גיאולוגים שקדחו במעמקי מכתש צ'יקשולוב במקסיקו גילו: פגיעת המטאוריט יצרה חרוט גבוה יותר מהר האוורסט. בהמשך מקווים לגלות עוד על הפיצוץ האדיר שהכחיד את רוב בעלי החיים הגדולים

מכתשי פגיעה הם תופעה נדירה יחסית בכדור הארץ ובדרך כלל הם קטנים מאוד, בגלל הבליה המואצת שאופיינית לעולמנו. אחד המכתשים הגדולים הבודדים ששרדו נמצא בחצי האי יוקטן במקסיקו. כדי לברר את מנגנון ההיווצרות של המכתשים הייחודיים האלה ביצעו חוקרים קידוחים בעומק הים, והתוצאות מראות שהחרוט הטבעתי שבמרכז המכתש אכן נוצר מקריסה של חרוט מרכזי עצום, שהגיע כנראה לגובה של כעשרה קילומטרים מעל לפני השטח. הגילוי חושף רבות על האסון הגדול שהביא כנראה להכחדת הדינוזאורים.

מכתשים כאלה נוצרים כשמטאוריט פוגע בעוצמה בפני השטח של כוכב לכת. במערכת השמש מוכרים לנו מכתשים רבים, ואת חלקם, על פני הירח למשל, אפשר לראות אפילו במשקפת רגילה. אם המטאוריט קטן יחסית, נוצר במרכז המכתש חרוט מרכזי שמורכב מחומר שעף מתוך עומק השטח בזמן הפגיעה. כשהמטאוריט גדול יותר, החרוט המרכזי שבמכתש הופך לחרוט טבעתי, וחוקרים מאמינים שהוא נוצר מקריסת חרוט מרכזי גדול.

המכתש שהכחיד (כמעט) את הכול

כשגרמי שמיים מצליחים לחדור את האטמוספרה של כדור הארץ נוצר בדרך כלל מכתש במקום הפגיעה. אחד מהם הוא מכתש צ'יקְשוּלוּב, הקבור מתחת לחצי האי יוקטן שבמקסיקו. קוטרו כ-180 קילומטר ועומקו כ-20 קילומטר – זה מכתש הפגיעה השלישי בגודלו בכדור הארץ אחרי מכתש וורדפורט בדרום אפריקה ומכתש סודבורי בקנדה. אך בעוד ששני הגדולים ביותר נוצרו לפני כשני מיליארד שנה, מכתש צ'יקשולוב נוצר לפני כ-66 מיליון שנה בלבד, בתקופה המכונה "גבול K-Pg" על שם המעבר מתקופת הקרטיקון (K) לפליאוגן (Pg).

התקופה הזאת ידועה יותר בציבור הרחב כמועד שבו נעלמו הדינוזאורים מכדור הארץ. הסברה המקובלת כיום היא שהסיבה לגל ההכחדה ההמונית של רוב בעלי החיים הגדולים שחיו אז היא פגיעת מטאוריט בקוטר של כעשרה קילומטרים שיצר את המכתש ביוקטן. עם זאת, יש גם השערות נוספות בנושא הזה, מקובלות פחות, כגון פעילות געשית מוגברת באזור הודו שפיזרה כמויות אדירות של אפר באטמוספרה וחנקה את החיים.

המכתש קבור כ-700 מטר מתחת לקרקעית הים במרחק של כעשרה קילומטרים מהחוף. הקידוח שהחל שם מוקדם יותר השנה נועד בין השאר לבדוק איך החיים התחדשו אחרי הפגיעה האדירה הזאת. המחקר התמקד בחרוט הטבעתי שבמכתש, והחוקרים ניסו לבדוק אם המודל המקובל כיום שמסביר את היווצרות החרוטים האלו אכן עומד במבחן. הממצאים פורסמו בכתב העת Science.

לפי המודל, כשמטאוריט גדול פוגע בקרקע, האנרגיה האדירה של הפגיעה מתיכה את הסלע במרכז המכתש שנוצר, והסלעים המותכים מתרוממים למעלה בשל ההדף במעין עמוד מאונך. העמוד הזה איננו יציב, ולכן תוך זמן קצר מאוד הוא מתפרק ויוצר מבנה של טבעת סביב מוקד הפגיעה.

במהלך הקידוח הוציאו החוקרים מהחרוט ליבות של סלע, בחנו את הרכב המינרלים שלהם וראו שהחרוט אכן מורכב מסלעי שחם שהותכו והתמצקו מחדש בתוך זמן קצר, בדומה למודל המקורי. הם העריכו שעמוד הסלע שהתרומם תוך דקות ספורות מרגע הפגיעה הגיע לגובה של כעשרה קילומטרים, כלומר גבוה יותר מההר האוורסט, אך התרסק לתוך עצמו תוך זמן קצר. ההדף העצום של הפגיעה הביא גל צונאמי אדיר שכיסה את המכתש בסחף, והחוקרים היו צריכים לקדוח דרכו כדי להגיע לחרוט הטבעתי עצמו. 

הקידוח הסתיים כבר בחודש יוני, אך נראה שיש עוד ממצאים רבים שידרשו ניתוח מדוקדק בהמשך הדרך. אולי הם יחשפו בפנינו עוד טפח מהמסתורין האופף את היעלמות הדינוזאורים, וילמדו אותנו על ההשפעות האפשריות של פגיעת מטאוריטים בכדור הארץ בעבר ובעתיד.

תגובה אחת

  • יצחק ב'גרנו

    מטאור או אבולציה או אלוהים

    מטאור או אבולציה או אלוהים זאת השאלה