חוקרים גילו שחסימה של זרימת הדם לגפיים של עכברים לאחר שבץ מוחי משפיעה לטובה על תהליך ההחלמה
שבץ מוחי הוא תופעה שנגרמת עקב ירידה בזרימת הדם באזור המוח, שעלולה להוביל למוות של תאי עצב. בעקבות זאת נוצרת פגיעה תפקודית בתנועה, בכישורי החשיבה, בתגובות הרגשיות ועוד, בהתאם לאזור המסוים במוח שנפגע. אחת הבעיות בטיפול בחולי שבץ היא שלפעמים הצעדים שהגוף מבצע לתיקון הפגיעה גורמים יותר נזק מתועלת. כדי לצמצם את הפגיעה, חוקרים מציעים להילחם בשבץ דווקא על ידי צמצום זרימת הדם בחלקים אחרים של הגוף.
אף על פי שהמוח מבודד יחסית משאר חלקי הגוף הודות למחסום הדם-מוח, מערכת החיסון ההיקפית ממלאת תפקיד מרכזי בהחלמה מפגיעה מוחית. השבץ גורם למערכת החיסון להתגייס כדי לתקן את הנזק שנגרם לרקמת המוח. אולם אם עוצמת התגובה החיסונית חזקה מדי וממושכת מדי, היא עלולה לחולל נזק נוסף.
בשיטה שנקראת איסכמיה מכוונת-מרוחקת של הגפה (RLC) עוצרים את זרם הדם לגפה למשך כמה דקות אחרי שבץ. בניסויים על בעלי חיים נמצא שהתהליך הזה מסייע להחלמה מהתקפי לב ומשבץ מוחי, אולם המנגנון הגורם לכך עוד לא ברור, ומחקרים רבים מנסים להבינו ולמצות את הפוטנציאל שלו לטיפול בבני אדם. עד כה הממצאים מעידים שהתהליך גורם לשינויים במערכת החיסון, שמובילים בתורם להחלמה טובה יותר מהפגיעה.
בניסיון להעמיק את הבנת המנגנון הזה בדקה קבוצת חוקרים מארצות הברית ודרום קוריאה את השפעת ה-RLC על מערכת החיסון של עכברים שעברו שבץ מוחי מכוון. ההליך נעשה על ידי ניפוח של שרוול למדידת לחץ דם, כך שיחסום למשך כמה דקות את זרם הדם לגפה. כעבור שעתיים העריכו את הנזק המוחי והתפקודי שנגרם להם, ומדדו בדמם את רמות המונוציטים, תאי דם לבנים השייכים למערכת החיסון.
החוקרים מצאו שאצל העכברים שטופלו בשיטת ה-RLC לאחר השבץ היו רמות גבוהות יותר של מונוציטים שמעודדים תגובה דלקתית – עדות לכך שמערכת החיסון גויסה בצורה טובה יותר בהשוואה לעכברים שלא קיבלו את הטיפול. בנוסף, הנזק המוחי שנותר אצלם אחרי השבץ היה קטן יותר, והם תפקדו טוב יותר אחרי תקופת ההחלמה. כלומר, על אף רמות המונוציטים הגבוהות, התגובה הדלקתית נותרה מבוקרת וקצרה.
החוקרים ציינו כי עדיין צריך לבדוק איך עצירת הדם לגפיים משפיעה על סוגים נוספים של תאים במערכת החיסון. כמו כן, בניסוי הנוכחי בוצע ההליך הרפואי שעתיים לאחר השבץ, צריך לבדוק חלונות זמן נוספים כדי לראות מהו המועד הטוב ביותר לביצוע ההתערבות. בנוסף, בעתיד יהיה צורך לבצע ניסוי קליני כדי לבדוק האם השיטה יעילה גם לטיפול בבני אדם שסובלים משבץ מוחי. מחקרים כאלה מעוררים תקווה שיימצא טיפול יעיל להפחתת הנזקים של שבץ מוחי – הגורם המוביל בעולם לנכות פיזית.
