העברת האות העצבי

הסרטון שלפנינו מציג את אופן העברת המידע בסינפסה - נקודת החיבור בין שני תאי עצב שכנים. עקרון הפעולה המוצג כאן תקף כמעט לכל מפגש בין תאי עצב בגוף.

סרטון זה תורגם בידי צוות אתר דוידסון אונליין

Used with permission from the Howard Hughes Medical Institute, copyright (2008). All rights reserved.
We would like to thank Ms. Jennifer Bricken for all of her help

מידע עצבי עובר בצורה של פוטנציאל פעולה לאורך האקסונים של תא העצב. על מנת לאפשר המשכיות של האות העצבי, יש צורך להעביר אותו מתא עצב אחד לשני. לשם כך עליית המתח בממברנה (דפולריזציה) כתוצאה מהתקדמות פוטנציאל הפעולה, נפתחות תעלות סידן, הגורמות לעלייה בריכוז הסידן בסינפסה ועקב כך הפעלה של חלבונים רגישים לסידן הקשורים לואסיקולות מלאות במוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים). הואסיקולות מתאחות עם ממברנת התא ושופכות את תכולתן למרווח הבין סינפטי. המוליכים העצביים חוצים את המרווח ונקשרים לקולטנים מיוחדים על גבי ממברנת תא העצב השכן. קולטנים אלו גורמים להפעלת תעלות נתרן ויצירת דפולריזציה ותחילת פוטנציאל פעולה חדש. ההפעלה יכולה להיות ישירות על ידי זרימת יוני נתרן דרך הקולטן עצמו (קולטן יונוטרופי) או דרך מערכת תוך תאית מבוסס חלבוני G (רצפטור מטאבוטרופי).

על מנת למנוע הפעלת יתר של תא העצב, עודפי המוליכים העצביים נשאבים חזרה לתא המקור ו/או מפורקים בידי אנזימים מיוחדים. ישנם לא מעט רעלים הפועלים על המנגנון הזה. המפורסם שבהם הוא גז העצבים, אשר גורם לעיכוב תמידי (ולמעשה השבתה) של האנזים אצטיל כולין אסטראז, אשר תפקידו לפרק את המוליך העצבי אצטיל כולין, הפעיל בעיקר בעצבים המפעילים שרירים. על מנת לנגוד פעולת רעלן זה, מזריקים אטרופין, אשר עושה את אותה הפעולה בדיוק, רק שהוא לא מקלקל את האנזים, וכך למעשה מתחרה עם הרעלן ההרסני.