מדי שנה מאז 1901 מוענקים פרסי נובל לאנשים שתרמו תרומה משמעותית לקידום האנושות. ביום שני השבוע הוכרזו שלושת הזוכים בפרס נובל לרפואה השנה. השלושה נבחרו על תרומתם הניכרת לפיתוח תרופות למחלות קשות הנגרמות על ידי טפילים אשר מדביקים מיליוני אנשים בשנה.

הפרס השנה ניתן על תגליות שהובילו לפיתוח תרופות למחלות טפיליות שכיחות מאוד בחלקים מסוימים של העולם, בעיקר באפריקה, אסיה הדרומית ודרום אמריקה. אלה אזורים שהאוכלוסייה שחיה בהם ענייה ברובה, והתרופות שפיתחו הזוכים שינו את חייה ללא היכר.

הפרס התחלק הפעם לשני חלקים. חציו ניתן למדענית הסינית יוּיוּ טו, שתרמה רבות לפיתוח התרופה ארטמיסינין שהורידה בכ-30 אחוז את התמותה ממלריה בקרב ילדים (ובעיעילות קצת יותר נמוכה במבוגרים). החצי השני התחלק בין סטושי אומורה היפני שבודד חיידקים שמייצרים רכיב בשם אברמקטין, והמדען האירי ויליאם ססיל קמפבל שהוכיח שהאברמקטין מגן על בעלי חיים ובני אדם שנדבקו בטפילים, בייחוד מפני מחלות קשות שגורמות תולעים נימיות.


אזורי התפוצה של הטפילים גורמי המחלות | איור: האתר הרשמי של פרס נובל

תרופה למלריה
המלריה מלווה את המין האנושי מאז שחר ימי ההיסטוריה, ויש שרואים בה גורם משמעותי במיוחד בעיצוב האבולוציה של המין האנושי. במילים אחרות, השפעת המחלה חזקה עד כדי כך שהיא גורמת לשינויים גנטיים באוכלוסיית בני האדם.

כל גורם שמשפיע על ההרכב הגנטי של אוכלוסייה אינו נוהג לעשות את זה בדרכי נועם, והמלריה אינה יוצאת דופן מבחינה הזאת. המחלה תוקפת מאות מיליוני בני אדם בשנה, ביניהם ילדים רבים, ובמקרים רבים המחלה מסתיימת במוות. צורת ההתפתחות של טפיל המלריה, הקרוי פלסמודיום, משתנה מאדם לאדם, ונכון להיום אין טיפול יעיל לכל הנדבקים.


פלסמודיום – הטפיל הגורם למלריה | צילום: הספרייה הציבורית למדע

המחקר של טו התרכז בחומרים פעילים שמצויים בצמחי מרפא סיניים עתיקים, וספציפית בצמח מרפא שהתיעוד הראשון של השימוש בו נגד מלריה מתואר בסין כבר בשנת 200 לפני הספירה. במחקרה היא נשענה על הספרות הסינית שמתארת את האופן שבו יש להפיק את התרופה מהצמח ובסופו של דבר הצליחה לייצר תמצית שממנה הפיקה את החומר הפעיל, שקיבל את השם ארטמיסינין. נכון להיום זו התרופה היעילה ביותר למלריה, אם כי מומלץ מאוד לשלב אותה עם תרופות נוספות למלריה, שכן המחלה נוטה לפתח עמידות לתרופה כשנותנים אותה לבדה.

בשל השימוש הנרחב שנעשה כיום בארטמיסינין פותחה האפשרות להפיק את התקופה גם משמרים מהונדסים גנטית – דבר שהוזיל מאוד את תהליך ההפקה.

תולעים טפיליות
חציו השני של הפרס ניתן על פיתוח תרופה למחלות שגורמות תולעים נימיות (נמטודות), כגון עיוורון הנהרות ואלפנטיאזיס. לעיוורון הנהרות גורמת תולעת שחודרת לגוף בעקיצת זבוב שחור שחי ליד מקווי מים. התולעים מתפתחות מתחת לעור וגורמות לגירויי קשה באזור העיניים. בהיעדר טיפול הן גורמות בסופו של דבר גם לעיוורון. אלפנטיאזיס נגרמת על ידי תולעת שפוגעת בקשריות הלימפה וגורמת להצטברות כמויות גדולות של נוזלים, בעיקר ברגליים ובאברי המין.

במחקריו של אומורה הוא הסתמך על העובדה שחיידקים רבים מייצרים חומרים אנטימיקרוביאליים וניסה למצוא חיידקים שייצרו חומרים שהמין האנושי יוכל להשתמש בהם. לשם כך הוא בודד אלפי מינים של חיידקים מתוך האדמה ובשיטות מתוחכמות הצליח להעביר אותם לתנאי מעבדה, שם בודד את החיידקים ואפיין אותם. המחקר הראשוני שערך הצביע על חמישים מינים חדשים שנראו מבטיחים.

בשלב הזה הצטרף קמפבל והוכיח במחקר נוסף שהאברמקטין, שהוא רכיב מסוים שייצר אחד מחמישים המינים של אומורה היה יעיל במיוחד נגד טפילים שתקפו בעלי חיים. לאחר מכן הוכח שהחומר פעיל גם בבני אדם. כיום וריאציה כימית של אברמקטין משמשת כתרופה יעילה במיוחד נגד מחלות הנגרמות על ידי שורה ארוכה של טפילים, ובמיוחד המחלות הקשות שגורמות תולעים נימיות.

פרס נובל לרפואה השנה מצביע שהמפתח לבעיות רפואיות רבות שמטרידות את האנושות עשוי עדיין להימצא סביבנו – בצמחי רפואה עתיקים וביצורים החיים באדמה שמתחת לרגלינו. שימוש יעיל בהם, והבנת מנגנוני הפעולה שלהם, יכול לשנות את מאזן הכוחות בין המין האנושי לטפילים התוקפים אותו. כך שבפעם הבאה שאתם עוברים ליד צמח מרפא, או ממוללים רגב אדמה בין אצבעותיכם, שימו לב – אולי דווקא משם תבוא הישועה.

רות חייט, דוקטורנטית
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

0 תגובות