משכך הכאבים הנפוץ עלול לגרום לפגיעה קשה במערכת החיסון, אבל התופעה נדירה מאוד, ומופיעה יותר אצל מי שנוטלים את התרופה בלי פיקוח רופא

אופטלגין הוא השם המסחרי של דִיפִּירוֹן/מֶטָאמִיזוֹל, משכך כאבים המצוי בשימוש נרחב מאז 1922 כתרופת קו ראשון לטיפול בכאב ברחבי העולם. בארץ הוא אף נמכר כתרופה ללא מרשם.

במטה-אנאליזה שהתפרסמה בשנת 2015 וסקרה מחקרים שבדקו את תופעות הלוואי בשל שימוש קצר טווח (עד שבועיים) בדיפירון בהשוואה למשככי כאבים אחרים לא נמצא הבדל בשכיחות תופעות הלוואי בהשוואה של דיפירון לפָּרָצֶטָמוֹל (אקמול), לאספירין, לנוגדי דלקת לא סטרואידיים, וגם לפלצבו.

עם זאת, כמה מדינות בהן ארה"ב, בריטניה ושבדיה אסרו על השימוש בדִיפִּירוֹן בשל חשש מתופעת לוואי חמורה הנקראת אַגְרָנוּלוֹצִיטוֹזִיס – ירידה חריפה במספר תאי הדם הלבנים ופגיעה קשה במערכת החיסון החושפת את הלוקים בה לסיכון מוגבר לזיהומים. אגרנולוציטוזיס יכולה להיגרם גם משימוש בתרופות אחרות, כולל אנטיביוטיקה, נוגדי דלקת לא סטרואידים, תרופות לטיפול באפילפסיה ועוד. אין טיפול של ממש לאגרנלוציטוזיס, הרופאים מתמקדים בהפסקת הטיפול התרופתי החשוד כגורם לבעיה, ספירות דם חוזרות למעקב אחר מצבם של תאי הדם הלבנים וניסיון למנוע זיהומים, בדרך כלל בעזרת טיפול אנטיביוטי.

הדיווחים על השכיחות של אגרנלוציטוזיס בעקבות שימוש בדיפירון שונים מאוד ברחבי העולם, ואולם המספר שאליו מקובל להתייחס הוא חולה אחד למיליון משתמשים בתרופה בשנה. אישוש לנתון הזה מגיע מגרמניה, שבה הוגבל השימוש בדיפירון ב-1987 כתרופה במרשם רופא בלבד, אך לאחר ירידה זמנית ברישום התרופה חלה עליה ניכרת בשימוש בה בעשורים האחרונים. זה הוביל לבחינה חוזרת של הנושא ופרסום נתונים עדכניים על אגרנולוציטוזיס שנגרם לאחר שימוש בתרופות. אחד הנתונים המעניינים שעלו הוא שאגרנולוציטוזיס הופיעה יותר באנשים שנטלו את התרופה לפי שיקול דעתם, בלי פיקוח רופא.

אף על פי שמדובר על תופעת לוואי חמורה ומסוכנת, הרי שהיא נדירה מאוד. משככי כאבים אחרים יכולים גם הם לגרום לתופעות לוואי, לאו דווקא כה נדירות. נוגדי דלקת דוגמת איבופרופן (אדוויל/נורופן) ידועים כמעלים את הסיכון לדימום במערכת העיכול בעוד שפרצטמול עלול לפגוע בכבד.

לסיכום, כאשר יש צורך במשכך כאבים, מומלץ להיוועץ ברופא ולהתאים את סוג התרופה, המינון ומשך הטיפול באופן שיקטין את הסיכון לתופעות לוואי לא נעימות ואף מסוכנות.

3 תגובות

  • אוהד גואטה

    ד"ר

    כרגע אני נמצא בהשתלמות בארהב בהשתלות איברים. אני רואה שחלק ניכר ממושתלי הכבד הם על רקע שימוש כרוני באלכוהול פלוס שימוש באקמול. כלומר, פגיעה שקשורה לאקמול.
    בארץ אנחנו מטפלים ומנתחים מטופלים שהשתמשו בnsaids נוצרה להם פגיעה בקיבה או בתריסריון עם דימום או פרפורציה (חור בקיבה/תריסריון).
    בארץ בחלק מבתי החולים, לדוגמה במחלקת השתלות, משתמשים באופטלגין תוך ורידי, שהיא בדרך מתן בדרך כלל יותר פולשנית, ולא ראינו שם אגרנולוציטוזיס למרות שילוב עם תרופות לדיכוי מערכת החיסון שניתנות למושתלים.
    לסיכום, נראה לי (וזה כבר לא מדע מדוייק) שעשו יחסי ציבור רעים לאופטלגין בחלק מהעולם, לשמחתי לא אצלנו. ותרופות אחרות, שמזיקות, ממדינות להיות בשימוש.

  • מעין ברנע זהר

    תודה רבה על השיתוף

    אכן, כשמקטינים את היצע התרופות אנחנו רואים נזקים משימוש עודף בתרופות אחרות נגד כאבים.
    וזה בלי אף מילה על בעיית האופיאטים שיש בארה"ב...
    עצוב.

  • אנונימי

    משפחות שלמות נמנעות מאופטלגין ולכן הסטטיסטיקה של אסון נמוכה מדי

    אופטלגין מסוכן יותר משחשבתם. הסטטיסטיקה שנמדדה נמוכה מדי ולא כוללת משפחות עניפות של 4 דורות שנמנעים מאופטלגין בגלל אירוע מהעבר הרחוק. אילו לא שמרו על עצמם, הייתם נוכחים לדעת שהיקף הסכנה האמיתי גבוה בהרבה.
    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3980629,00.html - כתבה מעניינת