ההיסטוריה הקצרה של המקור הארוך

מה ההבדל בין ירגזי בריטי לירגזי הולנדי? המקור.

ירגזים מצויים (Parus major) הם ציפורי שיר קטנות הנפוצות באירופה, בחלקים מאסיה וגם אצלנו במזרח התיכון. לירגזים הבריטים, כך ידוע כבר זמן רב, יש מקור ארוך יותר מאשר לחבריהם ביבשת. מחקר חדש מראה שזה לא מקרי: בעשרות השנים האחרונות מקוריהם של ירגזי האיים מתארכים, וזה קורה, ככל הנראה, בתגובה לתנאי סביבה חדשים שיצר האדם.

חוקרים מבריטניה בדקו את הגנום (רצף ה-DNA) של 2,322 ירגזים מהולנד ומהאיים הבריטיים, ומצאו עדויות לשינוי מהיר בכמה גנים שבציפורים אחרות היו ידועים כקשורים לצורת המקור. הם גם מדדו את מקוריהן של 2,489 ציפורים שנאספו בשנים 1982 עד 2007 ושנמצאו במוזיאונים. במשך 26 השנים האלו, המייצגות כ-13 דורות של ירגזים, כבר אפשר היה לראות התארכות של המקור.

אם כך, הירגזים הבריטיים עברו אבולוציה מהירה ופיתחו מקור ארוך יותר. אבל למה? כדי לענות על כך, החוקרים בדקו אם התכונה החדשה אכן מקנה לבעליה יתרון. הם עקבו אחר הצלחת הרבייה של מאות זוגות ירגזים בבריטניה, וגילו שכאשר להורים היו גנים המקנים מקור ארוך, יותר אפרוחים הגיעו לבגרות. לעומת זאת, בהולנד ירגזים עם אותם גנים לא זכו להצלחה מיוחדת, ואולי אפילו הצליחו פחות מחבריהם קצרי המקור.

לרוב, כשאוכלוסיית ציפורים מפתחת מקור שצורתו וגודלו שונים מאלו של אוכלוסייה אחרת, הסיבה לכך היא הבדל במקורות המזון שלהן. הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא הפרושים של דרווין, ציפורים באיי גלפגוס שעברו התמיינות מהירה לכמה מינים ופיתחו צורות מקור שונות על מנת שיוכלו לנצל מקורות מזון מגוונים. אלא שעד כמה שידוע לנו, הירגזים משני צדי תעלת למאנש אוכלים פחות או יותר אותו הדבר. מה נותן יתרון רבייתי לפרטים ארוכי המקור דווקא באיים?

הבריטים משקיעים בהאכלת ציפורים

החוקרים חיפשו מה מבדיל בין אורחות חייהם של הירגזים בארצות השונות, ומצאו את מתקני ההאכלה לציפורים. אמנם גם בהולנד אנשים נוהגים לפעמים לתלות את המתקנים האלו בחצרותיהם, אבל בבריטניה המנהג נפוץ הרבה יותר. האכלת הציפורים החלה באיים כבר במאה ה-19, וכיום בעלי כנף יכולים ליהנות מבופה של זרעים ביותר ממחצית הגינות הפרטיות בממלכה. הבריטים מוציאים על זרעים לציפורים פי שניים ממה שמוציאה יבשת אירופה כולה.

בין המבקרים במתקני ההאכלה אפשר לראות ירגזים רבים, והחוקרים משערים שההסתמכות על מקור מזון זה שינתה את מקור הציפור. כדי לבדוק את השערתם הם הצמידו תגי RFID ל-444 ירגזים, והתגים רשמו את נוכחותם בכל פעם שהתקרבו למתקנים. הציפורים ארוכות המקור, התברר, בילו לצד מתקני ההאכלה יותר מאשר בעלות המקור הקצר יותר.

"נראה שהן טובות יותר בניצול המשאב הזה", אמר למגזין Scientific American ג'ון סלייט (Slate), שהוביל את המחקר וגם נוהג להאכיל ציפורים בעצמו. "אם החלק הזה בסיפור נכון, פירושו של דבר הוא שבני האדם היו הגורם הבורר, שהוביל לשינוי אבולוציוני בירגזים".

השימוש במילה "אם" נועד להדגיש שהקשר בין השינוי באורך המקור למתקני ההאכלה הוא עדיין בגדר השערה, ויידרש עוד מידע לפני שנוכל לקבוע בוודאות שהמנהג הבריטי להאכיל ציפורים בחצר הוא שהוביל לשינוי. אך כבר עכשיו, המחקר החדש מציג את אחת הדוגמאות המפורטות ביותר לשינוי אבולוציוני מהיר. החוקרים תיעדו את השינוי הזה מכל הכיוונים: מההבדלים הגנטיים בין האוכלוסיות עד ליתרון הרבייתי שהגנים האלו מקנים, כתלות במקום, וגם את השינוי שהתכונה עברה בעשרות השנים האחרונות.

ירגזי אוכל ממתקן להאכלת ציפורים | shutterstock

השפעה אנושית על בעלי החיים

זו אינה הפעם הראשונה שבה נחשפה פעילות בני האדם כמשפיעה, ללא כוונה, על האבולוציה של חיות בר. הדוגמה הידועה ביותר היא זו של עש הפלפל, ששינה את צבעו מאפור-מנומר לשחור לאחר שזיהום האוויר הכהה את גזעי העצים שעליהם חיים העשים. לפני כמה חודשים התפרסם מאמר שבו נסקרו שינויים שנצפו ב-1,600 מינים של צמחים ובעלי חיים הנמצאים בערים ובסביבותיהן, מהגברת עמידות לאבץ ועד לשינוי גודל בדגים בעקבות הקמת סכרים.

בני האדם משנים את העולם סביבם, וגם פעולות תמימות ואולי אפילו מועילות, כמו תליית מתקני האכלה לציפורים, משפיעות על כיוון ההתפתחות של אוכלוסיות בעלי החיים. מחקרים כאלו עוזרים לנו להבין טוב יותר כיצד השינויים האלו מתרחשים, ומה יכולות להיות התוצאות שלהם.