  תומכי התיאוריה מבצעים בדיקות שונות ועצמאיות ברחבי העולם, בעיקר בארה"ב, שגילו ריכוזים חריגים של אותם חומרים במי בריכה, בשלג, במי גשם ובאוויר. גורמים מדעיים פוסלים את הבדיקות האלה בטענות שהן לא בוצעו כהלכה: הדגימות היו מזוהמות, נלקחו בתאריכים מסוימים בלבד ועוד סיבות, ואינם מתייחסים לנתונים המוצגים בבדיקות עצמן.

מצד שני, הבדיקות השגרתיות שמבצעים גורמי ניטור רשמיים בעולם אינן מחפשות דווקא את חלקיקי האלומיניום והבריום המדוברים, כך שאין למעשה גורם העוקב אחר רמות החלקיקים האלה באטמוספרה.  

גם בארץ הבדיקות של המשרד להגנת הסביבה – שמנטר מזהמים שונים באוויר – לא מראות עלייה חריגה בזיהום, אך גם הן אינן מתייחסות מפורשות לחלקיקי אלומיניום ובריום, שבהם מתעניינים תומכי התיאוריה. יחד עם זאת, תומכי התיאוריה בישראל מתהדרים במכתב רשמי של המשרד להגנת הסביבה שממנו אפשר להסיק בעקיפין מסקנות שונות לכאן ולכאן.

בכל מקרה, הסתמכות על גורמים רשמיים עלולה להיות בעייתית: אם אכן פיזור המתכות הוא משהו שהמדינה או חברות גדולות עושות בחשאי, הרי שהן גם יכולות תיאורטית לשבש את ניטור האוויר או לזייף את תוצאות הבדיקות שהן עצמן עושות. זה אולי נשמע מופרך, אבל לא תמיד אפשר לסמוך על גופים בעלי עניין בנושאים כאלה. לא מזמן פרסם ערוץ 2 דיווח כי נתוני הניטור במפרץ חיפה נמחקו "באורח פלא" בדיוק בעת הפליטה החריגה של זיהום אוויר ממפעלי בז"ן.

הנדסת אקלים

אם נניח לרגע כי אכן מתבצעת פעילות חובקת עולם לפיזור חלקיקי מתכות באטמוספרה, נשאלת השאלה הגדולה: מדוע? יש טענות כי החלקיקים  מסייעים לקליטת תשדורות ממתקן H.A.A.R.P באלסקה, המתקן המופעל בשילוב גורמי צבא ואקדמיה בארצות הברית עוסק בחקר הולכת אותות רדיו ביונוספרה, בין השאר לשיפור תשדורות צבאיות. חובבי קונספירציות טוענים כי בעזרת מתקן זה ארצות הברית ליצור סופות טייפון ברחבי העולם אך ככל הידוע אין בסיס לטענה ואם אכן יש לאמריקאים יכולת כזו, הם מסתירים אותה היטב מהציבור הרחב ומהקהילה המדעית.

טענה מקובלת יותר היא שפיזור המתכות נעשה במסגרת  "הנדסת אקלים" – פעולות שמטרתן לבלום את התחממות כדור הארץ. על פי תיאוריה מקובלת, ההתחממות הגלובלית נגרמת בחלקה לפחות מהצטברות של פחמן דו חמצני וגזים נוספים באטמוספרה, היוצרים "אפקט חממה" – כלומר כולאים את קרני השמש המוחזרות מפני כדור הארץ, וגורמים להתחממות האוויר, הקרקע ומי הים. יש מדענים הטוענים כי פיזור חלקיקים באטמוספרה הגבוהה יגביר את פיזור אור השמש, ולכן יפחית את כמות הקרינה המגיעה לקרקע ונלכדת ב"חממה". את השיטה המכונה ויסות קרינת שמש ( Solar Radiation Management או בקיצור SRM), מקדמים כמה מדענים, בהם פרופ' דיוויד קית' מאוניברסיטת הרווארד ופרופ' קן קלדרה מאוניברסיטת קרנגי בקליפורניה, הקוראים למקבלי החלטות לפעול בנושא.

תכניות להנדסת אקלים נידונות כבר החל משנות השבעים בפורומים שונים, החל מנאס"א וכלה באו"ם, ויש ניסיון להגדיר תכניות בינלאומיות ותחומי אחריות לעניין. בחלק מהדוחות החשופים לציבור, אף מופיעה הצעה לריסוס ממטוסים, ותומכי תיאוריית ה"כמטריילס" מביאים דוחות אלו כראייה לכך שהריסוסים כבר החלו. עם זאת, על אף הקריאות של מדענים לקדם את הנושא, שום תכנית עדיין לא מומשה, אלא אם כן כמובן הדבר נעשה בסודי סודות.   
במידה מסוימת, הן המתנגדים להנדסת אקלים והן מדענים כמו  קית' וקלדרה, מבקשים בעצם דבר דומה – העלאת הנושא למודעות ציבורית, ויצירת דיון שקוף על השלכות של הנדסת האקלים.

זריעת עננים

בעוד הנדסת אקלים גלובלית היא נושא מורכב ושנוי במחלוקת, בקנה מידה קטן יותר, אפשר בהחלט להשפיע על מזג האוויר. כבר משנות החמישים משתמשים ברחבי העולם בטכניקה של "זריעת עננים", וישראל היא אף מהמובילות בתחום.

בשיטה זו מטוסים קטנים טסים אל תוך העננים ומשחררים שם חלקיקים של תרכובת בשם  "יודיד הכסף" (AgI). צורתו של הגביש אופטימלית ליצירת גרעיני התעבות החיוניים לירידת גשם מהעננים. הזריעה  ייעילה  רק בעננים מסוימים שכבר מכילים כמות מספקת של אדי מים המוכנים להתעבות, ובאופן זה מזרזת את הורדת הגשם. השפעת הטיסות היא מקומית בלבד, ובכל אזור יש טייסים שזה עיסוקם.

טענות בדבר  רעילותו של יודיד הכסף משמשות בערבוביה כהוכחות לזדוניות השובלים, וטענות שגם טיסות שנועדו לזרז את בוא הגשם "מרעילות" את האוכלוסייה בדומה לשובלים הכימיים. במקרה של זריעת העננים מדובר על כמות מזערית בהחלט של החומר. גם אם החומר המרוסס מגיע לקרקע עם הגשם, הכמויות כה קטנות אין עד שהשפעתן אפסית, גם אם מדובר בחומר שבמינונים גבוהים עלול להיות רעיל.

שובלים עננים ומזג האוויר

אף על פי שאין בסיס לטענות רבות של תומכי תיאוריית הכמטריילס בכל זאת יש תופעה אקלימית אחת הנובעת באופן ישיר משובלי התעבות עשויים מים. כאשר התנאים מתאימים לכך, ובאזורים שבהם חולפים מטוסים רבים, השמיים מתכסים לעיתים לגמרי בעננים שהם כולם תוצאה של שובלי ההתעבות האלה.  תומכי התיאוריה טוענים בצדק שהשובלים "מסתירים להם את השמש", והדבר נכון בלי קשר להרכב הכימי של השובלים. 

פרופ' אנדרו קרלטון מאוניברסיטת פן-סטייט בארצות הברית עקב אחר השפעתה של תנועת מטוסים על הטמפרטורה, ומצא כי באזורים עתירי שובלים טווח הטמפרטורות צר יותר מבאזורים אחרים. בעקבות פיגועי 11, בספטמבר 2001  הושבתו כל הטיסות בארצות הברית למשך 72 שעות ומדידות מזג אוויר בעת ההשבתה הזו, בעיקר באזורים שבהם תדירות הטיסה גבוהה מאוד בשיגרה, חיזקו את ההשערה.

לסיכום, מטוסים משאירים שובל מאחוריהם בתנאי אקלים מסוימים כחלק ממפעילותם התקינה. גם אם ננסה לשכנע כי מדובר בשובלים תמימים, תמיד יימצאו מי שיסרבו לקבל את הראיות, ויטענו בכל תוקף שזו קנוניה כדי להסתיר את האמת מהציבור. במקרה זה כבר לא מדובר בדיון מדעי, אלא בתופעה פסיכולוגית, או אמונית אם תרצו. אתר זה (באנגלית) שם לו למטרה להיאבק בשמועות ובתיאוריות קונספירציה שונות הנוגעות ל"כמטריילס", והוא מפרק את הטיעונים המקובלים בפורומים ובסרטונים של תומכי תיאוריות הקונספירציה. כמו תמיד, מי שמעוניין להקשיב יוכל לקבל את הנאמר, אך יהיו תמיד מי שיאמינו במזימה חובקת עולם להרעלת האוכלוסייה, עם או בלי ראיות תומכות.

ונסיים בחיוך: הזווית של "החמישייה הקאמרית" לאיומים מעננים מסוכנים:

11 תגובות

  • אנונימי

    אניהו

    מי מימן את הכתבה ה"מעמיקה" הזו?
    מניין לו כל פרטי הפרטים על ה"קונספירציה" ועל מרכיביה ואיך זה שהכל תפור כל כך טוב?
    זה כבר מזמן לא קונספירציה, אנשים התעוררו ומתחילים לקלוט מה הולך להם מעל הראש ומה נוחת עליהם אחר כך.
    קשה כבר להסתיר את ריבוי מקרי האוטיזם, הסרטן ומחלות שקשורות לדרכי הנשימה, המספרים לא משקרים.
    מדללים אותנו בשיטתיות וככל שהעוול גדול יותר כל קשה לנו להאמין שהוא קיים. מוכר לכם מאיפשהו?
    תוסיפו את העובדה שנאס"א נוסדה סביב המדען הנאצי ורנר פון בראון והתפתחה משם... עדיין קונספירציה?

  • דמוגרף

    "מדללים אותנו בשיטתיות",

    "מדללים אותנו בשיטתיות", ואוכלוסיית העולם מתקרבת בצעדי ענק לעבר ה-8 מיליארד.
    נראה שנאס"א עושים עבודה גרועה במיוחד.

  • עמי

    מי מימן את הכתבה הזאת

    מעניין שמי שכתב את הכתבה יודע ממש טוב את כל הטענות של הקונספירציה כאילו הוא חייב לכסות הכל
    אם זאת הייתה קונספירציה ולא אמיתי אז לא היו יכולים לכסות הכל כי לקונספירציוצ תמיד יש חור פתוח
    מה שמשאיר תוצאה אחת - שיש הנדסת אקלים ומישהו מנסה להסתיר
    כי כולנו יודעים על ניסויי ישראל וכולנו יודעים שמרססים משו
    אבל להכחיש לחלוטין על ריסוס?
    מה אתם עושים צחוק?

  • דינה

    ו פעם ראשונה שאני שומע על כרמל שור ועל מכון דווידסון

    זו פעם ראשונה שאני שומע על כרמל שור ועל מכון דווידסון, אם כי אני לא מדען ביומיום. פניתי למכון וייצמן לקבלת מידע אודות הבחור, נקווה שישלחו משהו. הקישור לכתבה כאן.

  • אייל

    "אני רוצה להאמין"

    ככה רשום היה על גבי הפוסטר עם תמונת הצלחת המעופפת בחדרו של פוקס מאלדר מ"תיקים באפילה" - הסדרה המיתולוגית משנות ה-90.
    במה אתה מאמין? ועוד לפני זה במה אתה רוצה להאמין? גילוי נאות: אינני כותב תגובות מסוג זה בשום מקום באינטרנט.
    זמני קצוב גם אם לצערי הרב לא יקר דיו, אך נוכח הכתבה המעמיקה יחסית באתר רציני יחסית (אני פה במקרה גלל ד"ר אסייג עם הניסויים של "מדע בבית" שעוזרים לי לא מעט כמורה למדעים - כיפאק היי לאבי! תמשיך בעבודה הטובה אתה ממלא לי מערכי שיעור יופי) ובגלל שהנושא קרוב לליבי החלטתי לחרוג ממנהגי זה. אני עוקב באדיקות מאז 2007 לערך אחרי התופעה הקרוייה "כיימטריילס", בשנים האחורונות פחות כחוקר אורייני ויותר כתצפיתן כפוי.
    האדישות הציבורית הגורפת והאמונה שרעים ככל שיהיו מעשיהם של בני האדם כל מה שעושה הבורא הכל לטובה הובילו אותי להפנות את תשומת ליבי לקידום אישי כשאר הבריות שעולמם צר כעולם נמלה (לא שיש בזה משהו רע חלילה). ניתן לומר הרבה דברים על אותם "קונספירטורים" (ולא הפרובוקטורים שבהם) המוזכרים בכתבה, רובם של הדברים סביר להניח יגיעו בצדק רב מתוך מנגנוני הגנה מוכרחים וחשובים במוח (ע"ע תרופות נוגדות חרדה).
    אך דבר אחד ראוי שנלמד מהם הן כבני אדם ובמיוחד ככאלו המתעתדים לעסוק במדע - אל תקח שום דבר כמובן מאילו. או כמו שחבר שלי תמיד אומר: "תאמין לי - אל תאמין לאף אחד".
    אינשטיין וחברו בוהר שכמעט הלך איתו מכות, אף אחד משניהם לא היה מגיע למקום בו אנו שואפים שאליו יגיעו התלמידים שלנו אם הם היו מפחדים מנונקונפורמיסטיות, להתפס כהזויים, או אם היו מקבלים הסברים תאורתיים מבחינתם כל עוד הם לא שזפו עינהם בדבר עצמו מבלי להסתמך על "כתפי ענקים בעיניי עצמם".
    בעולם שמתנהל כמו שדה מגנטי בכיוון אחד חוקרים טובים הם יקרי המציאות ומחקר אמיתי זה מה שחסר לנו יותר מהכל. אז אי לכך ובהתאם לזאת מוגשת לפניכם הצעה לניסוי:
    1. קחו יום בהיר אחד בלי עננים.
    2. הסתכלו (פחות בקיץ, יותר בחורף, הרבה יותר בעונות מעבר) על השמיים - לא חייב טוב מדי.
    3. חפשו שובלים לבנים - אי אפשר לפספס אותם - לעיתים תצליחו להתחקות אחריהם עד למטוס עצמו שמפזר אותם בזמן אמת.
    4. קחו רבע שעה מזמנכם והתבוננו כיצד המטוסים/מטוסים ("כבדים" כאמור בגובה גדול) חגים אנה ואנה ללא כיוון מסויים בשמיים במשך דקות ארוכות.
    5. התבוננו כיצד השמיים הופכים להיות "מקושקשים" בפסים הלבנים (לעיתים מעגלים סימטריים להפליא) הנ"ל שהולכים ומתפשטים עד לכדי צורות ענן נוצה.
    6. כעבור 20-30 דק' השמיים יהפכו מתכולים ובהירים למכוסים בשכבה לבנה של מה שנראה כמו עננים אך אם הייתם איתנו מסעיף 3 אתם כבר יודעים שהם אינם טבעיים.
    7. חזרו על הניסוי לפי הצורך. במה אני רוצה להאמין?
    כמי שערך את הניסוי הזה בהצלחה עשרות אם לא מאות פעמים בעשר השנים האחרונות מובטחני שמלומדים ככל שיהיו ההסברים (והם אכן כאלו!) במידה והרצון להרגיש ביטחון במציאות המוכרת איננו תקיף יתר על המידה השאלות יהיו חייבות לצוץ בסוף גם אם אין תשובות ברורות בנמצא.
    זכרו שלפעמים שאלה טובה חשובה לא פחות מתשובה בינונית. אסיים בשאלתו הנוקבת של ר' נחמן מברסלב (עוד נונקונפורמיסט):
    " הסתכלת על השמיים היום?" אשמח לשמוע איך יצאו תוצאות הניסוי שלכם.
    ברכה והצלחה לכולם.

  • עמית הילדסהיים

    כרמל תוכל להביא מחקר אחד

    כרמל תוכל להביא מחקר אחד שמוכיח שמטוסי מטען יוצרים שובלים מתמשכים?

  • כרמל

    http://elib.dlr.de/9247/1

    http://elib.dlr.de/9247/1/aerscitech-2000.pdf
    http://journals.ametsoc.org/doi/full/10.1175/1520-0450%281997%29036%3C17...
    אני מניח שאתה מתכון לשיפורים שנעשו בהקשר למנועי סילון רחבי-מניפה

  • טייס טוסטוס

    כדאי גם לציין את הליך fuel dumping

    שבו מטוסים רחבי גוף נפטרים מדלק עודף במצב חירום כדי להוריד משקל לפני הנחיתה. במטוס כבד שרק המריא מדובר בהליך שיכול לקחת זמן רב.

  • כרמל

    אכן, גם הטלת דלק יכולה לגרום

    אכן, גם הטלת דלק יכולה לגרום להיווצרות שובלים, אך בכתבה ניסינו לסקור את הגורמים העיקריים בלבד.
    כפי שציינת הטלת דלק מבוצעת לרוב במקרי חירום בלבד, ולא סביר שהשובלים שנצפו קשורים לכך.

  • טייס טוסטוס

    נכון, אבל לפחות ההליך הזה גורם לפליטת ״כמיקל״ אמיתי לאוויר

    מה שהכי קרוב לטענות של מאמיני השטויות האלו. עם זאת, למרות שמדובר בהטלת כמיקל מזהם, כמובן שאין מדובר בשום כוונה זדונית. להפך, ההליך הזה נעשה מסיבה בטיחותית ויכול לעלות לחברת התעופה עשרות אלפי דולרים ויותר בדלק וזמן אבוד.

  • כרמל

    לא הבנתי את כוונתך

    בוא וננסה לשמור על תרבות דיון, יתכן שאינך מסכים איתם והטיעונים שלהם לוקים בחסר, אבל "מאמיני השטויות" הוא ביטוי שאינו מתאים כאן.
    עדיין, לא הבנתי מה הרלוונטיות של הטלת הדלק לשובלים שנצפים. אכן היא יכולה לגרום ליצירת עיבוי. אך כאמור לא סביר שבהסתכלות מקרית לשמים תראה אירוע כזה.