השאלה המקורית: מדוע יש אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, שמוגדרים כגאונים, ואנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה מהממוצע? האם אינטלינציה היא תכונה תורשתית או שהיא מושפעת מדרך החיים של האדם ומהסביבה שבה הוא חי? האם אפשר להעלות את האינטליגנציה, ואם כן, כיצד? שירה
שירה שלום ותודה על השאלה,
מספרים על שלמה המלך שהיה החכם באדם. גם בעידן המודרני כולנו מכירים אנשים שנחשבו אינטליגנטיים במיוחד, ואפילו גאונים – למשל אלברט איינשטיין. כמו הרבה תכונות אחרות, גם באינטליגנציה (בינה, בעברית) יש הרבה שונות בתוך האוכלוסייה האנושית, וכשם שהרבה אנשים היו רוצים להיות רזים יותר או גבוהים יותר ממה שהם, כך הרבה אנשים היו רוצים להיות אינטליגנטים יותר. האם "אינטליגנציה" מתייחסת לכישרון בתחום אחד בלבד או בכמה תחומים? מה קובע את מידת האינטליגנציה? האם אפשר להשפיע עליה?
מהי אינטליגנציה ואיך מודדים אותה?
מקור המילה אינטליגנציה במילה הלטינית Intelligere,שמשמעה לבחור, להחליט, להבחין. בהתאם לכך האינטליגנציה מוגדרת כיכולת להבין דבר אחד מתוך אחר ולהבחין ביניהם. אך זו כמובן הגדרה פשטנית וכוללנית. כמו כן, לא רק לבני אדם יש אינטליגנציה, אלא גם לבעלי חיים ואפילו למכונות (בינה מלאכותית).
כמו תכונות רבות אחרות, אינטליגנציה מתחלקת באוכלוסייה בהתפלגות נורמלית. אנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה במיוחד מוגדרים כלוקים בשכלם, ואילו בעלי אינטליגנציה גבוהה מאוד מוגדרים מחוננים ואפילו גאונים. המדד המקובל לאינטליגנציה הוא מנת המשכל (באנגלית: IQ, ראשי תיבות של intelligence Quotient). את מבחני ה-IQ הראשונים פיתחו אלפרד בינה ותיאודור סימון ב-1905 בצרפת. כמו רבים ממבחני האינטליגנציה, המבחן שלהם, שבגרסתו המודרנית נקרא "סטנפורד-בינה", מודד רק את היכולת לפתור בעיות מסוגים שונים (מילוליות, כמותיות, מרחביות ועוד) אך אינו מתייחס למכלול אישיותו של האדם וערכיו.
בגלל צורת החישוב שלו, ממוצע ה-IQבאוכלוסיה הוא תמיד 100. את מנת המשכל מחשבים על ידי חלוקת גילו השכלי של הנבדק, כלומר, רמת הביצוע שלו במבחנים, בגילו הכרונולוגי (הגיל האמיתי) והכפלת המנה ב-100. מכאן שאם רמת הביצוע של הנבדק נמוכה ממה שניתן לצפות אצל בני גילו, כלומר הוא מצליח לעבור רק מבחנים שמותאמים לגיל נמוך משלו, ציונו יהיה נמוך מ-100. גם ההיפך נכון: אם הוא מצליח לעבור מבחנים שמותאמים לגילים מבוגרים מגילו, ציונו יהיה גבוה מ-100. למשל ילד בן 8 עם ביצועים שכליים של ילד בן 10 יקבל את הציון: 125, כלומר 100*10/8.
אלפרד בינה, ממפתחי מבחן ה-IQ| צילום: ויקיפדיה
ביקורת על מבחני האינטליגנציה
למרות השימוש השגור במבחני אינטליגנציה, קיימת מחלוקת ארוכת שנים לגביהם. טענה נפוצה נגדם היא שהם מוטים מבחינה מגדרית ותרבותית. כיוון שרוב כותבי המבחנים הם גברים, עלתה הטענה שהשאלות עלולות להתאים פחות לנשים שמבצעות את המבחן. כמו כן, המבחן פותח במדינות מערביות בידי אנשים מהמעמד הבינוני, ולכן הוא מבוסס על ערכי המעמד הזה. לטענת המבקרים הוא עלול בגלל זה להפלות לרעה אנשים מתרבויות לא מערביות או ממעמדות נמוכים.
ביקורת אחרת נוגעת לסוגי המיומנויות שמבחני האינטליגנציה בודקים. כיוון שגם בחלק הביצועי של המבחן נדרשת יכולת הבנה מילולית, אדם בעל יכולות מילוליות נמוכות ויכולות ביצועיות גבוהות יקבל ציון נמוך גם בחלק הביצועי והמבחן לא ישקף נאמנה את יכולותיו. כמו כן, במתכונתם הנוכחית המבחנים אינם בודקים כישורים מסוימים שנחשבים גם הם לביטוי של אינטליגנציה – למשל, כישורים גופניים-תנועתיים, מוזיקליים או רגשיים. המלחין הגאון וולפגנג אמדאוס מוצרט, למשל, כנראה לא היה מקבל ציון גבוה במבחני האינטליגנציה העכשוויים, למרות כישרונו הפנומנלי במוזיקה.
גם אם מבחן ה-IQ אינו מודד אינטליגנציה בצורה אידיאלית, מקובל היום לקבוע שאינטליגנציה היא המנבא הטוב ביותר של הצלחה אקדמית. עם זאת, היא אינה מעידה על יצירתיות, ומובן שאינה יכולה לנבא הצלחה בתחומים אחרים, מה גם שמנת המשכל אינה בודקת מאפיינים אישיותיים רבים אחרים שדרושים גם הם למלאכות רבות. אין גם ספק שתוצאות מבחני אינטליגנציה מושפעות מהיכולת של האדם להתמודד עם לחצים וממידת התחרותיות והנמרצות שלו – שגם הם מאפיינים אישיותיים. כל אלה אינם נבדקים במבחנים בצורה ישירה, אך משפיעים על תוצאותיהם.
שניים מהגאונים הגדולים בהיסטוריה: איינשטיין ומוצרט | תמונות: ויקיפדיה
אינטליגנציה – תוצאה של תורשה או של סביבה?
הבדלים באינטליגנציה נובעים הן מתורשה והן מהשפעות סביבתיות. מידת ההשפעה של התורשה מוערכת בכ-70-40 אחוז. אצל תאומים זהים (בעלי מטען תורשתי זהה לחלוטין) שגדלו בנפרד רואים התאמה גבוהה מאוד באינטליגנציה (0.72 בממוצע). אצל תאומים זהים שגדלו יחד המתאם גבוה אף יותר (0.9), ויש הטוענים שהוא אינו שונה כמעט מהסטייה בציונים של אדם אחד שעושה פעמיים את אותו מבחן. הנתונים האלה תומכים בכך שהתורשה היא מרכיב מכריע בקביעת האינטליגנציה, שכן הסביבה הזהה מוסיפה רק 25 אחוזים למתאם.
מחקרים מראים שעם הגיל חלקו של המרכיב התורשתי עולה, ונראה שהשפעת הסביבה על האינטליגנציה בילדות גבוהה יותר מאשר השפעתה בגילאים מאוחרים יותר.
נראה שהבדלים פיזיולוגיים-נוירולוגיים במערכת העצבים הם אלה שמקשרים בין הבדלים במטען הגנטי לבין הבדלים באינטליגנציה, שכן נמצא מתאם בין מהירות ההולכה החשמלית במוח והפעילות המטבולית במוח לבין האינטליגנציה. ייתכן שההבדלים התורשתיים באים לידי ביטוי גם במספר גבוה יותר של קישורים (סינפסות) בין תאי עצב, שכן במוחו של איינשטיין נמצא מספר קישורים גבוה יותר ממספר הקישורים במוחו של אדם רגיל. לעומת זאת, אצל אנשים שסובלים מפיגור שכלי נמצא שהתפתחות הקשרים הבין-עצביים נוטה להיות מאוחרת ומוגבלת יותר.
האם אפשר לשפר את האינטליגנציה?
כיוון שהאינטליגנציה תלויה לפחות חלקית במבנה המוח ובגנים שמעצבים את התפתחותו, הועלתה האפשרות לשפר את האינטליגנציה באמצעות הנדסה גנטית. ניסויים שנעשו על עכברים הראו שמניפולציות גנטיות – ובאופן ספציפי ביטוי יתר של קולטן מסוים במוח – אכן משפרות תפקודי למידה וזיכרון. למניפולציה כזאת יש כמובן השלכות אתיות כבדות משקל כשהדבר נעשה בבני אדם, כך שהשבחה גנטית של בני אדם נחשבית בימינו לטאבו בשל הקונוטציות השליליות שנלוו לניסיונות לבצע אותה בגרמניה הנאצית, באמצעות "אאוגניקה".
כשם שמנת משכל גבוהה מובילה להצלחה גדולה יותר במערכת החינוך, גם חינוך מעלה בתורו את מנת המשכל. נסיונות להעלות את ה-IQ באמצעות "אימוני מוח" אכן הביאו לשיפור בביצוע המטלות שתורגלו, אבל עדיין לא ברור אם אכן חלה עלייה באינטליגנציה באופן כללי.
באשר לחומרים שנטען שנטילתם משפרת אינטליגנציה או תפקודים שכליים אחרים, כמו תוספי מזון דוגמת אומגה-3 או ויטמין B12, הדעות על כך חלוקות ונכון להיום אין הוכחות חד-משמעיות ליעילותם.
למרות כל העדויות ליכולת לשפר את האינטליגנציה בדרכים שונות, עדיין רחוק היום שבו נוכל לקחת "כדור פלא" שיהפוך אותנו לחכמים מכל אדם, כיוון שאינטליגנציה היא תכונה מורכבת שתלויה בגורמים רבים שחלקם אינו בשליטתנו. גם היום שבו נוכל "להנדס" גנטית בני אדם עדיין רחוק מאוד. עם זאת, ברור כבר כיום שפעילות אינטלקטואלית מוגברת מחזקת את הקשרים בין תאי המוח ולכן הבשורה הטובה היא שהפעלה רבה של המחשבה ולמידה מתמשכת יכולות למנוע, לפחות במידת מה, את ההידרדרות השכלית האופיינית לגיל זקנה, שמתבטאת בצורה החריפה ביותר במחלת האלצהיימר.
בומרנג – בחזרה אליך
האם האחוז הגבוה של יהודים בקרב זוכי פרס נובל בתחומים מדעיים (פיסיקה, כימיה, רפואה) בהשוואה לאחוז שלהם באוכלוסיה מעידה על כך שהם יותר חכמים?
