גלית שלום,

התמכרות מורכבת מתלות פיזיולוגית ומתלות נפשית. תלות פיזיולוגית מתבטאת בצורך תמידי בחומר הממכר, בהסתגלות של הגוף אליו, ובחוסר יכולת של הגוף לתפקד ללא נוכחותו. התלות הפיזיולוגית באה לידי ביטוי בעת הפסקה פתאומית של השימוש בחומר וכוללת כאבים, התכווצויות, דיכאון, אובדן הכרה ולעתים אף מוות - תלוי בחומר הממכר ובמידת התלות בו. התלות הנפשית מתבטאת בכך שהאדם מרגיש צורך עז לחזור על חווית השימוש. בעקבות כך חש האדם חרדה ממצב של אי-נוחות שיגרם מאי נטילת החומר. בעקבות כך תיווצר התנהגות כפייתית הנובעת מהרצון לשימוש בחומר הממכר גם אם לא התפתחה תלות גופנית.

מחקרים מראים כי קיימים גורמים רבים המגבירים סיכויי התמכרות, והם סביבתיים וגנטיים כאחד. מחקרים רבים נעשים בבני נוער ובהם נמצא שהגורם הסביבתי הוא בעל משקל רב וכולל בעיקר השפעות של חברים ומשפחה – באופן סטטיסטי נמצא שילדים ובני נוער הנמצאים בסביבתם של צורכי חומרים אסורים (כדוגמת סמים) הם בעלי סיכוי גדול יותר לצרוך את אותם חומרים בעצמם ולפתח התמכרות.

היום ידוע כי להתמכרות קיים גם מרכיב גנטי, אולם אין מדובר בגן יחיד אלא בשילוב פעולה של גנים רבים המעלים נטייה או מורידים אותה, ופעלים במקביל לגורמים סביבתיים. רבים מהגנים האלה קשורים לקולטנים הנמצאים במערכת העצבים ואחראיים על קליטת החומר הממכר והשפעתו על האדם. הקולטנים השונים קיימים בכול האוכלוסייה אך בחלק מהאנשים צורתם שונה מעט, מה שבגנטיקה מכנים מופע שונה.  נמצא כי מופעים שונים של קולטנים ושל גנים הקשורים למסלולים עצביים רלוונטיים משפיעים על נטיית האדם להתמכרות. מחקרים בעכברי מעבדה מראים כי עכברים עם מוטציות (כלומר פגיעה) בגנים האלה נוטים לשנות הרגלי צריכת חומרים ממכרים או ולהגיב אליהם באופן שונה – לדוגמא לשתות יותר אלכוהול או לא להשתכר. בעקבות מחקרים בחיות מודל, נבדק פיזור המופעים שונים של אותו גן רלוונטי באוכלוסייה האנושית. בדוגמא שניתנה כאן ניתן לשער כי אנשים בעלי מופע כזה של הגן יהיו בעלי נטיית התמכרות לאלכוהול. לעומת זאת אנשים שניקוטין מעורר אצלם, מסיבות גנטיות, בחילות וסחרחורות מעל הממוצע, יהיו בעלי נטייה נמוכה יותר להתמכרות לעישון.


השימוש בצמח הקנביס באירופה (נתונים משנים 2001-6 שנאספו ע"י EMCDDA, הארגון האירופאי לניטור צריכת סמים והתמכרות).

מאת: ענת פלורנטין
המחלקה לגנטיקה מולקולארית
מכון ויצמן למדע
 

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

2 תגובות

  • מאיר ברק

    תשובה

    האדרנלין מופרש כבר לפני תחילת החוויה אם יש ציפייה לחויה.
    לפני קפיצת בנג'י אם היו מודדים את רמות הורמוני העקה (ביניהם אדרנלין) היו בהחלט רואים עלייה משמעותית.
    הנקודה המעניינת שבדנוק כמו בסמים יש "הסתגלות" של הגוף. כלומר לאחר מספר רב של "התרגשויות" (למשל רכבת הרים) הקולטנים מתרגלים לרמות האדרנלין הגבוהות וצריך כמות גבוה יותר של אדרנלין (כלומר גירוי וריגוש חזק יותר) להגיע לאותו אפקט.

    לכן בהחלט אפשר לראות את האדרנלין כחלק מחווית ההתמכרות למי שמתמכר לסכנה, אבל יחסית (אם ננפה את מי שמתמש בביטוי הזה בלבד) יש מעט אנשים יחסית שזה מה שעושה להם את זה. אלו האנשים שיש להם משיכה גהוהה לספורט אתגרי למשל. מחקרים שבדקו את רמות הטסטוסטרון שלהם גילו שהם גבוהות באופן קבוע מעל הממוצע הנורמאלי.

  • לספורט מאתגר שה...

    ובאיזה שלב מופרש האדרנלין בגוף? לדוג' אנשים עם התמכרות

    האם האדרנלין מופרש לפני תחילת ה"חוויה" הממכרת והוא נחשב כחלק מהסיבה להתמכרות, כדוג' סוגי ספורט הנחשבים מסוכנים, למשל
    קפיצת בנג'י או צניחה חופשית ,או בזמן הקפיצה שמהווה את עצם קיום הפעולה, או לאחר סיום החוויה המאתגרת של הקפיצה או הצניחה? ותודה גם על ההסבר במאמר. גלית.