ממצאים חדשים מגלים: יערות הגשם של דרום אמריקה פחות פראיים ממה שחשבנו – והיו כך כבר אלפי שנה

יערות הגשם של האמזונס נחשבים לשרידים האחרונים של טבע פראי שעוד נותרו בכדור הארץ, מקום שהתרבות האנושית לא הגיעה אליו עדיין. לאחרונה התברר שהיערות, שנראים כיום פראיים לחלוטין, נושאים למעשה שרידים של פעילות אנושית כבר כ-8,000 שנה לפחות, גם במקומות שלא היו מיושבים כבר שנים רבות.

שטחו של אגן נהר האמזונס בדרום אמריקה כמעט זהה בגודלו לשטחה של ארצות הברית כולה, אך הוא מיושב כיום בדלילות יחסית. רוב האוכלוסייה האנושית בו חיה באזורי החוף ועל גדות הנהרות הגדולים, ורוב השטח מכוסה ביערות גשם עבותים שנדמה כאילו היו שם מאז ומתמיד.

קבוצת מחקר גדולה בראשות קרולינה לויס (Levis), אקולוגית מהמכון הלאומי לחקר האמזונס במנאוס שבברזיל, עמלה בשנים האחרונות על סקר מקיף של מאות מיני עצים בכל רחבי אגן האמזונס. מטרתם הייתה לנסות להבין את דפוס התפוצה של מיני עצים ואת הקשר שלהם לגורמים אנושיים וסביבתיים, כמו קירבה לנחלים ונהרות, מציאותם של אתרים ארכיאולוגיים ועוד.

במהלך המחקר, ובאלה שקדמו לו, זיהו החוקרים כ-5,000 מיני צמחים מעוצים באזור זה והם מעריכים שיש בסך הכול כ-16 אלף מינים שונים. מתוך אלפי המינים האלה הם זיהו 85 מיני צמחים מעוצים שבויתו לפחות באופן חלקי כבר בתקופה שקדמה לכיבוש הספרדי של דרום אמריקה, לפני כ-500 שנה.

ביות צמחים הוא תהליך מרכזי שעיצב את ההיסטוריה האנושית כבר מתחילתו לפני כעשרת אלפים שנה, במקביל לביות בעלי החיים והתפתחות החקלאות. הביות של עצי פרי ושיחים למיניהם היה בדרך כלל מורכב וממושך יותר מדגנים כמו חיטה ותירס, בגלל משך הזמן הארוך יותר בין דור לדור. תוצאות המחקר הראו שמתוך 85 מיני הצמחים המבויתים, כ-20 מהם שולטים באזורים נרחבים של האמזונס – מספר גבוה פי חמישה מהצפוי באופן מקרי. כלומר יש מינים מסוימים שריכוזיהם ביער גבוהים יחסית למה שהיינו מוצאים אילו רק גורמי סביבה טבעיים היו משפיעים עליהם.

כשבדקו את תפוצת המינים המבויתים הללו ביחס למרחק מאתרים ארכיאולוגיים ידועים ונהרות מצאו שיש ביניהם קשר מובהק ושהדפוס הזה היה חזק ביותר בדרום מערב האמזונס. ככל שהתרחקו מהגורמים האלה פחתו העושר והשכיחות של המינים המבויתים. בנוסף, ביערות הנידחים יותר שלטו דווקא מיני עצים שמופצים בעיקר בידי קופים – עדות עקיפה לכך שבאזורים האלה, שמגוון בעלי החיים בהם גדול במיוחד, גם הצמחייה פחות מושפעת מבני האדם. החוקרים אף מציעים להשתמש במידע על מינים מבויתים כדי לאתר אתרים ארכיאולוגיים נוספים שנותרו עד כה סמויים מהעין.

מאות השנים שעברו מאז הכיבוש הספרדי הביאו איתן מינים חדשים ששינו ללא היכר אזורים מסוימים באגן האמזונס. עם זאת, החוקרים השתדלו לבחור את המקומות שהושפעו מכך פחות, וכך יצרו תמונה שלמה יחסית של השפעת האדם באלפי השנים האחרונות במרחבי היער האמזוני. המסקנה העיקרית שאפשר ללמוד מהמחקר הזה היא שהפעילות האנושית, גם אם היקפה היה קטן יחסית במונחים מודרניים, יכולה להשפיע על האקולוגיה גם אלפי שנים לאחר שהיא נעלמת ודועכת.

תגובה אחת

  • צב מעבדה

    מתאם זאת לא סיבתיות. יתכן שהקשר הפוך?

    יכול להיות שבני אדם התיישבו באזורים שעשירים בעצים המועילים להם? הסיפור הזה מזכיר לי את הסיפור על ההבדל בין מתאם לסיבתיות: מתאם - כל מי שנושם מת. סיבתיות - כל מי שלא נושם מת.