טיפול חדש בדיסאוטונומיה משפחתית הצליח לשפר את מצבם של עכברים חולים – ואולי יועיל בעתיד גם לבני אדם

דיסאוטונומיה משפחתית (Familial Dysautonomia, או בקיצור (FD היא מחלה שתסמיניה כוללים הקאות, דלקות ריאות, קשיי בליעה, בעיות עיכול, ליקויים במערכת הלב וכלי הדם וחוסר תיאום מוטורי. המחלה ייחודית כמעט לגמרי ליהודים אשכנזים, שם שיעור הנשאים – אנשים בריאים שנושאים עותק אחד של הגן הפגום – נע סביב שלושה אחוזים.

המחלה נגרמת על ידי מוטציה בגֵן שמביאה לכך שהוא מתורגם לחלבון קצר מדי. הנזק אינו מוחלט, כך שתאי מערכת העצבים מפיקים עדיין גם עותקים תקינים של החלבון, ששמו IKAP, אך בכמות נמוכה מדי.

אצל חולי דיסאוטונומיה משפחתית רואים ירידה הן בגודל והן במספרם של צברי תאים במערכת העצבים ההיקפית, שמעבירים מידע תחושתי מאברי הגוף לחוט השדרה. קבוצת המחקר של גיל אסט מאוניברסיטת תל אביב יצרה זן של עכבר שנושא את המוטציה ומחקה את מאפייני המחלה האנושית, במסגרת מחקר שנועד להתחקות אחר המנגנונים שמובילים למות התאים הללו.

העכברים הפגומים אכן סבלו ממחסור ב-IKAP בצברי התאים העצביים. משקל גופם ומשקל מוחם היו נמוכים יותר מעכברים בריאים; וגם הרפלקסים המוטוריים (תגובה לאחיזה בזנב) והתחושתיים (רתיעה ממשטח חם) שלהם היו לקויים. בנוסף נמצאו אצלם הבדלים גם באנטומיה של תאי העצב: מספרם של צברי התאים התחושתיים היה קטן יותר אצלם והצברים עצמם היו קטנים יחסית – עדות לניוון שלהם והסבר אפשרי לרפלקסים הלקויים.

עוד התברר, שהולכה של גורם גדילה עצבי – חומר חיוני לשמירה על תאי העצב – מקצה תא העצב אל גוף התא לאורך סיב העצב (אקסון), הייתה איטית יותר אצל העכברים החולים. החוקרים שיערו שהגורם לכך הוא פגיעה ביציבות השלד של האקסון. ניסויים שהראו עלייה ברמתו של החלבון HDAC שפוגע ביציבות השלד, איששו את ההשערה.

החוקרים שיערו שטיפול באמצעות פוספטידיל סרין (PS), שאותה קבוצה כבר הוכיחה את יעילותו בהגברת כמות ה-IKAP בתאים של חולי דיסאוטונומיה משפחתית, ישפר גם את ההולכה לאורך סיב העצב. פוספטידיל סרין הוא מרכיב נפוץ בגוף התא, שנמצא בבשר ובדגים, נמכר כתוסף מזון ללא מרשם רופא וככל הידוע אין לו תופעות לוואי. הטיפול בו אכן הגביר את מהירות ההולכה לאורך האקסון, וגם את יציבות השלד שלו.

איך אפשר לפרש את הממצאים? לפי המודל שהציעו החוקרים יש איזון בין כמות החלבון IKAP, שמייצב את שלד האקסון, לבין ה-HDAC שמערער את אותה יציבות. הפגם הגנטי שממנו סובלים החולים מפר את האיזון הזה, מערער את היציבות וכתוצאה מכך נפגעת הולכת חומרים חיוניים לאורך האקסון. תאי עצב תחושתיים תלויים במיוחד בתהליך ההולכה, משום שסיבי העצב שלהם ארוכים מאוד, ולכן הם פגיעים במיוחד לשינויים בו.

לעומת זאת, פוספטידיל סרין משקם את האיזון – בין השאר על ידי הפחתת כמות החלבון שמערער את יציבות השלד והגברת כמות החלבון שמייצב אותו. נכון לעכשיו עדיין לא נבדק אם היה גם שיפור התנהגותי אצל העכברים בעקבות הטיפול.  היכולת לשפר את ההולכה של חומרים חיוניים בתאי עצב, בשילוב עם ממצאים שמעידים על שיפור הזיכרון אצל חולי אלצהיימר שצרכו פוספטידיל סרין והעובדה שאין לו תופעות לוואי, נושאים עמם תקווה שיהיה אפשר להשתמש בו כטיפול למחלות ניווניות בעתיד.

2 תגובות

  • אנונימי

    aaa

  • שירה דיין

    תשובות לשאלות בית ספר הדרים ז'4

    1. איזו כתבה קראת?
    * אני קראתי את הכתבה: תוסף המזון שעשוי להפוך לתרופה.
    2. למה בחרת את הנושא?
    * אני בחרתי את הנושא הזה מיפני שהנושא הזה מעניין אותי, והאם באמת תוסף המזון עשוי להפוך לתרופה.
    3. משהו חדש שלמדתי
    * אני למדתי שיש הרבה סיכוים שתוסף המזון עשוי להפוך לתרופה, שהמחלה נפוצה בדרך כלל אצל ישראלים אשכנזים...