מחקר ישראלי-אמריקאי חדש עשוי להביא לפיתוח תרופה שתעכב את התפתחות סרטן המזותליומה הקשה לריפוי. המפתח: עצירת חלבון שתורם להתפתחות גרורות

אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר הוא המזותליומה, שפוגע בקרום העוטף איברים פנימיים. מחקר ישראלי חדש גילה אנזים שעשוי לאפשר בעתיד פיתוח תרופה יעילה שתעכב את התפתחות המחלה.

סרטן הוא אוסף גדול של מחלות שמתאפיינות בהתפחות גידולים עקב חלוקת תאים לא מבוקרת. אחת מהן היא המזותליומה, שפוגע בשכבת התאים הדקה העוטפת חללים בגופנו כמו הבטן או הריאות ומכונה מזותל.

נכון להיום לא ברורים הגורמים המדויקים להתפרצות המחלה. לפי ארגון הבריאות העולמי, אחד הגורמים המרכזיים להופעות המזותליומה הוא חשיפה ממושכת לאסבסט, אך עקב הזמן הרב שחולף בין החשיפה הראשונית להתפרצות, שיכול להגיע לשלושים שנה ויותר, קשה לאפיין את הגורמים. הזמן הממוצע מרגע אבחון המחלה ועד מות החולה עומד כיום על 12-9 חודשים. למרבה הצער, מרבית הטיפולים המקובלים היום אינם יעילים נגד סוג זה של סרטן. לכן אחוזי התמותה ממנו גבוהים מאוד.

גידול קטלני. סרטן מזותליומה נראה כקשת אדומה סביב הריאה של חולה, בצד ימין למטה | צילום: Science Photo Library
גידול קטלני. סרטן מזותליומה נראה כקשת אדומה סביב הריאה של חולה, בצד ימין למטה | צילום: Science Photo Library

מחקר ישראלי-אמריקאי חדש בהובלת ישראל ולודבסקי (Vlodavsky) ואורי ברש מהטכניון, בדק תרופה אפשרית למחלה. הוא התמקד במניעה של הפירוק של שרשרת סוכרית בשם הפרן סולפט (Heparan sulfate) בתווך החוץ תאי.

התווך החוץ תאי מכיל מגוון רחב של חלבונים שתורמים לתפקוד תקין של איברינו. כשמתפתח גידול לא מבוקר של תאים, התווך החוץ תאי משמש גם מחסום פיזי שמונע בריחה של תאים ממאירים מהגידול, כך שתאי הסרטן צריכים לפרק אותו כדי ליצור גרורות. שרשראות ההפרן סולפאט עוזרות לשמירה על יציבות מבנה התווך הזה, כך שהחוקרים סברו כי אם ימנעו את פירוקן יוכלו למנוע התפתחות גרורות שיחמירו מאוד את מצב החולה.

השתיקו את האנזים המעורב כנראה בפירוק המחסום המעכב התפתחות של גרורות. ולדוסבקי (מימין) וברש | צילום: הטכניון
השתיקו את האנזים המעורב כנראה בפירוק המחסום המעכב התפתחות של גרורות. ולדוסבקי (מימין) וברש | צילום: טל חפץ, הטכניון

לשמור על המחסום

החוקרים התמקדו לשם כך באנזים בשם הפרנאז (heparanase), שאחראי על פירוק השרשראות הללו. האנזים שכיח מאוד אצל חולי סרטן, וגידולים שיש בהם כמויות גדולות שלו מתאפיינים בשיעורי תמותה גבוהים. יתרה מכך, מחקרים קודמים מצאו שהאנזים יוצר לולאה שרותמת את מערכת החיסון לסייע לגידול ולייצר כמות נוספת של הפרנאז, וכך רמתו נהיית גבוהה מאוד בגידולים ממאירים.

כדי לבחון את זה השתיקו החוקרים את הגן האחראי ליצירת האנזים אצל עכברים וראו שהגידולים אצלם אכן היו קטנים יותר, עם פחות כלי דם ופחות תאים סרטניים בכלי דם המוכנים ליצור גרורות, לעומת עכברים בעלי אנזים פעיל. לאחר מכן בחנו שני חומרים בעלי יכולת לעכב את האנזים באופן זמני, וגילו שגם הם הביאו לירידה משמעותית בהתפתחות הגידולים יחסית לעכברים שלא טופלו או כאלה שקיבלו טיפול כימותרפי בתרופה ציספלטין.

המחקר מצביע על החשיבות המכרעת של ההפרנאז בהתקדמות הסרטן ובאגרסיביות שלו. בנוסף החוקרים סבורים על סמך דגימות תאים שנלקחו מחולים שהשימוש בכימותרפיה המקובלת כיום מעלה את נוכחות האנזים. אם זה נכון, נראה ששיטת הטיפולים הקיימת מחמירה את התפתחות הסרטן ויתכן שהוספת המעכבים תמנע את ההידרדרות הזאת.

0 תגובות