התשובה די ברורה וחד משמעית- תיקנים, בדיוק כמו בני אדם, משתמשים בחמצן ופולטים פחמן דו חמצני.
ההבדל הוא במנגנון.
בעוד שבני אדם ויונקים אחרים משתמשים בריאות כאמצעי לחילוף הגזים עם הסביבה הרי שבחרקים (וביניהם תיקנים) חילוף הגזים מתבצע דרך פתחים בצידי הגוף הקרויים ספירקולות (spiracles); פתחים אלו מסוגלים להיפתח ולהיסגר ע"י שרירים ובכך לשלוט על כניסת ויציאת האוויר.
תמונה נלקחה מויקיפדיה.
לרוב הספירקולות מצויות בזוגות- אחת בכל צד של הגוף בכל פרק (סגמנט) של הגוף. פתחים אלו מובילים לצינורות הקרויים טרכיאות. הטרכיאות מתפצלות עוד ועוד עד שלבסוף קוטרן לא עולה על מיקרון. לטרכיאות יש מגע עם כל תאי הגוף והחמצן עובר לתאים בדיפוזיה (פסיבית, על פי מפל הריכוזים) בעוד שהפחמן הדו-חמצני עובר החוצה שוב בכיוון מפל הריכוזים.
לחרקים שונים יש מעין "שקי אוויר" בתוכם הם יכולים לאחסן אוויר לשימוש במצבים שונים (כאשר הם מתחת למים, כאשר הטמפרטורה גבוה והם לא רוצים לאבד לחות באוויר שהם פולטים ועוד).
בשנים האחרונות התגלה שחרקים מסוימים יכולים להגדיל את תנועת האוויר בטרכיאות ע"י פעולת שרירים המובילה לכיווץ והרפיית אזור הבטן וע"י כך לגרום לתנועה אקטיבית של האוויר בצינורות.
אך בסופו של התהליך, הגזים עדיין מתחלפים בין התאים לסביבה בצורה פסיבית על פי מפל הריכוזים.
חילוף הגזים הפסיבי המצריך הגעה של הטרכיאות לכל תא ותא בגוף הוא אחד הגורמים המגבילים את גודלם של חרקים. לכן אפשר להירגע, כל עוד החרקים נושמים בדיפוזיה- חרקים ענקיים המופעים בכל מיני סרטי אימה אינם אפשריים.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
