ממצאים התחלתיים מראים שסמים פסיכדליים עשויים בתנאים מסוימים להקל את התסמינים של דיכאון. חלק מהחולים תיארו את ההרגשה כ"אתחול מחדש של המוח"

מחקר חדש שופך אור על התועלת הרפואית של סמים פסיכדליים. לפי ממצאיו פטריות הזיה עשויות "לאפס" את הפעילות של מעגלים במוח שממלאים תפקיד מפתח בדיכאון. מזה זמן רב ידוע שהמרכיב הפסיכואקטיבי בפטריות ההזיה, פסילוציבין, מפעיל את הקולטנים לסרוטונין, מוליך עצבי שרמה נמוכה שלו קשורה לדיכאון ושהתרופות נוגדות הדיכאון  מגבירות את פעילותו.  החוקרים טיפלו בחולים עם דיכאון בפסילוציבין ועקבו אחר תפקוד המוח לפני הטיפול ואחריו.

חומרים פסיכדליים, שמשנים את התודעה שלנו, הראו תוצאות מבטיחות בטיפול בדיכאון והתמכרויות בכמה ניסויים קליניים שפורסמו בעשור האחרון. כעת, במחקר חדש שנערך בקולג' האימפריאלי של לונדון, נחשפו שינויים בפעילות המוח שהיו קשורים להפחתה משמעותית וארוכת טווח בתסמינים הדיכאוניים. משתתפי המחקר דיווחו על שיפור שנמשך עד חמישה שבועות לאחר הטיפול. 

במחקר השתתפו 20 חולי דיכאון שלא הגיבו לתרופות המקובלות. הם טופלו בשני מינונים של פסילוציבין (10 ו-25 מ"ג), בהפרש של שבוע. 19 מהם עברו סריקת מוח ראשונית לפני הטיפול, סריקה נוספת  יום אחד לאחר המינון הגבוה וסריקה שלישית חמישה שבועות לאחר הטיפול. צוות המחקר השתמש בשתי שיטות לסריקת מוח, ביניהן דימות תהודה מגנטית (MRI), כדי למדוד שינויים בזרימת דם באזורים במוח ושינויים בחוזק הקשרים העצביים ביניהם במצב מנוחה. כמו כן דיווחו החולים על חומרת התסמינים הדיכאוניים שלהם באמצעות שאלונים.

מיד לאחר הטיפול בפסילוציבין הראו כל החולים ירידה כלשהי בתסמינים הדיכאוניים, למשל שיפור במצב רוח והקלה המתח הנפשי שבו היו שרויים. 12 מתוכם עמדו בקריטריונים הנדרשים להגדרת תגובה חיובית לטיפול, מבחינת עוצמת הירידה בתסמינים.  בסריקה נראתה אצל חולים שהגיבו היטב לטיפול ירידה בזרימת הדם באמיגדלה – אזור קטן במוח שמעורב בעיבוד תגובות רגשיות. בין שני המדדים נמצא מתאם: ככל שהשינוי בזרימת הדם בין שתי הסריקות היה גבוה יותר, גם השינוי בתסמינים הדיכאוניים היה גדול יותר.

בסריקה המוחית השלישית נראתה החלשה של הקשר העצבי במצב מנוחה בין תת-אזור בהיפוקמפוס– האיזור שאחראי לניווט, ללמידה ולזיכרון, לבין קליפת המוח הקדם-מצחית – אזור שאחראי על קבלת החלטות ותכנון פעולות. הקשר הזה דווקא מתחזק בדיכאון, כך שנראה שהטיפול מתקן את השינויים שנגרמים במצב דיכאון.

לא ברור עדיין מה הקשר בין השינויים האלה לתסמינים הדיכאוניים, אבל אם פסילוציבין יכול לתקנם, אין פלא שהוא משפר גם את התסמינים הדיכאוניים. יתר על כן, נמצא הבדל בעוצמת השינוי בקשרים בין חולים שהגיבו לטיפול לאלה שלא – הראשונים הראו שינויים גדולים יותר, שנמצאו מובהקים סטטיסטית. 

"איפוס המחשב במוח"

ד"ר רובין קרהרט-האריס (Carhat-Harris), ראש תחום המחקר הפסיכדלי בקולג' האימפריאלי שעמד בראש המחקר, אמר בריאיון ל"גרדיאן": "הראינו לראשונה שינויים ברורים בפעילות המוח אצל אנשים מדוכאים שטופלו בפסילוציבין לאחר שהטיפול המקובל נכשל. אחדים מהחולים שלנו תיארו תחושה של "איפוס" המוח לאחר הטיפול. פסילוציבין עשוי לדרבן אותם לצאת מהמצב הדיכאוני ותוצאות הדימות תומכות באנלוגיה שלהם ל"איפוס". השפעות דומות לאלו נראו בטיפול בנזעי חשמל (מתן שוק חשמלי מבוקר - אחד הטיפולים המקובלים כיום לחולי דיכאון; ע"מ)".

מחברי המאמר מאמינים שהממצאים מספקים הצצה במה שמתרחש במוחות של אנשים לאחר שימוש בסים פסיכדליים: פירוק הרשתות במוח במהלך ה"טריפ" ולאחר מכן חיבור מחדש. הם מודים עם זאת שהמחקר שלהם מוגבל בגלל מספר הנבדקים הקטן והיעדר קבוצת ביקורת או פלצבו. כמו כן הם מדגישים שיהיה מסוכן לחולים עם דיכאון לנסות לרפא את עצמם באמצעות חומרים פסיכדליים בלי פיקוח רפואי הדוק.

דיוויד נאט (Nutt), מנהל היחידה לנוירופסיכופרמקלוגיה והמחבר הראשי של המאמר, הדגיש בריאיון ל"גרדיאן": "מחקרים גדולים יותר דרושים כדי לראות אם ההשפעה החיובית תימצא אצל חולים נוספים. עם זאת הממצאים הראשוניים הללו מרגשים ופותחים עוד כיוון שדורש בדיקה". כעת החוקרים מתכננים לבחון את יעילותו של פסילוציבין לעומת נוגדי דיכאון בניסוי שאמור להתחיל בראשית השנה הבאה.

0 תגובות