האתרוג שאנו מכירים כיום הוא לא "פרי עץ הדר" שמוזכר בתורה אלא עולה חדש ממזרח אסיה שהגיע לאזורנו רק לפני כאלפיים שנה

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג, מ')

ביהדות אחת המצוות בחג הסוכות היא "נטילת לולב", נענוע של ארבעת המינים יחד. מקור המצווה הוא בפסוק המצוטט מספר ויקרא, שאחד מארבעת המינים המוזכרים בו הוא "פרי עץ הדר". לא ברור בפרי של איזה עץ מדובר, אך אפשר לומר בבטחה שהפרי בפסוק הוא לא אתרוג, ולא פרי של אף עץ אחר המכונה בימינו "עץ הדר".

למרות זאת, באופן מסורתי משתמשים באתרוג כאחד מארבעת המינים, והוא משמש בתפקיד זה כבר אלפי שנים. כל עצי ההדר – ההדרים – קיבלו את שמם מן האתרוג לאחר שהוחלט שהוא "פְּרִי עֵץ הָדָר" שבפסוק.

האתרוג (Citrus medica) הוא מין של עץ בסוג הדרים שמקורו בדרום-מזרח אסיה או בצפון הודו. הוא אחד מארבעת ההדרים הקדמונים שהם "האבות המייסדים" של זני ההדרים האחרים שאנו מכירים היום. המייסדים הנוספים הם המנדרינה (Citrus reticulata), הפומלו (Citrus maxima) והפאפדה (Citrus micrantha) וזני ההדרים נוצרו מהכלאות טבעיות ומלאכותיות ביניהם.

אתרוג מזכיר במעט לימון אך למרות הדמיון הוא אינו כזה. כל הלימונים והליים הם תוצאה של הכלאת האתרוג עם פרי הדר אחר. הלימון המוכר ביותר (Citrus x limon) הוא הכלאה של אתרוג עם תפוז מר (חושחש), שהוא בעצמו צאצא של פומלו ומנדרינה.

כמו מיני הדרים רבים הגיע האתרוג מהמזרח הרחוק למזרח התיכון. תחילה נדד לפרס, שם קיבל את השם טוּרוּנג', שממנו גם נגזר השם העברי "אתרוג". לארצנו הגיע האתרוג עם הגולים ששבו מבבל בתקופת השלטון הפרסי והקימו את בית המקדש השני. האתרוג הפך במהרה לסמל יהודי, שעיטר מטבעות ובתי כנסת. בספרות המערבית הוא תואר לראשונה במאה השלישית לפני הספירה על ידי הפילוסוף היווני ואבי הבוטניקה תאופרסטוס, שכינה את הפרי "תפוח פרסי" או "תפוח מָדַיי". מכאן גם שמו המדעי, C. medica, על שם ממלכת מדי.

כל עדה והעדפותיה, העיקר שלא יהיו פגמים. שלושה זנים של אתרוגים | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכללכל עדה והעדפותיה, העיקר שלא יהיו פגמים. שלושה זנים של אתרוגים | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

טעם וריח

פרי האתרוג כמעט ואינו מכיל מיץ ואינו טעים אך הוא בעל קליפה עבה וריחנית, שמכינים ממנה ממתקים ומפיקים ממנה חומרי ריח. עם זאת, הפרי מוכר יותר לא כממתק אלא כבעל תפקיד בטקסים דתיים: אתרוגים מהזן "ידו של בודהה" הם חסרי מיץ, נראים כמו תמנון, או משהו שיצא מגנו של קת'ולהו, ולא כמו הפרי המוכר לנו, ומשמשים כמנחה במקדשים בודהיסטים.

אולם, סביר שכשקראתם על טקסים דתיים לא חשבתם על בודהיזם ועל אתרוגים תמנוניים אלא על האתרוג הצהוב, דמוי הלימון, שבקצהו יש פיטם ושמשתתף במצוות "נטילת לולב". כדי שאתרוג יתאים לנטילה הוא חייב להיות כשר: בנפח ביצה לפחות, ללא פגמים ועיוותים, שהפיטם או העוקץ שלו לא נפלו במהלך הקטיף או לאחריו, ושלא גדל על ידי הרכבה, כלומר שעץ האתרוג לא הורכב על עץ הדר אחר ששימש כבסיס (כנה) אלא גדל על שורשיו. אסור גם שמקור העץ יהיה מעץ שהורכב.

בגלל החשש מהרכבה במאה ה-19 העדיפו יהודי ארץ ישראל לקנות אתרוגים מפלחים ערבים, כיוון שהיה מקובל שהם מגדלים את העצים בשיטות מיושנות. לקראת סוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 נעלמו האתרוגים מהמשק הערבי ואנשי המושבות החלו לגדל אותם בעצמם. אולם, רוב הזנים שגידלו היהודים ושמגדלים עד היום בארץ, מבוססים על הזנים שטופחו בפרדסי הערבים.

משמש מנחה במקדשים בודהיסטים וגם בתעשיית הממתקים. אתרוג "ידו של בודהה" | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכללמשמש מנחה במקדשים בודהיסטים וגם בתעשיית הממתקים. אתרוג "ידו של בודהה" | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

כיום מגדלים בישראל יותר מ-1,000 דונם של אתרוגים מזנים שונים, המועדפים על קהילות שונות, כגון עולי תימן או חב"ד. גם במקומות אחרים בעולם, בהם איטליה, קורסיקה וארצות הברית מגדלים אתרוגים כדי לשווקם ליהודים.

ואם אתם שומרי מסורת ויש לכם סוכה: לא משנה מה מקורם של האתרוגים בה, לאחר ששמרתם עליהם היטב בחג אתם יכולים להכין מהם ריבה או ממתקים, או לנסות לשלבם במתכונים שונים. חג שמח. ובתיאבון.

12 תגובות

  • ירון

    האם בדקת אתרוג תימני?

    פריו טעים להבדיל מהאתרוגים שמנית,
    בעל חדרי זרע,
    ללא בקבוקונים
    נראה שדילגת עליו בסקירה , מעניין כיצד הוספתו לבחינה תשפיע עליה...

  • אריק

    חבל לכם על הזמן...

    האתרוג זה הפרי המקראי..
    אגב נידון גם בהקשר של עץ הדעת..
    אך בלי קשר- ישנה מסורת מאב לבן. מרב לתלמיד... ממשה רבינו. נקודה. סימן קריאה ענק.
    כשעלו עולי בבל- הם הביאו איתם- אתרוגים- כי זה פרי עץ ההדר. הם הכירו אותו- שהרי אבותיהם השתמשו בו ל4 המינים..
    כמו שיבוא משהו שיטיל ספק במסורת צורת התפילין וצבען.. מה נסגר?

  • אנונימי

    אימות שמועה לגבי אתרוגים מרוססים

    המלצתם על הכנת ריבה מהאתרוגים בסוף החג. שמעתי שמועה שרוב האתרוגים מרוססים כי לא מיועדים למאכל ואולי לא כדאי להכין מהם ריבה. תוכלו לאמת או להפריך את זה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    אבדוק

    הבנתי שכדי להיות כשר אתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, אך אברר לאחר החג עם משרד החקלאות. בכל מקרה תמיד מומלץ לשטוף היטב במים פירות לפני שאוכלים אותם.

  • עמיחי מזר

    עוד כמה עובדות

    בתל קדום שנחפר ב2009 התגלה איזור מנהלי עצום מתקופת בית ראשון, חוץ מידיות 'למלך' שהתגלו שם, נמצא לא מעט פולן (אבקת צמחים) של האתרוג ההודי.
    צאו לסיור ברמת רחל והיווכחו בעצמכם.
    בין השורות ניתן לקרוא שהכותב בז לקשר בין הדת כיום והקשר שלה למקרא וזה חבל.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    אלה העובדות

    אין כל סיבה להניח שעץ הדר שבפסוק הוא אתרוג, מאחר שאתרוג הגיע רק בימי בית שני, עם עולי בבל.

    בסקירה המצורפת, שמתייחסת גם לחפירות בארץ, מדברים על ממצאי זרעים (שלא מראים דבר ושלא בטוח בכלל שהם של אתרוג) וכן על ממצאי אבקה שתואמים את מה שכתוב בכתבה - תקופת עולי בבל:
    http://hortsci.ashspublications.org/content/52/6/814.abstract
    האבקה נמצאה במבנה שקיים כבר מתקופת בית ראשון, אך בשכבה מתקופה מאוחרת, תקופת שיבת ציון.

    בנוסף עדויות מיצירות שונות מציגות את האתרוג רק בתקופה מאוחרת יותר, ויש פרשנים שטוענים שפרי עץ הדר הוא אצטרובל, הפרי של עץ בשם "דר". כנראה אצטרובל הארז. לא סתם לא מופיע אתרוג (טוּרוּנג') בפסוק. האתרוג מקורו בפרשנות מאוחרת שהתקבלה. בספר נחמיה (ח, טו') לדוגמה מדובר באצטרובל האורן ("וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן")

  • הויקיפד השלישי

    מתוכן המאמר הבנתי את ההפך מכותרתו

    אם זה זן הדר קדום, סביר מאוד להניח שאליו מתייחס המקרא. מה גם שיהודים ממדי חזרו איתו בתחילת צקופת בית שני והם כנראה השתמשו בו כי ידעו משהו עליו מהדורות שקדמו להם.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    העדויות והפסוקים מראים

    לא סביר שאליו מתכוון המקרא ולכן גם האתרוג (טורונג') לא מוזכר בו, אף שמאז שהגיע לארץ בימי בית שני התבסס ואף הפך לחשוב לפולחן - כפי שמעידים עיטורי המטבעות ובתי הכנסת בתקופות לאחר הגעת האתרוג לארץ.

    יש פרשנים שטוענים שפרי עץ הדר הוא אצטרובל, הפרי של עץ בשם "דר". כנראה אצטרובל הארז. האתרוג מקורו בפרשנות מאוחרת שהתקבלה. לדוגה בספר נחמיה (ח, טו') לא מוזכר האתרוג אלא מדובר באצטרובל האורן ("עֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן")

  • הויקיפד השלישי

    דרך נוספת להצגת הנושא:

    פרופ' יהודה פליקס, מומחה לבוטניקה וזואולוגיה של תקופת התנ"ך והתלמוד ואחרים סבורים כי האתרוג היה מוכר בארץ בתקופת המקרא. לעומת זאת, שמואל טולקובסקי, חוקר ההדרים סבור כי האתרוג הגיע לארץ רק בתקופה הפרסית, אולי בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון ‏‏[4]. זהר עמר מסכם את עמדתו בנושא: "העדר מקורות (באשר לטיבם של פרי עץ הדר) אינו יכול לשמש ראיה לקיומו של האתרוג או להעדרו". מדובר במסורת זיהוי קדומה וכל עוד אין אחרת אין סיבה לדחותה.

  • יוני

    האמנם?

    המאמר החצוף וכותבו קובעים ללא ערעור שהאתרוג הוא לא "פרי עץ הדר" ובכך גורם לבעיית אמינות לתורה כולה, מן הדין לפחות להציג שזו לא קביעה חד משמעית והדעות חלוקות ויש לאתרוג שורשים כבר בבית הראשון, כפי שרואים בקריאה קצרה פה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%92.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    אין קשר לתורה או לאמינותה

    אמינות התורה לא בדיון מאחר שהדיון הוא על אתרוג ובתורה לא מופיע אתרוג אלא "פרי עץ הדר". פירושים מאוחרים החליטו שזה אתרוג.

    ויקיפדיה העברית היא לא מקור. מוזמן לקרוא את הסקירה המדעית בנוגע לאתרוג שמצביעה על תקופת עולי בבל כזמן שבו הגיע העץ לארץ:
    http://hortsci.ashspublications.org/content/52/6/814.abstract

    בנוסף, כאמור, עדויות מיצירות שונות מציגות את האתרוג רק בתקופה מאוחרת יותר. בשום מקום בפסוק לא מופיע אתרוג (או טורונג'), ויש פרשנים שטוענים שפרי עץ הדר הוא אצטרובל, הפרי של עץ בשם "דר". כנראה אצטרובל הארז.
    ההחלטה ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג היא מאוחרת ומקורה בפרשנות שהתקבלה. גם בספר נחמיה (ח, טו') מדובר באצטרובל האורן ולא באתרוג ("עֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן")

  • יוני

    "לעשות סוכות"

    תודה על התגובה, אבל ההנחה שמדובר בארבעת המינים או חמשת המינים היא ממש לא ברורה, "לעשות סוכות" זה יכול להיות בשביל לקשט את הסוכה ותו לו. וכמובן התכוונתי לאמינות התורה שבעל פה, ולא התורה שבכתב. וזה שאולי לא מצאו עדות חותכת לאתרוג מימי בית ראשון היא כמובן לא מלמדת שום דבר.