מחקר ישראלי: עכברי הבית התפתחו מעכברים אחרים כשהאדם הפסיק לנדוד והקים יישובי קבע

לפני כ-15 אלף שנה, ממש פה במזרח התיכון, החלו בני האדם לראשונה להקים יישובי קבע ולשבת בהם כל השנה. הם עדיין לא עסקו בחקלאות והשיגו את מזונם מצייד וליקוט, אך כבר היו להם מבני מגורים, טכנולוגיה (של כלי אבן) ותרבות. יחד עם כל אלה, הגיעו גם העכברים.

מחקר חדש שבחן את שרידים של עכברים באתרים ארכיאולוגיים שונים ברחבי ישראל, חושף את האבולוציה של עכבר הבית ואת הקשר שלה לשינוי באורחות החיים של בני האדם. את המחקר הובילו ד"ר ליאור וייסברוד ופרופ' גיא בן עוז, שניהם ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם חמודי חלאילה מרשות העתיקות ועם חוקרים מארצות הברית ומצרפת.

ההתיישבות האנושית יצרה נישה אקולוגית חדשה: עם מבני המגורים הגיעו מחסני האוכל שבהם נשמרו הפירות והדגנים שהמתיישבים אספו, וערימות הפסולת שאליהן נזרקו השאריות. מכרסם קטן יכול למצוא את מזונו בקלות יחסית במקום כזה. ואמנם, באתר עינן בעמק החולה, לצד התיישבות מוקדמת של בני התרבות הנאטופית מלפני כ-15 אלף שנה, נמצאו העדויות המוקדמות ביותר בעולם לעכבר הבית.

עכבר זה (Mus musculus domesticus) נבדל מהעכברים המקדוניים (Mus macedonicus) שנראו באתרים מוקדמים יותר, כמו מערת היונים, הר הקפיצה ומערת התנור. פרוותם של עכברי הבית כהה יותר הגולגולות שלהם קצרות יותר וזנבם ארוך יותר. הם אגרסיביים פחות מקרוביהם, והזנב הארוך עוזר להם ככל הנראה לשמור על שיווי משקל כשהם רצים, וכך מאפשר להם להיות זריזים יותר ולהתחמק בקלות. מאפיינים אלו עזרו להם לשרוד ולשגשג בסביבתם החדשה, סמוך למגורי האדם ואף בתוכם ממש.

אך הנישה האקולוגית החדשה שעכברי הבית ניצלו בהצלחה כזו לא הייתה אמינה במיוחד, בתחילה. בני התרבות הנאטופית נטשו את מגורי הקבע וחזרו לנדוד לתקופה מסוימת, ומעבר זה בין נדודים ליישובי קבע התרחש כמה פעמים באזורים שונים, עד למעבר לתקופה הניאוליטית (תקופת האבן החדשה) לפני כ-12 אלף שנה, שבה התחילה החקלאות.

מה קרה לעכברי הבית כאשר בני האדם חזרו לנדוד? המחקר מראה שאת מקומם תפסו שוב אותם עכברים מקדוניים. נראה שעכברי הבית היו מותאמים באופן בלעדי לחיים ביישובי האדם, וללא יישובים כאלו לא יכלו להתחרות בקרוביהם. כאשר הקימו בני האדם שוב מגורי קבע, שבו גם עכברי הבית לשלוט בכף רמה.

חיות הבית הקדומות. גולגולת של חתול (משמאל) ולצדה גולגולת של עכבר | צילום: אוניברסיטת חיפה
חיות הבית הקדומות. גולגולת של חתול (משמאל) ולצדה גולגולת של עכבר | צילום: אוניברסיטת חיפה

כך "בייתו" בני האדם המוקדמים את העכבר, מבלי להתכוון לכך. והעכברים לא היו היחידים שניצלו את הנישות האקולוגיות שהאדם יצר, ולהשתנות בהתאם: נראה שחזירי בר וזאבים, למשל, החלו את קשריהם ארוכי הטווח עם בני האדם כאשר נמשכו לערימות הפסולת שהשאיר בסביבתו.

בעלי חיים אלה הפכו ברבות השנים לחזירים מבויתים ולכלבים, יצורים רצויים ומועילים ביישובי האדם. עכברים, כמובן, הם סיפור אחר. עכברי הבית הסבו נזק רב לחקלאים משחר החקלאות עצמה, ובזמנים מאוחרים יותר גם היו גורם חשוב להעברת מחלות. זו עדות, אומרים החוקרים, להשפעות ארוכות הטווח והבלתי צפויות של פעילות האדם – שינוי באורחות החיים שלנו עשוי להוביל לשינויים דרסטיים אצל בעלי החיים שמסביבנו.  

0 תגובות