רבבות ציפורים מתות מדי שנה מפגיעת טורבינות רוח או נשרפות באוויר בחוות שמש. וסכרים להפקת חשמל נקי – הם הורסים בתי גידול שלמים. אז למה אנחנו עדיין מעדיפים אנרגיות מתחדשות?
על החסרונות הגלומים בשימוש בדלק מחצבים – נפט, גז ופחם – כבר דובר בהרחבה. הם מזהמים את האוויר והמים, הוצאתם מהאדמה הורסת בתי גידול, וזה עוד לפני שהזכרנו את שינוי האקלים שהם מעודדים. אין אם כך פלא שרבים תולים את תקוותיהם במקורות אנרגיה מתחדשים ונקיים – שמש, רוח, מים. מה יכול להיות טוב יותר מאנרגיה שהשימוש בה אינו מזהם, שתמשיך לזרום כל עוד השמש זורחת והרוח נושבת?
למרבה הצער, אין דבר שאין לו מחיר – ובשנים האחרונות מתברר יותר ויותר המחיר שהסביבה משלמת גם על אנרגיה מתחדשת.
השמש והרוח
המפעל לאנרגיה סולרית איוונפה (Ivanpah) שבקליפורניה עלה לאחרונה לכותרות בנסיבות לא נעימות במיוחד: התברר שכ-6,000 ציפורים בשנה נשרפות למוות כאשר הן עפות ליד "מגדלי האור" שלו. המפעל אוסף את אור השמש באמצעות 13 ק"מ של מראות ענק, שממקדות את האור אל שלושה מגדלים גבוהים, שם הוא מניע טורבינות לייצור חשמל. הטמפרטורה במוקד קרני האור מגיעה לכ-500 מעלות צלסיוס, וציפורים שמגיעות לאזור בחיפוש אחר חרקים נשרפות באוויר. המפעל אמנם ניסה להפחית את מספר הציפורים השרופות על ידי שינויים בזוויות המראות ושימוש בחומרים דוחי ציפורים, אך ללא הועיל – ציפורים ממשיכות לעלות באש כל יום.
זו אינה הבעיה היחידה עם אנרגיה סולרית. בייצור פאנלים סולריים נעשה שימוש בחומרים רעילים כגון חומצה הידרופלואורית ונתרן הידרוקסידי (סודה קאוסטית), שעלולים לדלוף ולזהם את הסביבה, כפי שאמנם אירע בעבר. בנוסף, אגירת האור דורשת לכסות שטחים נרחבים בפאנלים או במראות, וכך עשויה לפגוע בבתי גידול או להשתלט על אזורים שיכלו לשמש לחקלאות.
בעיות דומות ידועות כבר שנים בקשר לטורבינות רוח. המוטות הגבוהים, שבקצוותיהם להבים ארוכים ודקים, נראים יותר ויותר באזורים סחופי רוח ברחבי העולם, לעתים קרובות ב"חוות רוח" הכוללות שורות רבות של טורבינות. בעל חיים מעופף – ציפור או עטלף – שנקלע לקרבת הלהבים העצומים הללו נמצא בסכנה גדולה, לא רק מפגיעה ישירה אלא גם משינויי הלחץ הקיצוניים שיוצרת תנועת הלהבים. לפי מחקרים, בארה"ב לבדה נהרגות לפחות 20,000 ציפורים בשנה מטורבינות רוח, והמספרים עשויים להיות גדולים פי כמה. היות שהטורבינות פועלות גם בלילה, הן פוגעות גם בעטלפים רבים.
חוות לוחות סולריים לייצור חשמל. למעלה: טורבינות רוח לייצור חשמל | צילומים: Science Photo Library, Shtterstock
סכרים קטלניים
מקור אחר של אנרגיה נקייה הם מפעלים הידרואלקטריים. שימוש במים כמקור אנרגיה נעשה כבר אלפי שנים, למשל בטחנות קמח ובמפעלים דומים. כיום, 150 מדינות מייצרות חשמל במפעלים הידרואלקטריים, רובם בעזרת סכרים שנבנו לרוחב נהרות. המפעלים האלה אחראים לייצור 70 אחוז מהחשמל שמקורו באנרגיה מתחדשת, ול-16.6 אחוז מייצור החשמל העולמי.
סכירת הנהר יוצרת כמובן שינויים רבים ועלולה לפגוע אנושות בבעלי החיים ובצמחייה בתוך הנהר ובקרבתו. במאגר עלולים להצטבר זיהומים שפוגמים באיכות המים, ולעתים נראית גם פריחת אצות – תופעה שבה אצות מתרבות במהירות על פני כל שטח המאגר, ובתוך כך מכלות את החמצן במים וגורמות ל"אזורים מתים". פריחת האצות גורמת גם להצטברות חומר אורגני ולפירוקו על ידי חיידקים בתהליך שמשחרר כמות נכבדה של גז החממה מתאן. מחקר חדש הראה שכ-1.3 אחוז מהשחרור של גזי חממה הנובע מפעילות אנושית מקורו במאגרים אלו.
בנוסף, בגלל הסכר, הנהר שבמורד הזרם מפסיק לקבל חומרים שונים – מאדמת סחף ועד ענפים – שהיו מגיעים אליו באופן טבעי. כך נפגע בית הגידול של יצורים רבים. במקרים רבים גם הדגים עצמם אינם יכולים לנוע באופן חופשי לאורך הנהר. דגים כמו סלמון, שמתחילים את חייהם בנחלים, שוחים לים וחוזרים לנחל כדי להטיל ביצים, יתקשו מאוד להשלים את מחזור חייהם אם עומד בדרכם סכר. נהר קולומביה בצפון-מערב ארה"ב, למשל, איבד כ-85 אחוז מדגי הסלמון שהיו בו מאז שהוקמו בו מפעלים הידרואלקטריים.
המפעל הגדול ביותר, סכר שלושת הערוצים בסין, החל את פעולתו ב-2012. השינויים שגרם בסביבת פגעו במינים רבים של צמחים ובעלי חיים. יש הטוענים שהסכר היה גורם מרכזי בהכחדתו של דולפין הנהרות הסיני (באייג'י, Lipotes vexillifer).
וכמובן, סכרים עלולים להיפרץ ולהציף את סביבותיהם במימי המאגר. ממש לאחרונה עלה לכותרת סכר אורוויל שבקליפורניה, לאחר שבור שנפער בתעלת המברץ שלו גרם להצפות ולפינוי של כמעט 200 אלף איש. תעלת המברץ היא מעין שסתום בטחון של הסכר: כאשר המאגר מתמלא יותר מדי, מים מופנים אליה ומועברים דרכה אל הנהר. הגשמים העזים שפקדו את צפון קליפורניה בזמן האחרון הובילו למילוי המאגר כך שלא ניתן היה להשבית את התעלה, למרות שכל ליטר מים שעובר בה הורס אותה עוד יותר.
באורוויל היה מדובר בתעלת המברץ בלבד, אך במקרים אחרים הפגם הוא בסכר עצמו. האירוע הקטלני ביותר התרחש בסין ב-1975, כאשר בעקבות גשמים מרובים סכר בנקיאו נפרץ והציף אזור של מאות קילומטרים מרובעים. כ-170 אלף איש נהרגו, ו-11 מיליון פונו מבתיהם. לדעת מדעני אקלים רבים, שינויי האקלים של השנים האחרונות מובילים לסופות חזקות יותר ומשקעים רבים יותר באזורים מסוימים, דבר העלול להקשות על הסכרים ולהוביל להצפות רבות יותר בעתיד הקרוב.
פריצת סכר עלולה להיות קטלנית. התמטטות סכר טטון בארצות הברית ב-1976 | מקור: ויקיפדיה
ובכל זאת, אנרגיה ירוקה
האם המסקנה היא שאין הבדל בין מקורות אנרגיה מתחדשים לבין דלקי מחצבים, וכולם פוגעים בסביבה באותה מידה? כלל לא. כרייה של פחם ושאיבת נפט הורסים גם הם בתי גידול, ויוצרים זיהום בקנה מידה נרחב יותר מכל מקור אנרגיה מתחדש. דלקים אלו הם מקור עיקרי לזיהום אוויר, שהורג מיליוני אנשים בשנה ומספר עצום של בעלי חיים אחרים. וזה עוד לפני שדיברנו על תרומתם להתחממות הגלובלית.
בנג'מין סובקול (Sovacool) מאוניברסיטת סינגפור השווה בין טורבינות רוח לבין דלקי מאובנים בנוגע לתמותת ציפורים בלבד. לפי חישוביו, חוות הרוח גובות את חייהן של 0.3 ציפורים עבור כל ג'יגה-ואט-שעה של חשמל שהן מייצרות, בעוד מפעלים המבוססים על נפט ופחם הורגים יותר מחמש ציפורים עבור אותה כמות חשמל. עיקר התמותה נגרם משינוי האקלים, שאמנם קשה לכמת את השפעותיו – ובוודאי את השפעותיו העתידיות – אך נראה שמספר הציפורים שהוא הורג גדול משמעותית לעומת טורבינות הרוח. חוקרים אחרים ציינו שהגורם האחראי למוות של המספר הגדול ביותר של ציפורים – בפער גדול – הם חתולי הבית, שהורגים כמיליארד מהן בשנה.
בנוסף, ישנן דרכים להפוך את המפעלים הנסמכים על אנרגיה מתחדשת ל"ירוקים" יותר, ולצמצם פגיעה בחיות בר – גם אם לא למנוע אותה לחלוטין. פאנלים סולאריים, למשל, ניתן לייצר בשיטות מזהמות יותר או פחות. שלא במפתיע, במקומות שיש בהם פחות רגולציה ופיתוח, הייצור מזוהם יותר – כך נמצא ש"טביעת הפחמן" של פאנל סולרי המיוצר בסין גדולה פי שניים מפאנל שמיוצר באירופה.
ארגונים כמו "קואליציית הרעלים של עמק הסיליקון" בארה"ב עוקבים אחר תהליכי הייצור של חברות שונות ובודקים עד כמה הם מזיקים לסביבה, אך הם תלויים ברצון הטוב של החברות עצמן. הארגונים משתדלים לעודד את החברות לפעול ביתר שקיפות ולעבור לשיטות עבודה מזיקות פחות. במקביל, חוות סולריות חדשות מוקמות באזורים שאינם יכולים לשמש לחקלאות, כגון מכרות נטושים, על מנת לצמצם את התחרות עם שטחים חקלאיים ואת הפגיעה בבתי גידול.
גם את תמותת הציפורים והעטלפים מטורבינות רוח ניתן להפחית במגוון דרכים, משיפור מבנה הטורבינה ושינוי התאורה שלה כך שלא תמשוך ציפורים ועד לשימוש בטכנולוגיית מכ"ם שפותחה עבור מטוסים ויכולה לחזות מתי ציפורים עומדות להיפגע מטורבינה מסוימת ולכבות אותה.
בקרה על סכרים
ומה בנוגע למפעלים הידרואלקטריים? קודם כל, נהרות שנפגעו מבניית סכרים יכולים להשתקם: ארה"ב הרסה יותר מאלף סכרים כאלה, שהספק החשמל שלהם לא הצדיק את הפגיעה המתמשכת בטבע. סכרים חדשים רבים נבנים כיום מתוך מחשבה איך לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בנהר. לשם כך חופרים תעלות שבהן הדגים יכולים לנוע בנהר, מעבירים חומרים מהאגם אל מורד הנהר ובעיקר מנטרים את איכות המים ונקיונם.
כך אפשר למנוע רבות מהפגיעות שהסכרים גורמים. ואילו בדיקת כמות החומרים המזינים בנהר מסוים לפני בניית הסכר יכולה לחזות את הסיכוי לפריחת אצות ולשחרור מתאן וכך לתרום להחלטה אם להקים את הסכר, ואם כן – היכן.
רבים מקווים כי מקורות אנרגיה מתחדשים, ובראשם אלו שנידונו כאן – שמש, רוח ומים – יחליפו בעתיד יותר ויותר את דלקי המחצבים המזהמים. הדעות עדיין חלוקות בשאלות רבות – האם המקורות האלה אכן יוכלו לספק את צרכי האנרגיה הגדלים של העולם, מה צריך להיות תפקידה של אנרגיית הגרעין באותו עולם חדש ועוד. אך זה נושא לכתבה אחרת.
בינתיים, גם אם כל ג'יגה-וואט של חשמל שמיוצר ממקורות האלה, במקום מנפט ופחם, פירושו פחות זיהום ופחות גזי חממה, יש לזכור שגם אנרגיית שמש או רוח לא ניתנות לנו בחינם. הבנת הנזקים הסביבתיים שהמפעלים האלה גורמים תעזור לנו לצמצם אותם, ולהבטיח שהאנרגיה שאנו מפיקים אכן נקייה, בכל המובנים.
