כמעט אחד מכל עשרה ילדים סובל מהפרעות קשב וריכוז. מה גורם להן ואיך הכי טוב לטפל בהן?

כולנו מכירים את הקושי לשבת מדי פעם בשקט ולהפנות קשב מרבי למתרחש סביבנו, או קשיי ריכוז בביצוע משימות או דחפים שגורמים לנו לנהוג בפזיזות ובאימפולסיביות, ללא מחשבה מוקדמת. התופעות הללו הן חלק מטווח התחושות וההתנהגויות האנושיות הרגילות. אך חלקנו, 10-5 אחוזים מהאוכלוסייה, חווים את הקשיים הללו בתכיפות ובעוצמה כאלה שמפריעים להם בכל היבטי חייהם: בבית, בלימודים, בחברה ובעבודה.

ADHD הם ראשי התיבות באנגלית של "הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות" (Attention Deficit Hyperactivity Disorder). מדובר למעשה במקבץ של הפרעות התפתחות נוירולוגיות שמתחילות בילדות ומתאפיינות בקושי להתרכז ולשמור על קשב, בהיפראקטיביות (התנהגות תזזיתית) ובאימפולסיביות שחורגות מהנורמה. ההפרעה תוארה כבר במאה ה-18 והתיאור המדעי המסודר הראשון שלה הופיע ב-1902 בכתב העת Lancet.

כיום ידוע ש-ADHD היא אחת מהפרעות ההתפתחות הנפוצות ביותר אצל ילדים. לרוב אפשר להבחין בתסמינים כבר בילדות המוקדמת, אולם לא נהוג לאבחן לפני גיל 4 בשל הקושי להבדיל בין התנהגויות רגילות של פעוטות לבין התנהגות שמקורה בהפרעה.

המחקר המדעי בתחום מלמד כי להפרעות קשב וריכוז יש בסיס ביולוגי משמעותי ועל כן אפשר לטפל בה בתרופות. מחקרים שבחנו את הקשר בין מבנה המוח לתפקוד שלו בהפרעות קשב וריכוז מצאו שמעורבות בכך שני מוליכים עצביים (חומרים כימיים שיוצרים תקשורת בין תאי עצב): אפינפרין, שמוכר יותר בשם אדרנלין, ודופמין. שינויים ברמות שלהם במוח מובילים להופעת קשיי קשב וריכוז.

הדופמין הוא מוליך עצבי חשוב במיוחד שממלא תפקידים רבים באזורים רבים במוח. פגיעה בייצור שלו בגזע המוח גורמת למחלת פרקינסון ובאזורים אחרים הוא קשור למסלול התגמול וההנאה. אצל אנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז, ירידה ברמות הדופמין מובילה לפגיעה בהוצאה לפועל של משימות. נפגעת כך היכולת של המוח לארגן, לרכז, להפעיל ולנהל פעולות רבות.

אפשר לדמות את זה לתזמורת שמנגנת בלי מנצח – כל אחד מהנגנים יודע לבצע את התפקיד שלו ביצירה, אולם בהיעדר המנצח שיתאם בין כולם נקבל רעש צורם. זה מה שקורה במוחם של אנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז.

לא ידוע מה גורם לשינויים הללו במוח, אך ידוע שיש בכך תפקיד משמעותי לתורשה, גם אם לא זוהו עדיין הגנים הספציפיים שגורמים לה.אם אובחן במשפחה ילד עם ADHD, סביר להניח שנמצא בה גם מבוגר הלוקה בהפרעה.  בהיעדר ההקשר הגנטי המדויק, ידוע כי גורמי סיכון מסוימים במהלך ההיריון והלידה מגדילים את הסבירות להתפתחות ההפרעה בהמשך. דוגמאות לכך הן שימוש ששל האם באלכוהול ובמוצרי טבק, לידה מוקדמת, משקל נמוך במיוחד בלידה ופגיעה לאחר הלידה באזורי המוח הקדמיים.

בניגוד לכך, אין מחקרים שתומכים בדעה הנפוצה הגורסת שצפייה מרובה בטלוויזיה, הזנחה הורית, אכילה מרובה של סוכר גורמים להתפתחות הפרעות קשב וריכוז, וגם לא מאפיינים סביבתיים כמו עוני. עם זאת, ההשפעות הסביבתיות יכולות להחמיר את התסמינים של הפרעות קיימות.

אפשר לחיות היטב עם הפרעות קשב וריכוז. ההפרעה אינה "נעלמת" עם הגיל, אך מאפייניה מתמתנים בהדרגה. בהיעדר זיהוי, אבחון וטיפול מתאימים עלולות להיות להפרעות קשב וריכוז השפעות מרחיקות לכת, כגון כישלון בלימודים, פגיעה בחיי המשפחה, דיכאון, קשיים ביצירת קשרים זוגיים, תאונות ועוד. אבחון מוקדם וטיפול חיוניים לאיכות החיים של הילד והמבוגר הלוקים בהפרעה.

לצערנו, למרות ההבנה הטובה שלנו את הבסיס הביולוגי להפרעה, עד כה לא פותחו אמצעי אבחון יעילים המתבססים על בדיקות רפואיות. האבחון מתבסס על בחינת התסמינים הקליניים על ידי אנשי מקצוע כמו פסיכיאטרים, נוירולוגים ורופאי ילדים שמתמחים בהתפתחות הילד.

נכון להיום אין טיפול יחיד שיכול לטפל בהפרעות קשב וריכוז. על כן מקובל להתאים באופן פרטני טיפול תרופתי שמשולב בטיפולים התנהגותיים לילד ולמשפחתו. הם כוללים אימון, הדרכה ומעקב הדוק של אנשי מקצוע, תוך התאמת הטיפול לנסיבות ככל שהילד גדל ומתפתח.

0 תגובות