מה קרה לים התיכון כשמיצרי גיברלטר נחסמו לפני כמה מיליוני שנים? את התשובה יגלו לנו אולי שרידי הפעילות הגעשית באזור

לפני קצת פחות משישה מיליוני שנים עמד הים התיכון לפני תחילתו של אחד מהאירועים יוצאי הדופן והמסתוריים ביותר שזימנה לנו ההיסטוריה הגיאולוגית הלא כל כך רחוקה של עולמנו. מיצר גיברלטר – הקשר היחיד של הים התיכון למרחבי האוקיינוסים, נסגר בעקבות תזוזה של אחד הלוחות הטקטוניים. באותה תקופה האקלים באזורנו היה צחיח יותר. הים, שנותק ממקור המים העיקרי שלו, החל להתייבש בקצב מסחרר, ותוך כאלף שנים ייתכן שכמעט נעלם.

המאורע הזה קיבל את השם "האירוע המסיני", על שם התקופה שבה התרחש – 5.96-5.33 מיליוני  שנים לפני זמננו. נכון להיום מתנהלים עדיין ויכוחים גדולים בקהילה המדעית סביב השאלה מה בדיוק נותר בבור הענק שבעבר עמד בו הים. הדעות נעות בין שינוי קל בלבד בגובה פני המים, דרך ירידת מפלס משמעותית שהותירה רק כמה אגמי מלח רחבי ידיים, ועד להתייבשות מלאה.

פתרון אפשרי לשאלה מגיע ממחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת ז'נבה ומתפרסם בכתב העת Nature Geoscience. את הרמז המכריע מצאו החוקרים לא בקרקעית הים, אלא דווקא ביבשה שמקיפה אותו.

במטרה להבין טוב יותר איך הושפע כנראה אגן הים התיכון מההתייבשות שלו, פנו החוקרים אל הרשומות הגיאולוגיות ואספו את כל האירועים הגעשיים המתוארים באזור ב-20 מיליון השנים האחרונות. הם סידרו אותם בטבלה לפי התארוך המדויק שלהם, וחיפשו תבניות שיאפשרו לשפוך אור על מה התרחש באזור בתקופה ההיא. מהמידע התברר שלקראת סוף האירוע המסיני, כשכל מה שנותר מהים לאחר מאות אלפי שנים של התאיידות היה כמה שלוליות מלוחות, התרחש גל חריג של התפרצויות געשיות ברחבי אגן הים התיכון.

החפיפה בין העלייה בפעילות הגעשית באזור לבין שיאו של האירוע המסיני אינה מקרית, והיא מתיישבת היטב עם ההבנה שלנו על התנהגות קרום כדור הארץ והמעטפת שמתחתיו. הקרום – הציפוי הדקיק והקריר שמכסה את כדור הארץ, מפעיל לחץ קבוע על המעטפת, ששואפת תמיד להתרחב בנפחה בגלל הטמפרטורות הגבוהות בבטן האדמה. ככל שהלחץ שמופעל עליה רב יותר, למשל עקב משקלו של רכס הרים, קו המגע בין הקרום למעטפת יהיה נמוך יותר ביחס לעומקה הממוצע בכדור הארץ. אם הלחץ הזה יקטן, צפיפות המעטפת תפחת, היא תתרחב וגבולה העליון יתרומם קרוב יותר אל פני השטח. הירידה בצפיפות המעטפת, שקורה בלי שינוי בטמפטורה הגבוהה שלה, עשוי לגרום לה לעבור התכה למאגמה, שעלולה להתפרץ וליצור הרי געש.

בדומה לרכסי הרים, גם גופי מים גדולים מפעילים לחץ משמעותי על הקרום ועל המעטפת שמתחת להם, והים התיכון אינו שונה בכך. ההסבר ההגיוני ביותר לעלייה החדה בהתפרצויות הגעשיות בסביבת אגן הים התיכון בתקופה ההיא הוא שכמות אדירה של מים התאדתה ונעלמה. לטענת החוקרים, רק ירידה של כמה קילומטרים בגובה פני הים התיכון יכולה להסביר את העלייה הפתאומית בפעילות הגעשית באזור.

המחקר מציע פתרון לאחת מהתעלומות הגדולות הסובבות את האירוע המסיני, אך גם מבליט מחדש את הקשר ההדדי שבין הים והאקלים לבין כדור הארץ המוצק. מקובל לחשוב שהרי געש מסוגלים לחולל שינויי אקלים גדולים, אך גם ההיפך נכון, כך ששינויים גדולים במאזן המים העולמי בעקבות התחממות או התקררות גלובלית, או סתימת מיצרים, עשויים להוביל לתוצאות אחרות, משמעותיות לא פחות.

0 תגובות