נורת הניאון החלה להיות מיוצרת בתחילת המאה ה20 והיא בעלת ניצולת טובה יותר ואורך חיים ארוך יותר מנורת ליבון רגילה.
כאשר הגז בנורה מיונן הזרם עולה במהירות ואם הוא לא היה תחת שליטה הוא היה מגיע לרמות מסוכנות ומקפיץ את הנתיך.
כדי למנוע מצב כזה מותקן בנורת הניאון רכיב שהוא סוג של נגד (באנגלית קרוי Ballast resistor). תפקיד הרכיב הזה הוא להגביל את הזרם ולייצב אותו לרמה קבועה. רכיב זה מצוי בתוך וכחלק מהסטרטר (משנק).
רכיבים אלו, בייחוד הישנים או הזולים ביניהם, מבוססים למעשה על סליל השראה היוצר שדה אלקטרומגנטי (בדיוק כמו בשנאי).
תמונה עובדה מויקיפדיה
בזרם חילופין (הזרם בו אנו משתמשים ברשת החשמל, AC) השדה המגנטי בסליל ההשראה משתנה על פי כיוון הזרם. כל פעם שכיוון הזרם משתנה, סליל ההשראה מתנגד לשינוי זה ובכך מגביל את הזרם.
בתנאים מסוימים, השדה המגנטי שנוצר יכול להוביל לתופעה הקרויה התכווצות-מגנטית (magnetostriction); פירושו של דבר שהשדה המגנטי גורם להתכווצות מסוימת של הליבה המתכתית של הרכיב ולשינוי מזערי בצורה.
השינוי הזה מתרחש על פי תדירות שינוי השדה המגנטי הנגזרת מתדירות זרם החילופים. בארץ התדירות היא 50 הרץ כלומר 50 מחזורים בשנייה או 100 פעם הזרם משנה את כיוונו כל שנייה. לכן למעשה הרכיב רוטט (מתכווץ ומתפשט) 100 פעם בשנייה וזהו קול הזמזום הנשמע.
- מסמך מפורט (אנגלית) עם איורים המסביר על תופעת המגנטו-סטריקטיון ומדוע אנו שומעים זמזום משנאים: לחץ כאן
מאת: ד"ר מאיר ברק
מחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
