בלוטי ים למעקב אחר לוויתנים, זבובים שניזונים מדבורים ודגים שמתקשרים בניבים שונים

1. התנגשות מפתיעה

כאשר לוח טקטוני יבשתי בקרום כדור הארץ נתקל בלוח יבשתי אחר, שניהם מתרוממים כלפי מעלה, בגלל הצפיפות היחסית הנמוכה שלהם. אך אם לוח יבשתי מתנגש בלוח ימי, הלוח הימי ישקע מתחת ליבשתי עקב ההבדלים בצפיפות.

לפני כ-60 מיליוני שנה, התרחשה התנגשות ענק בין היבשת ההודית ליבשת אירואסיה ויצרה את רכס ההימלאיה ודרום-מזרח אסיה. עד לאחרונה האמינו כי התנגשות זו היא מהסוג הראשון, שבה שני לוחות יבשתיים התנגשו אחד בשני. אך כעת חוקרים מדווחים כי חלק נכבד מקרום היבשת חסר - בערך חצי משתי היבשות שהתנגשו.

 ההסבר היחיד שמצאו החוקרים למקומן של פיסות היבשת החסרות הוא שהלוח היבשתי ירד אל מעטפת כדור הארץ עבר התכה - תופעה שנחשבה עד לא חרונה לבלתי אפשרית.

הסבר זה יכול לעזור להבין למשל מדוע מוצאים בהתפרצויות געשיות חומרים כמו עופרת ואורניום, שנחשבים לנדירים במעטפת אך נפוצים יחסית בקרום כדור הארץ. 

2. פרחים שמחקים דבורים במצוקה

הריח המשכר של שדה פרחים עשוי לטמון בחובו הפתעות לא נעימות, אם בודקים אותו לעומק – כמו למשל, פרח המפיץ ריח של דבורים במצוקה.

צרופגיה גדולה (Ceropegia sandersonii) היא צמח ממשפחת ההרדופיים הגדל באפריקה הדרומית, והמאביקים העיקריים שלה הם זבובים טורפים מסוג דסמומטופה (Desmometopa). הטרף העיקרי של זבובים אלו הוא דבורי דבש, אך כיוון שהדבורים גדולות מהם פי עשרות מונים, הם אינם תוקפים אותן ישירות. במקום זאת, הם מחכים שטורף אחר – בדרך כלל עכביש – יתקוף את הדבורה, ואז הם ממהרים למקום ולוקחים חלק בארוחה. בשביל הזבובים, המולקולות שדבורה משחררת כאשר היא מותקפת הן הצלצול הקורא להן לשולחן, לפיהן הם מוצאים את טרפם.

מחקר חדש מצא כי הניחוח שפרח הצרופגיה מפיץ מכיל מולקולות רבות המשמשות את הדבורים בשעת מצוקה. גם הזבובים עצמם התייחסו באופן דומה למולקולות שמקורן מהדבורה ולאלו שמקורן מהפרח, ובשני המקרים מיהרו למקום – חדשות רעות לדבורים, אך טובות לפרח החקיין שבצורה זו מושך את מאביקיו.


זבובים טורפים נהנים מטרף העכבישים בעומדם על דבורת דבש | צילום: ד"ר נעם לויתן

3. בלוטי ים למעקב אחר לווייתנים

חוקר מאוניברסיטת ברקלי הציג נתונים ראשוניים, שלפיהם קונכיות של בלוטי ים יוכלו ללמד אותנו על מסלולי הנדידה של לווייתנים.

קונכיות הסרטנים המכונים "בלוטי ים" נבנות בהדרגה ומכילות מרכיבים שמקורם במי הים. אחד המרכיבים הוא חמצן, שיש לו שלוש צורות עיקריות, הנקראות איזוטופים: חמצן 16, חמצן 17 וחמצן 18. המספרים מייצגים את מספר החלקיקים בגרעין האטום (פרוטונים וניטרונים). היחס בין חמצן 16 לחמצן 18 בכל מקטע גדילה בקונכייה מושפע מהיחס במי הים, השונה מאזור לאזור.

החוקרים בדקו את היחס בין חמצן 16 לחמצן 18 בבלוטי ים (Coronula diadema) שנלקחו מגבו של לווייתן גדול-סנפיר (Megaptera novaeangliae). הם מצאו כי היחס האיזוטופי במקטעים שונים בקונכיות אכן משקף את היחס האופייני בנקודות שונות לאורך נתיב הנדידה הידוע של האוכלוסייה שאליה שייך הלווייתן. יחסים דומים מופיעים גם במאובני קונכיות של בלוטי ים שגילן כ-5 מיליון שנה.

בשלב הבא ישחזרו החוקרים את תפוצת איזוטופי החמצן לפני 5 מיליון שנה, כדי שיוכלו לשחזר את מסלולי הנדידה של לווייתני המזיפות באותה תקופה.

4. דיווח מאוניברסיטת קליפורניה: עברנו את רף הפד"ח

בשבוע שעבר, מדענים ממכון סקריפס של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו דיווחו כי רמת הפחמן הדו חמצני באוויר (פד"ח, CO2) בחודש ספטמבר חצתה לראשונה את רף ה-400 PPM (מספר חלקיקים מתוך מיליון). מכיוון שחודש ספטמבר מגיע בסוף הקיץ, שבו כמות הפד"ח באוויר היא הנמוכה ביותר עקב צריכה מוגברת שלו בתהליך הפוטוסינתזה של הצמחים, המדענים מעריכים כי לעולם לא נרד שוב אל מתחת לרף זה.

פחמן דו חמצני הוא אחד מגזי החממה המרכזיים שגורמים אנושיים אחראים לפליטתו, במהלך שריפת דלקים ממקורות מאובנים כמו פחם ונפט. רבים סבורים כי העלייה בכמות גזי החממה היא אחד הגורמים הישירים להתחממות גלובלית, המובילה לשינויי אקלים מדאיגים, כהמסת קרחונים ויצירת תנאי מזג אוויר קיצוניים. חציית רף ה 400 PPM היא לפיכך נקודת ציון סמלית, שכן כמות כזו של חלקיקים מעולם לא נמדדה בסקריפס - המקום הראשון שבו יש תיעוד למדידות של פד"ח. בנוסף, יש הטוענים כי הפעם האחרונה שכמות פד"ח כזו היתה בכדור הארץ היתה לפני ארבעה מיליון שנים, אז הטמפרטורה לא התאימה לחיי אדם.

5. ניבים שונים בין דגים רחוקים

דגים מפיקים צלילים לצרכי תקשורת, אך זו שפה מקומית המשתנה בהתאם לאזורים ימיים שונים.

דגי  הבקלה, Cornish Cod Fish, מפיקים צלילים בתבניות ייחודיות משלפוחית הציפה (קרום המאפשר לדג לשלוט על הציפה שלו). התקשורת הקולית מיועדת למשיכת נקבות, להתרעה על סכנה ולסימן טריטוריה והצלילים המסוימים של כל מין מוכרים בסביבה הימית שהוא חי בה.

לדגים יש אזורי הטלת ביצים קבועים שבהם זכרים מפיקים צלילים במטרה לעורר את הנקבות להטיל את ביציהן. אזורי הטלת ביצי הבקלה התבססו במשך מאות עד אלפי שנים וחוקרים סוברים שקיימת בקרב אוכלוסיה זאת חלוקה לפי אזורים.

עם שינויי האקלים ועליית טמפרטורת המים דגי הבקלה, החיים בדרך כלל במים קרים, נודדים צפונה ופוגשים אוכלוסיה חדשה באזור שאינה חולקת את אותן תבניות הצלילים. חוקרים חוששים שכתוצאה מכך, הדגים שנדדו יתקשו להשתלב, לחלוק טריטוריה ולהזדווג.

לפענוח תבניות הצלילים של הדגים יש חשיבות בפענוח דרכי התנהגותם, ואולי גם הישרדותם נוכח שינויי האקלים. 

0 תגובות