המדע של פעם

המדע הוא בראש ובראשונה שיטה: מדענים הוגים תיאוריות ניתנות להפרכה על סמך ידע קודם ובוחנים אותן. הטובות ביותר – אלה שמסבירות בצורה הכי מדויקת את המציאות – שורדות. השאר נזנחות ותיאוריות מוצלחות יותר צצות ותופסות את מקומן. התהליך הזה קורה גם לתפיסות שהיו כה מבוססות עד שאיש כמעט לא העז לערער עליהן.

הכירו כמה מהאמיתות הבלתי מעורערות של פעם – אלה שכולם קיבלו כעובדה מוצקה, עד שהמציאות טפחה על פניהם.

המודל הגיאוצנטרי

תחום: אסטרונומיה

מתי: מיוון העתיקה ועד תחילת המאה ה-17.

כך חשבנו פעם: למודל הזה היו גרסאות רבות, אך הידועה והמשפיעה מביניהן הייתה זו של אריסטו, שטען ש"כוכבי הלכת" (ובכלל זה השמש והירח) קבועים במעין מעגלים שבמרכזם נמצא כדור הארץ. במאה השלישית הפך המודל לדוקטרינה של הכנסייה הנוצרית, ועל כן נאסר לערער עליו.

איפה טעינו: ב-1514 הציע קופרניקוס את המודל ההליוצנטרי, שלפיו כוכבי הלכת, ובתוכם כדור הארץ, חגים סביב השמש, ורק הירח חג סביב כדור הארץ. תגליותיו, שפורסמו בספר ממש לפני מותו לא עוררו הדים רבים, אך גם לא נשכחו. בשנת 1610 חלו לבסוף שתי התפתחויות גורליות: יוהנס קפלר הראה על סמך תצפיות אסטרונומיות שכוכבי הלכת נעים במסלולים אליפטיים סביב השמש שלהם, וגלילאו גליליי גילה שלכוכב הלכת צדק יש ארבעה ירחים. לעולם המדע, ועוד יותר מכך לכנסייה, נדרש עוד זמן להכיר במציאות, אך גורלו של המודל הישן כבר נגזר.

המדע של היום: המודל ההליוצנטרי ניצח. כיום אנחנו יודעים שגם השמש אינה מרכז היקום, אלא רק כוכב אחד מיני רבים בגלקסיית שביל החלב, שגם היא אינה אלא גלקסיה אחת מרבות.

ועוד משהו: ואף על פי כן נוע תנוע.

המודל הגיאוצנטרי עם כדור הארץ במרכז מ-1568, מעשה ידי ברתולומאיו וליו | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

ארבע הליחות

תחום: רפואה

מתי: מאז יוון העתיקה עד המאה ה-18

כך חשבנו פעם: הרופא היווני קלאודיוס גלנוס בן המאה השנייה לספירה, כנראה בהשראת היפוקרטס לפניו, הסביר שהמחלות נובעות משיבושים באיזון בין ארבע ליחות שקיימות בגוף ומכתיבות את אופי האדם ואת בריאותו. הן כללו מרה אדומה (דם), מרה לבנה (ריר/ליחה), מרה צהובה (מרה) ומרה שחורה. עודף של מרה צהובה, לדוגמה, נחשב סיבה לתוקפנות ולפגיעה בכבד. התיאוריה השתלבה בתורת ארבעת היסודות (פרטים בהמשך) והייתה בשימוש ברפואה המערבית עד המאה ה-18.

איפה טעינו: ההתקדמות ברפואה מבוססת הראיות הובילה לחיפוש אחרי הסברים מציאותיים יותר למקור המחלות. ב-1859 הוכיח לואי פסטר שחיידקים אחראים לתהליכי תסיסה, ואחריו הראה רוברט קוך שחיידקים אחראים למחלות מסוימות. גילוי הנגיפים בשלהי המאה ה-19 השלים את התמונה על מקורן של רוב המחלות המידבקות.

המדע של היום: תורת ארבע הליחות נזנחה לחלוטין. גילוי החיידקים והנגיפים אִפשר לפתח טיפולים רפואיים הרבה יותר יעילים, שכיום משולבים גם בשיטות גנטיות ומיקרוביולוגיות.

ועוד משהו: את שרידי התיאוריה אפשר למצוא בשפה, למשל במטבע הלשון העברי "מרה שחורה" שפירושו דיכאון, או "פלגמטיות" בלועזית, שנגזר במקור מהמילה "ליחה", כלומר מרה לבנה, ויש אומרים שאפילו במילה העברית "מזג" לתיאור אופי.

הסביר שהמחלות נובעות משיבושים באיזון בין ארבע ליחות שקיימות בגוף. גלנוס | מקור: ויקיפדיה

ארבעת היסודות

תחום: כימיה, פיזיקה

מתי: מאז המאה החמישית לפני הספירה

כך חשבנו פעם: הפילוסוף היווני אמפדוקלס, ואריסטו אחריו, סברו שכל החומר בעולם מורכב מארבעה יסודות: אוויר, מים, אדמה ואש. לכל יסוד יש תכונות משלו שמכתיבות יחד את תכונות החומר. לדוגמה האדמה כבדה, האוויר קל, והאש נעה ואנרגטית. לכל יסוד יש שתיים מארבע תכונות: חום, קור, יובש ולחות. התיאוריה אומצה על ידי הכנסייה הנוצרית, חלחלה גם למסורת היהודית, ובגרסאות אלה ואחרות מופיעה גם בדוקטרינות דתיות או פילוסופיות של המזרח הרחוק.

איפה טעינו: המהפכה הכימית שהוביל אנטואן לבואזיה במאה ה-18 הפריכה את כל הנחות היסוד של התיאוריה הוותיקה והולידה את תורת היסודות המודרנית, שמחלקת את החומרים לכמה עשרות יסודות. ב-1867 הוסיף לכך דמיטרי מנדלייב את הטבלה המחזורית ובהמשך התגלו גם החלקיקים התת-אטומיים שמרכיבים את כל היסודות, כגון האלקטרון והפרוטון.

המדע של היום: נכון להיום ידועים 118 יסודות כימיים. הכימיה המודרנית התקדמה מאוד וכיום אנו יודעים אפילו לבנות מאטומים מכונות ננומטריות זעירות ותרופות מותאמות אישית.

ועוד משהו: למרות כל הראיות נגדה, תורת ארבעת היסודות ממשיכה להתקיים גם כיום בתפיסות מיסטיות ופסאודו-מדעיות.

למרות כל הראיות נגדה, תורת ארבעת היסודות ממשיכה להתקיים בתפיסות מיסטיות | איור: Shutterstock
 

פרנולוגיה

תחום: פסיכיאטריה, רפואה

מתי: המאה ה-19

כך חשבנו פעם: במקביל להתפתחות הרפואה המודרנית החלו לחפש הסברים פיזיולוגיים גם לתכונות האישיות. בשנת 1796 פיתח הרופא הגרמני פרנץ יוזף גאל (Gall) שיטה לאבחון האישיות וההתפתחות המנטלית והמוסרית של אנשים על פי מבנה הגולגולת שלהם, שנקראה בהמשך פרנולוגיה (Phernology). רעיונותיו התקבלו על דעת חלק מהקהילה המדעית, בעיקר בבריטניה, צרפת וארצות הברית. התיאוריה השתלבה היטב בפיזיונומיה (Physiognomy) – גישה ששאפה לזהות את אופיו של אדם על סמך מראהו החיצוני, ובמיוחד תווי פניו.

איפה טעינו: חקר הפרנולוגיה סייע להבנת מבנה המוח והיה נדבך חשוב בהתפתחות מדעי המוח, אולם בהדרגה התברר שאמנם יש במוח מבנים בעלי התמחויות ספציפיות, אך אין כל קשר בין מבנה הגולגולת וגודלה לתכונות האישיות. בשנות ה-40 של המאה ה-19 כבר הצטברו די והותר ראיות נגדה, והתיאוריה נזנחה ברובה, אך שרדה עוד כמה עשרות שנים כתחום מחקר שולי.

המדע של היום: כיום אנחנו יודעים את תפקידיהם של מבנים רבים במוח שקשורים למאפיינים אישיותיים ורגשות, ובהם קליפת המוח הקדמית, המערכת הלימבית ועוד. למרות ההתקדמות הרבה במדעי המוח, הבסיס העצבי של האישיות אינו ברור לנו עדיין במלואו.

ועוד משהו: עד שנות ה-30 של המאה ה-20 עוד היו מי שניסו להשתמש בפרנולוגיה כדי להוכיח תורות גזעניות, למשל על נחיתותו כביכול של הגזע השחור.

הפרנולוג בוחן גולגולת של נערה, ציור מ-1825 (כנראה של אדוארד הול) | מקור: אוסף וולקאם, נחלת הכלל

איש פילטדאון

תחום: פלאונטולוגיה (חקר המאובנים)

מתי: ראשית המאה ה-20

כך חשבנו פעם: בשנת 1908, במהלך החיפוש אחרי ראיות למוצאו של האדם מהקוף מצאו חוקר המאובנים החובב צ'רלס דוסון (Dawson) והגיאולוג ארתור סמית' וודוורד (Woodward) ממצא מעניין בחפירה ליד העיירה פילטדאון באנגליה: שני חלקי גולגולת אנושיים באופיים ועצם לסת המתאימה לקוף. הממצא עורר מחלוקת בתחילה, וטענו שמדובר בשני יצורים שונים, אך לבסוף הוסכם שמדובר במין קדום של אדם: איש השחר של דוסון (Eoanthropus dawsoni).

איפה טעינו: כבר ב-1920 טען האנטומיקאי היהודי-גרמני פריץ וידנרייך (Weidenreich) שמדובר בזיוף – גולגולת אנושית משולבת עם לסת משויפת של אורנגאוטן, אולם טענתו נתקלה בהתעלמות. רק ב-1953 אומתה הטענה והתברר שהגולגולת אמנם עתיקה, אך הלסת בת עשרות שנים בלבד, ואף טופלה באשלגן די-כרומט כדי לשוות לה מראה עתיק.

המדע של היום: איש פילטדאון נותר הערת שוליים בלבד בתולדות חקר מקור האדם. שלל ראיות אחרות ממשיכות להעיד שהאדם והקופים של ימינו צמחו מאב קדמון משותף.

ועוד משהו: עד היום לא ברור מי אחראי לזיוף, אך החשד העיקרי נפל על דוסון עצמו, שבדיעבד נודע שכנראה היה שותף בעבר לתרמיות ארכיאולוגיות.

הזיוף שנותר כהערת שוליים בחקר תולדות האדם. גולגולת פילטדאון | מקור: ויקיפדיה

פלוגיסטון

תחום: כימיה

מתי: אמצע המאה ה-17 ואילך

כך חשבנו פעם: בניסיון להסביר מדוע דברים בוערים הגה האלכימאי הגרמני יוהן יואכים בכר (Becher) את קיומו של חומר בשם פלוגיסטון, שבתנאים מסוימים הופך לאש. לטענתו, בתוך כל גוף שיכול לבעור כלוא פלוגיסטון, וכשהפלוגיסטון משנה את מצב הצבירה שלו הוא הופך לאש.

איפה טעינו: התיאוריה אמנם הצליחה לספק ניבויים שעמדו במבחן ואיחדה תחת מטרייה אחת תופעות כימיות רבות, אך בהדרגה התגלו בה בעיות. למשל נמצא שכאשר מחממים מתכת בכלי סגור לטמפרטורה גבוהה מאוד, התוצר שוקל יותר מהמתכת המקורית, כך שלכאורה משקל הפלוגיסטון מוכרח להיות שלילי. אבי הכימיה המודרנית אנטואן לבואזיה הוכיח לבסוף שבתהליך הבעירה המתכת נקשרת לחמצן שבאוויר, וזה מה שמסביר את העלייה במשקל.

המדע של היום: תיאוריית החמצן של לבואזיה שימשה בסיס לכימיה המודרנית. כיום ידוע שאש היא תהליך של חמצון מהיר של חומר דלק, שבא לידי ביטוי בשחרור של אור וחום.

ועוד משהו: גם אחרי לבואזיה עוד היו מדענים חשובים שהאמינו בקיומו של פלוגיסטון. הם טעו.

אנטואן לבואזיה (במרכז) מציג את אחד מניסוייו בנושא האוויר. הפריך את תיאוריית הפלוגיסטון | מקור: Science Photo Library

אֶתֶר

תחום: פיזיקה.

מתי: המאה ה-19

כך חשבנו פעם: בשנת 1704, בניסיון להסביר את מהות האור, הציע אייזק ניוטון את קיומו של תווך שקוף, לא דחיס, חסר משקל, צמיגות והתנגדות שקיים בכל מקום ונושא בו את גלי האור, כפי שמים מעבירים בתוכם גלים. לחומר הזה הוא קרא אֶתֶר. על הבסיס הזה פיתח ג'יימס מקסוול (Maxwell) את התורה האלקטרומגנטית, שתיארה את הגלים האלקטרומגנטיים כולם, ובכלל זה האור, כתנודות באתר.

איפה טעינו: תיאוריית האתר התקבלה על דעת רוב המדענים, בהיעדר חלופה טובה יותר, אך לא בלי ספקות. ב-1887 ניסו הפיזיקאים אלברט מייקלסון (Michelson) ואדוארד מורלי (Morley) למדוד את "רוחות האתר", אך נכשלו, במה שנחשב בדיעבד להפרכה של רעיון האתר. בהמשך פיתח אלברט איינשטיין את תורת היחסות הפרטית, שהצליחה להסביר את הגלים האלקטרומגנטיים בלי להזדקק לאתר.

המדע של היום: פרט למושג המיושן "גלי האתר", שמתייחס למעשה לשידורי רדיו, רעיון האתר נזנח ברובו. כיום אנחנו יודעים שאור אינו זקוק לתווך כדי להתקדם בו, ושמהירות האור בריק זהה עבור כל הצופים, כך שלא צריך מערכת ייחוס מסתורית שביחס אליה מודדים את מהירותו.

ועוד משהו: דווקא איינשטיין לא זנח לחלוטין את רעיון האתר וניסה לתאר "אתר יחסותי", אך התיאוריה שלו לא התקבלה.

הניסוי שהפריך את התיאוריה השגויה על האתר. מערך הניסוי של מייקלסון ומורלי | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

ליסנקואיזם

תחום: גנטיקה

מתי: אמצע המאה ה-20

כך חשבנו פעם: השלטון הקומוניסטי בברית המועצות גייס לצרכיו גם את המדע. בין המדענים הסובייטיים המובילים היה הביולוג טרופים דניסוביץ' ליסנקו (Лысе́нко‏), שדגל בתיאוריה פסאודו-מדעית ששללה את הגנטיקה המנדלית המוכרת וטענה – בגיבוי פוליטי מסטאלין עצמו – שהסביבה היא זאת שמכתיבה את התורשה. בין השאר הוא לא האמין בקיומם של גנים ו-DNA, וגרס במקום זה שהגוף עצמו אוצר בדרך כלשהי את המידע שצבר לאורך החיים ומעביר אותו לדור הבא.

איפה טעינו: בשנת 1935 מונה ליסנקו לראש האקדמיה למדעי החקלאות של ברית המועצות והחל להשליט בכוח את הליסנקואיזם במדינה. בתקופה זו הוגלו, נכלאו ונרצחו מאות מדענים והמחקר הגנטי בברית המועצות חדל למעשה להתקיים. אחרי מותו של סטאלין נזנחה השיטה בהדרגה, אך רק ב-1964 הודח ליסנקו מתפקידו והורחק למעצר בית, וכעבור שנה הוכרז רשמית שחסינותו מפני ביקורת פגה. מאמר שפורסם כמה חודשים לאחר מכן מחק לחלוטין את המעמד המדעי של התיאוריה.

המדע של היום: בשנות ה-60 הליסנקואיזם חוסל למעשה וברית המועצות נאלצה להתחיל מאפס את המחקר המדעי האמיתי בגנטיקה. בסין שמרה הגישה על השפעתה עד 1976. כיום הסיפור מוכר כדוגמה חיה לחשיבותה של החירות המדעית ושל מדע נקי מאידיאולוגיה.

ועוד משהו: הליסנקואיזם לא התקבל מעולם מחוץ לברית המועצות וגרורותיה, אך בגוש הקומוניסטי, לתקופה קצרה, הוא נתפס כאמת.

אמת מדעית שהייתה תקפה רק בברית המועצות וכמה מגרורותיה. ליסנקו עם מנהיג ברה"מ, סטלין (מימין) | מקור: ויקיפדיה