השאלה המקורית: האם ייתכן מצב של "דלקת נצחית?" כלומר האם אזור כלשהו בגוף יכול להיות מגורה ודלקתי במשך כל החיים? האם היגיינה לקויה יכולה להחמיר דלקת? מהן הסכנות של כאב כרוני והאם הוא קשור לדלקת כרונית?
שלום,
שאלת שאלות רבות וכולן בהחלט חשובות ומעניינות. אשתדל לקשר כאן בצורה לוגית בין התשובות לרוב השאלות ששאלת, ובייחוד אלו שעוסקות בדלקת ובכאב.
מהי דלקת?
דלקת היא תגובה של מערכת החיסון כלפי פציעות, זיהומים וגירויים מסוימים. מקור המונח הוא המילה "דליקה" (בעירה, שריפה), שכן במקום המודלק נוצרים חום ואדמומיות. גם בעוד שפות זרות רבות המונח נגזר מהמילה ללהבה: למשל באנגלית , inflammation נגזר מ-flame. בלשון הדיבור שגור לעתים שימוש שגוי במונח "דלקת" לתיאור אדמומיות שנובעת משפשוף או גירוי, אך היא אינה מערבת את מערכת החיסון ולכן איננה באמת דלקת.
בתחילת התהליך הדלקתי פוגשים תאים של מערכת החיסון ברקמות חיצוניות (למשל בעור) את מחוללי המחלה (הפתוגנים) שפולשים לגוף דרך הרקמות הללו. תאים אלו נקראים נויטרופילים ומקרופאגים. כתוצאה מכך מופעלים תאי דם לבנים שמנסים לבלוע את הפתוגן ולהשמיד אותו ובמקביל מפרישים חומרים שמושכים תאי דם לבנים אחרים למקום הפלישה. כלי הדם שמגיעים לאזור הזיהום מתרחבים כדי לאפשר לכמות גדולה של תאי דם לבנים להגיע לשם וכלי הדם שיוצאים ממנו מתכווצים.
דלקת באצבעות הרגליים בגלל כוויית קור | צילום: ויקיפדיה
תופעות נוספות שנלוות לדלקת הן נפיחות, אדמומיות, עליה בטמפרטורת הגוף וכאב. שתי האחרונות נועדו לגרום לחולה לנוח ולהימנע מפעילות גופנית נמרצת כדי להאיץ את תהליך ההחלמה. העלייה בחום הגוף נובעת מזרימה של חומרים שמופרשים מתאי הדם הלבנים אל ההיפותלמוס, האזור במוח שמווסת את טמפרטורת הגוף. תחושת הכאב, לעומת זאת, מקורה בהתכווצות כלי הדם היוצאים ממקום הפגיעה, שגורמת לעלייה בלחץ הנוזלים ולנפיחות שמפעילות בתורן לחץ על חיישני כאב.
דלקת כרונית לעומת דלקת אקוטית
דלקת, ביסודה, היא תגובה רצויה של הגוף להתמודדות עם נזק, בתנאי שהיא קצרת מועד וחולפת אחרי שהמצב הזה נעלם או נפתר. לזה קוראים דלקת אקוטית. לעומת זאת, דלקת שנמשכת "על אש קטנה" לאורך זמן, מכיוון שהגוף אינו מסוגל להתגבר לחלוטין על מחוללי המחלה או מסיבות אחרות, יוצרת נטל על הגוף. למצב כזה קוראים דלקת כרונית.
דלקות כרוניות עשויות להיות אוטו-אימוניות, כלומר תוצאה של פעילות מערכת החיסון של הגוף נגד עצמו כפי שקורה למשל בדלקת פרקים או דלקת המעי. במקרים אחרים היא יכולה להיות תולדה של אורח חיים לא בריא – למשל דלקת כבד כרוני כתוצאה מאלכוהוליזם, או תנאי היגיינה ירודים שגורמים לדלקת כבד נגיפית מסוג A שנפוצה בעיקר במדינות אפריקה, אסיה ואמריקה הדרומית.
מבחינה ביולוגית, ההבדלים בין שני סוגי הדלקות מתבטאים בסוגי התאים שמעורבים בכל אחת מהן. בשעה שדלקת אקוטית עוברת בדרך כלל בתוך ימים ספורים, דלקת כרונית עלולה להימשך חודשים ואף שנים ארוכות. דלקת כרונית מתבטאת במקרים רבים בפיברוזיס, כלומר יצירת רקמת חיבור באיבר או ברקמה שגורמת להם נזק ובמקרים רבים פוגעת בתפקודם. כך קורה למשל בדלקת כבד על רקע צריכת אלכוהול מופרזת או כבד שומני. המצב הזה אינו קיים בדלקת אקוטית.
בעיה נוספת שנלווית לדלקת כרונית היא כאב מתמשך. כאב כרוני, בתורו, עלול לגרום לדיכאון, חרדה, הפרעות שינה, ולהימנעות מפעילות גופנית ולכן להשמנה.
חולה בדלקת כבד נגיפית. בין התסמינים: גוון צהבהב בעיניים | צילום: המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב
מניעת הדלקת והטיפול בה
בשל ההשלכות השליליות של דלקת יש חשיבות רבה במניעה שלה ובטיפול בה. מאחר שדלקת יכולה להיגרם מזיהומים, אחת מדרכי המניעה הטובות היא לשמור על תנאי היגיינה נאותים. אפשר למשל למנוע טחורים דלקתיים בפי הטבעת אם מקפידים לשטוף את האזור כמה פעמים ביום. דרך נוספת למנוע דלקת היא במתן חיסון נגד החיידק או הנגיף שגורם לה. החיסון מלמד את מערכת החיסון להתמודד טוב יותר עם מחולל המחלה, כך שכאשר הוא ינסה לחדור לגוף המערכת תדע לחסל אותו במהירות וביעילות בלי צורך בתגובה דלקתית חריפה.
אם המניעה נכשלה, ניתן לטפל בדלקת על ידי אנטיביוטיקה אם המקור שלה הוא חיידקי (למשל, דלקת ריאות), ואילו בסוגי דלקת אחרים אפשר לטפל בקורטיקוסטרואידים, שמדכאים את התהליך הדלקתי. כמו כן קיימות תרופות ממשפחת מדכאי הדלקת שאינן סטרואידיות – למשל וולטרן (השם המסחרי של התרופה דיקלופנק), וניתן כטיפול בצורת משחה או ג'ל ומסייע נגד דלקת פרקים.
כיוון שדלקת כרונית מלווה פעמים רבות בכאב כרוני, חלק מנוגדי הדלקת מסייעים גם בהפחתת כאב. חלקם אפילו משככים כאבים בצורה ישירה, למשל אספירין.
חשיבות נוספת לטיפול בדלקת נובעת מכך שדלקת עלולה לגרום לחום גבוה, שבמקרים קיצוניים יכול לסכן את חיי החולה בעקבות פירוק חלבוני הגוף. מובן ששימוש בנוגדי דלקת מקשה על מערכת החיסון לפעול נגד מחוללי המחלה, אולם אם החלופה היא מוות או כאבים קשים אין מנוס מטיפולים כאלה.
תרופות נוספות שצברו פופולריות בשנים האחרונות הן תרופות ביולוגיות – שמבצעות "סיכול ממוקד" לאחד מגורמי המחלה, כיוון שהן ממוקדות ספציפית בו ומחקות את פעולתה של מולקולה שהגוף מייצר בעצמו כדי להתמודד איתו. בדלקת פרקים, למשל, מקובל להשתמש בנוגדי TNF אלפא – מולקולה שמשמשת לתקשורת ולהעברת אותות בין תאים של מערכת החיסון לתאים אחרים ומעודדת את התהליך הדלקתי. נראה שעם הנטייה ההולכת וגוברת להעדיף חומרים "טבעיים" על פני חומרים סינתטיים, השימוש בתרופות הביולוגיות הללו יילך ויגבר.
בומרנג – בחזרה אליך
פרט לדלקת, מה יכול לדעתך לגרום לכאב כרוני שאינו תוצאה של פגיעה "אמיתית" ברקמה?
