מחקר מגלה: LSD פוגע ביכולת להבדיל בין עצמך לבין אחרים

לפני 75 שנה זה קרה: אלברט הופמן גילה את סם ה-LSD ואת השפעותיו במהלך "טריפ" שחווה כשרכב על אופניים לביתו. בין השאר הוא חשב ששכנתו היא מכשפה וחש שהרהיטים בביתו מאיימים עליו. כעת נראה שמדענים גילו את המנגנון שדרכו עובד הסם הפסיכדלי: סריקות מוח של מתנדבים בריאים הראו שדי בפחות ממחצית מהמינון שנטל הופמן כדי לבטל את תחושת העצמי.

הממצא העיקרי של המחקר שנעשה באוניברסיטת ציריך הוא ש-LSD מעלים פעילות מוחית שמסייעת לאדם להבחין בינו לבין אחרים. "הפרשנות שלנו לממצא היא ש-LSD מעלים את תחושת העצמי שלך", אומרת הפסיכולוגית קתרין פרלר (Preller), שהייתה שותפה למחקר. "הסם מטשטש את הגבול בינך לבין האחר". התמוססות הזהות העצמית שנמצאה במחקר מסבירה גם את החוויה של "התאחדות עם היקום" שעליה מדווחים חלק ממשתמשי הסם.

פרלר ועמיתיה בחרו לחקור LSD כדי ללמוד איך המוח יוצר את תחושת העצמי. דרך פתרון התעלומה הם מקווים למצוא טיפולים לתסמינים של המחלות פסיכיאטריות כמו דיכאון וסכיזופרניה, שמלוות בעיוות של תחושת העצמי. "נכון להיום אין תרופות שמשפרות את הליקויים החברתיים במחלות פסיכיאטריות", היא אומרת. "אחת הסיבות לכך היא שאיננו מבינים באמת מהו המנגנון במוח שאחראי לאינטראקציה חברתית".


הסם מטשטש את תחושת הגבול בינך לבין האחר. אלברט הופמן, מגלה ה-LSD ב-2006 | צילום: ויקיפדיה, Stepan

"האחר הוא אני"

המחקר נעשה על 24 נבדקים, משני המינים. הם טופלו שלוש פעמים, בהפרש של שבועיים בין טיפול לטיפול. קבוצת הטיפול קיבלה בכל פעם 100 מיקרוגרם (עשירית מיליגרם) של LSD, וקבוצת הביקורת טופלה בפלצבו. קבוצה שלישית קיבלה טיפול משולב של LSD וקטנסרין, שהוא סם שחוסם את קולטני הסרוטונין ש-LSD מפעיל. המטרה הייתה לבדוק אם הוא יכול לבטל את השפעת הסם ולהוכיח בכך את מנגנון הפעולה שלו. נבדקים שטופלו בפלצבו או ב-LSD בלבד, קיבלו גלולת דמה נוספת ששימשה ביקורת לקטנסרין.

תחת השפעת הסם התבקשו הנבדקים ליצור אינטראקציות חברתיות עם דמות וירטואלית (אווטאר) במחשב, בעת שמוחם נסרק. הם היו צריכים ליצור קשר עין עם האווטאר, ולהתחלף איתו בהובלת מבט העין אל חפץ שהופיע על צג המחשב: לפעמים הנבדקים הובילו את מבטו של האווטאר ולפעמים ההיפך. כשהנבדק הוביל, האווטאר הביט לעתים לכיוון הלא נכון – כלומר לא זה שהוביל אליו הנבדק, ואילו במקרים שבהם האווטאר הוביל הנבדק הונחה להביט מדי פעם לכיוון אחר מזה שאליו הוביל האווטאר.

הסריקות גילו שחלקים מסוימים של המוח, שמעורבים ביצירת תחושת העצמי, כגון פיתול החגורה האחורי, היו פעילים יותר כשהנבדקים הובילו באינטראקציות עם האווטאר, מאשר כאשר האווטאר הוביל. עם זאת, תחת השפעת LSD ההבדל היה הרבה פחות ברור. קטנסרין, כצפוי, ביטל את השפעת הסם – הוכחה לכך שהגירוי שמשרה LSD דרך הקולטנים לסרוטונין באמת משפיע על תפיסת העצמי. למעשה, לא היה כל הבדל בין נבדקים שנטלו פלצבו לאלה שנטלו LSD וקטנסרין יחד.

"קטנסרין מבטל את הטשטוש בין האני לאחר שגורם ה-LSD", אומרת פרלר. במאמר קודם זיהתה הקבוצה מנגנון דומה שפועל גם בעקבות שימוש בקוקאין.

השאלה אם טשטוש הגבול בין האני לבין האחר הוא דבר טוב תלויה כמובן בהקשר. כשמדובר באנשים בריאים, LSD נחשב סם מסוכן ובלתי חוקי שמעורר הזיות ופוגע עמוקות בתפקוד המשתמשים. עם זאת, ייתכן שדווקא במחלות פסיכיאטריות מסוימות, שמאופיינות בהתכנסות עצמית, עשויים להיות לו יתרונות.

העבודה הזאת מצטרפת למחקרים שמראים שסמים שפועלים על אותן רשתות עצביות כמו LSD יכולים לסייע לאנשים שסובלים מהפרעות נפשיות. דוגמה מצוינת לכך היא מחקר שנעשה לאחרונה באימפריאל קולג' בלונדון, שהראה שפסילוציבין – המרכיב הפעיל של פטריות הזיה שדומה במבנהו ל-LSD, משפר את תסמיני הדיכאון הקליני על ידי החלשת הפעילות ברשתות עצביות מסוימות.

מחברו הראשון של המאמר על הפסילוציבין, רובין קרטהארט-הריס (Carhart-Harris), ראש המחקר הפסיכדלי באימפריאל קולג', אמר על המחקר החדש על ה-LSD: "מדובר בתרומה חשובה להבנתנו את אופן הפעולה של חומרים פסיכדליים על מוח האדם. התוצאות תומכות בסברה שהסמים הפסיכדליים משפיעים באופן ספציפי על רשת עצבית שקשורה לתחושת העצמי שלנו, דבר שיכול להסביר מדוע הם משפיעים באופן עמוק כל כך על התודעה".

10 תגובות

  • אנונימי

    הבנתי מיפה שאסיד זה לא דופק

    הבנתי מיפה שאסיד זה לא דופק תחיים ומבוגרים שאומרים אתזה סתם מבלבלים תמוח

  • תקוותה של הנאורות

    התקווה

    התגובות כאן מעוררות השראה, זה ממש גלים של אינדיבידואליזם הטהור

  • מיידאג

    אלוהים ישמור

    השנה 2020 וזה ניראה כאילו הכתבה נכתבה ב1990
    "הפרשנות שלנו לממצא היא ש-LSD מעלים את תחושת העצמי שלך"
    נשמות קוראים לזה ego death U וזה אחת המטרות בטיפולים בשימוש בחומר.

  • פאבל

    לא הכל שחור לבן.

    שלום, אני בן 33, מתכנת עם סטאז' של 17 שנים. במהלך שנות ה20 שלי, חקרתי חומרים פסיכודאליים מכל מיני סוגים, במהלך שנים.
    בתור בוגר, היום אני יכול לומר שהצריכה שלי לא תמיד היתה אחראית מבחינת מינונים.
    מה קיבלתי? הפכתי ליותר חמלתי ועברתי לטבעונות(בזכות המנגנון שמשמיד את האגו), חזרתי לעשות ספורט כי התאהבתי מחדש בגוף שלי, יוגה, הצלחתי לקחת אחראיות בלעדית על כל מה שאני חושב, מרגיש ועושה בלי להשליך את זה על אחרים.
    בצד המקצועי, יכולות התכנות שלי וניתוח לוגי השתפרו בצורה שאין לי בכלל דרך לתאר במילים.
    אני רואה את העולם באולטרה HD, בתור מלחין ומוזיקאי זה נתן לי שמיעה ממש חדה ומדוייקת.
    אני יכול לכתוב ספר שלם(האמת כבר התחלתי) על כל הטוב שקיבלתי מאלאסדי, ופסיכודאליים בכללי.
    אני מוכן להתנדב למחקר... תבדקו אותי, תחקרו את היכולות הקוגנטיביות שלי, תסתכלו על הפעילות המוחית שלי.
    תראו אותי עובר בין מצב שבו אני פאבל, לבין מצב שבו כבר אין אני, ואני כל היקום.
    חצי מהטכנולוגיה שבה אתם משתמשים, נוצרה בזכות שימוש באלאסדי. כל עמק הסיליקון עובד על מייקרודוזינג.
    ואני בתור הייטקיסט עם עבר מאוד פסיכודאלי, יותר ממבין למה הפסיכודאלים הם מהברגים הכי קריטיים בהתתפחות הטכנולוגית. שלא נדבר על אומנות.
    תודה על תשומת הלב.. ברכות =)

  • אנונימי

    סם מסוכן שאחראי לפרס נובל אחד לפחות

    זוכה פרס הנובל קארי מוליס הודה בפני הופמן באופן אישי שהוא פיתח את ה-PCR בזכות ה-LSD.
    גם סטיב ג'ובס מדבר על ה-LSD כחוויה מכוננת בחייו.
    גם אחד המפתחים של שיטת 12 הצעדים של AA פיתח אותה כתוצאה משימוש ב-LSD. ובטח עוד המון אנשים שהמציאו המון דברים בהשראת פסיכדליים ואנחנו פשוט לא יודעים את זה (לא מדבר בכלל על מוזיקאים). אבל בטח, סם מסוכן שפוגע בתפקוד.
    מעציב לראות שאפילו גוף רציני כמו מכון דוידסון מדקלם מסרים של אחרים במקום לבדוק אותם.

  • בוב

    צודק ב100% אבל מכון דוידסון זה מכון מדעי ומדע זו הדת של העולם

    הפיזי.
    ובדת יש רבנים (במדע הם נקראים מדענים) , והיא מבוססת על אמונה גם המדע מבוסס על אמונה (אפילו תאורית הגזע היא לא מוכחת ולכן היא רק תאוריה למעשה רוב המדע מושתת על תאוריות שהם בעצם אמונה נטו).
    ואמונה זה להגיד אני לא יודע בוודאות אם זה נכון אבל לפי ההגיון שלי זה אמור להיות ככה. אז תן למכון הזה לתת קצת הטפה כמו שאנשים דתיים מקבלים אותה בכנסיה או בבית כנסת או במסגד.
    אמונה יש לכל פלוץ בכדור הארץ הזה לא צריך להתרגש מאמונה.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאיתי נבו

    אמונה

    המדע ממש לא מבוסס על אמונה, אלא על בדיקה, ניסוי וטעייה. יש הבדל עצום בין אמונה לתיאוריה מדעית, והבולט הוא שתיאוריה אפשר להפריך. כך בדיוק מתקדם המדע: בדיקה אינסופית של תיאוריות, עדכון, שיפור וחידוד שלהן על פי ההתקדמות והחידושים, ובמידת הצורך - גם פסילתן. 

  • יונתן

    "Lsd נחשב סם מסוכן שפוגע

    "Lsd נחשב סם מסוכן שפוגע עמוקות בתפקוד"?
    אתם רציניים? זאת הפגנת בורות לשמה.
    אולי זהו סם לא חוקי אך הוא לא מסוכן ולא םוגע בתפקוד, כמו שעשרות מחקרים בשנות ה-60 הוכיחו.
    אחד מהם הוא ג'ימס פדימן, שבמחקריו בחן את היעילות של ה-LSD בפיתרון בעיות הנדסיות וטכניות.
    המסקנה בכל הניסויים שלו כדלהלן:
    בעשרים בעיות מתוך ארבעים וארבע נפתחו דרכים חדשות לחקירה, עשרים בעיות זכו לפתרון מלא או קרוב למלא, שהוביל לשורה של פטנטים שנרשמו ולמוצרים שפותחו ולעיצובים שנרכשו על ידי לקוחות. בארבע בעיות לא חלה כל התקדמות. מבחני היצירתיות שחילקו החוקרים לנבדקים לאחר המפגש העידו על זינוק של עד 200 אחוז במדדים פסיכומטריים שונים ליצירתיות.
    הכתבה שלכם מרדדת את הנושא לרמת סטיגמות. או שתכתבו על הנושא ללא משוא פנים או שאל תכתבו כלל.

  • דיואי

    המון דיסאינפורמציה

    חבל שאתר ברמה גבוהה כמו זה שמייצג ארגון מכובד כמכון ווייצמן מפרסם פרשנות כל כך מוטה ומגמתית למחקר.
    ההשפעה של ה LSD על ה default mode network במוח, שאחראית כנראה גם לתחושת העצמי, היא זמנית והפיכה.
    תחושת העצמי היא פונקציה מוחית חיונית והיא אינה "נמחקת" משימוש בחומר זה או אחר. אלה הבלים גמורים שלא מגובים במחקר.
    בנוסף, פסילוסיבין משפיע על המוח בצורה דומה ולכן אין שחר להבחנה שנעשתה במאמר בין שתי המולקולות.
    בשם הכותרת הסנסציונית והשורה התחתונה אתם מרדדים את המדע שעליו אתם נשענים ובשם ההנגשה אתם מנציחים תפיסות מיושנות שאינן משרתות כלום ורק שמות מקלות בגלגלי המחקר החיוני כל כך.
    מומלץ בחום להתנסות במצבים שבהם תחושת האני נחלשת, זה עושה רק טוב לשים את "עצמנו" בפרופורציה הראויה.

  • פאבל

    תודה לך אדם שפוי.