מחקרים רבים מראים שיחסים חברתיים טובים תורמים לאריכות ימים של יונקים רבים, בהם האדם. מחקר חדש על מרמיטות מראה שדווקא הנקבות המתבודדות מאריכות ימים

לפעמים חשוב לקחת קצת זמן לעצמנו, להתרחק מאחרים ולדאוג לצרכים שלנו. הימנעות מבילויים חברתיים יכולה אפילו להאריך את חייכם. כלומר, אם אתם מרמיטות.

המרמיטה זהובת הבטן (Marmota flaviventris) היא מכרסם גדול למדי שחי במערב של ארצות הברית. המרמיטות אינן חיות חברתיות וגם לא יחידאיות (סוליטריות), אלא משהו באמצע: הנקבות חיות לעתים לבדן, לעתים עם זכר אחד, ולעתים בקבוצה של זכר, כמה נקבות, והצאצאים שלהן.

בקולורדו, סמוך להרי הרוקי, חוקרים עוקבים אחרי אוכלוסיית המרמיטות המקומית כבר יותר מחמישים שנה. בין השאר הם עקבו במשך 13 שנה אחר 11 קבוצות של מרמיטות, שבכל אחת מהן בין פרט אחד ל-24 פרטים, ותיעדו את ההתנהגויות החברתיות שלהן. אכילה משותפת, משחק, ניקוי פרווה הדדי ואפילו ישיבה זה לצד זה – הכול נרשם בפנקסי החוקרים. בנוסף הם עקבו אחר מצבן הבריאותי של המרמיטות וכמה שנים חיו. במאמר חדש השתמשו החוקרים במידע זה בשביל לבדוק אם יש קשר בין מידת החברתיות של נקבת מרמיטה מסוימת לבריאותה.

מחקרים כאלו נעשים לרוב על בעלי חיים חברותיים, ושם הקשר ברור: יחסים חברתיים טובים תורמים לבריאות ועוזרים לבעל החיים לחיות זמן רב יותר. מחקרים הראו זאת אצל קופות בבון וקופות מקוק, וממש לאחרונה התפרסם מחקר לפיו אצל הלוויתן הקטלן (אורקה) לזכרים הנמצאים במרכז המעגל החברתי שלהם יש יותר סיכוי לשרוד תקופות קשות.

קשר דומה נראה גם אצלנו. "עבור בני אדם, להיות לא חברותי מזיק לבריאות בערך כמו לעשן קופסת סיגריות ביום" אמר דניאל בלומשטיין (Blumstein), שהוביל את המחקר על המרמיטות, לניו-יורק טיימס.

לא ברור איך חברותיות עוזרת לבריאותם של מינים אלו, אך יש כמה תיאוריות בקשר לכך. לפי אחת מהן, חברים עוזרים לנו להתמודד עם קשיי החיים על ידי כך שהם מספקים לנו תמיכה רגשית וגם מעשית: הם יכולים לחלוק אתנו את מזונם כאשר אנחנו רעבים, למשל, או למסור לנו מידע על מקומות טובים למצוא בהם מזון.

לפעמים עדיף פשוט להיות לבד. מרמיטה זהובת בטן בפארק הלאומי של הרי הרוקי | צילום: Shutterstock
לפעמים עדיף פשוט להיות לבד. מרמיטה זהובת בטן בפארק הלאומי של הרי הרוקי | צילום: Shutterstock

מי שאוכל לבד – מת מאוחר

למרמיטות, ככל הנראה, כל זה פחות חשוב. כי כאשר החוקרים הסתכלו על המידע שאספו התברר שאכן היה קשר בין חברותיות ואורך החיים, אך הוא היה הפוך משציפו: ככל שנקבה הייתה חברותית יותר, כך היא חיה פחות. "ההבדל באורך החיים בין הנקבה החברתית ביותר להכי פחות חברתית היה כשנתיים" אמר בלומשטיין. לא הבדל זניח כשמדובר בבעלי חיים עם תוחלת חיים של כ-15 שנה בלבד.

המחקר הזה מצטרף למחקרים קודמים שהראו שנקבות מרמיטה שהיו להן קשרים חברתיים חזקים במשך הקיץ היו בעלות סיכוי קטן יותר לשרוד את תרדמת החורף, וגם העמידו פחות צאצאים.

כפי שאיננו בטוחים איך החברתיות תורמת לבריאות אצל קופים ודולפינים, כך לא ברור איך היא מזיקה למרמיטות. ייתכן שהן מעבירות ביניהן מחלות, והמרמיטות החברותיות פחות נמצאות בסיכון קטן יותר להידבק. ייתכן שבקבוצה גדולה יותר הן מעירות אחת את השנייה בזמן שנת החורף, שחשובה מאוד לבריאותן. ואולי המרמיטות בעלות החברים הרבים משקיעות יותר מדי זמן בהתרועעות עם חבריהן, ומזניחות משימות אחרות כמו חיפוש אחר מזון או עמידה על המשמר מפני טורפים.

רבות נכתב על היתרונות שמספקים החיים בקבוצה, אך המחקר החדש מדגיש דווקא את הצדדים הטובים פחות של דרך חיים זו. החוקרים קוראים למחקרים נוספים בבעלי חיים כמו המרמיטות, שמסוגלים לחיות בקבוצה או לבדם. מחקרים כאלו, הם אומרים, יוכלו לחשוף את המחיר של שבעלי חיים עלולים לשלם כשהם נהיים "יותר מדי חברותיים".

תגובה אחת

  • לירן שם טוב

    זווית צפיה אחרת

    הכתבה יוצר מנקודות הנחה 'אורך החיים" ארוכה יותר עדיפה יותר להמרמיטה זהובת הבטן חברתי על פני אורך חיים קצר יותר. הממד של הצלחה אבולוציות הוא שכפול ה- DNA. ברמת הפרט הבודד המעט המידה והחשובה לא לטעמי והקשה יותר לבדיקה כרגע 'רמת האושר' של הפרט מבחינה סובייקטיבית, מה שווה לחיות עוד שנתיים בודד מאשר לחיות שנתיים פחות עם חברים לעלות את רמת האושר?