משקאות דיאט גם הם משמינים, ואף עלולים לגרום לסוכרת. עכשיו גם מבינים יותר את המנגנון שבו זה קורה

כיום מוכח מעבר לכל ספק שמשקאות ממותקים בסוכר גורמים להשמנה ולסוכרת מסוג 2, ולכן רבים עושים מאמץ לעבור לממתיקים מלאכותיים, שנחשבים מזיקים פחות. אולם בשנים האחרונות מצטברות עוד ועוד עדויות מחקריות על כך שגם הם גורמים להתפתחות התסמונת המטבולית (אוסף תסמינים שמעלים את הסיכון לסוכרת), עמידות לאינסולין ופגיעה בפרופיל השומנים בדם.

מתעוררת אם כן השאלה איך בדיוק הממתיקים המלאכותיים גורמים דווקא להשמנה ולא לאיבוד משקל וליתרונות הבריאותיים האחרים שהבטיחו לנו. חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד פרסמו מחקר הטוען כי האשם טמון באספרטם, אחד מהממתיקים המלאכותיים הנפוצים ביותר, וכי הוא פועל דרך עיכוב של אנזים הידוע כנוגד השמנה.

כבר כמה וכמה שנים ידוע כי אספרטם מעלה את הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולתסמונת המטבולית, אולם המנגנון המדויק של התופעה לא נבדק לעומק. החוקרים טוענים שהקשר בין אספרטם לתסמונת המטבולית עובר דרך האנזים אלקליין פוספטאז המצוי במעי הדק.

דרך החיידקים

בשנת 2013 פרסמה אותה קבוצה מחקר שהראה כי האנזים הזה מסוגל למנוע את התפתחות התסמונת המטבולית בעכברים שניזונו מדיאטה עתירת שומן, בכך שהוא משפיע על רעלנים שחיידקי המעי מפרישים בתגובה למזון זה. אספרטם מתפרק במעיים לחומצה אספרטית, מתנול ופנילאלנין, שהוא מעכב ידוע של אלקליין פוספטאז.

החוקרים בדקו את הקשר בין אספרטם, אלקליין פוספטאז והשמנה בארבע קבוצות של עכברים: שתי קבוצות קיבלו דיאטה עתירת שומן ושתי האחרות ניזונו מדיאטה רגילה. בנוסף, בכל סוג של דיאטה קבוצה אחת קיבלה מים רגילים והשנייה מים ממותקים באספרטם. העכברים שתו כמויות אספטרם השקולות לשתיית 1.9 ו-3.4 פחיות שתייה קלה (330 מ"ל) עבור אדם.

תוצאות המחקר היו מעניינות. הקבוצה שאכלה מזון שומני ושתתה אספרטם הראתה עלייה גדולה יותר במשקל מהקבוצה שאכלה מזון שומני ושתתה מים. בנוסף, רמות הגלוקוז לאחר צום (מדד להתפתחות סוכרת) היו גבוהות יותר אצל עכברים שאכלו מזון שומני ושתו אספרטם.

המחקר מצא שהאספרטם מעכב את פעילות האלקליין פוספטאז, וכך משפיע על חיידקי המעי. האנזים מעורב בהבטחת גדילה תקינה של חיידקי המעי, חסימת ההיווצרות של חומרים דלקתיים שמקורם בחיידקים אלו וחיזוק התפקוד של מחסום המעי. ואכן החוקרים מצאו בשתי קבוצות הדיאטה ששתו אספרטם רמות גבוהות יותר של סמן ביולוגי שמעיד על דלקת כרונית ברמה נמוכה. ידוע כי דלקת כזאת, שנגרמת מספיגת חומרים הנמצאים במזון או מופרשים על ידי חיידקי המעי בתגובה למזון שומני, קשורה להתפתחות התסמונת המטבולית.

צריכת ממתיקים מלאכותיים גרמה אם כך לשינוי בהרכב חיידקי המעי, אך המנגנון שגורם לכך עדיין לא היה ידוע עד כה. החוקרים מהארוורד מציעים שהחוליה החסרה היא האספרטם, שמעורר כאמור מערכת של תהליכים דלקתיים כרוניים במעיים.

ממצאי המחקר חידדו את התוצאות של מחקרים קודמים שהראו כי צריכה מוגברת של ממתיקים מלאכותיים, ובעיקר אספרטם, משפיעה לרעה על אוכלוסיית חיידקי המעי וכך גורמת לשינויים מטבוליים שליליים. נמצא למשל שצריכה של אספרטם ואצסולפם-K פגעה במגוון של חיידקי המעי.

סכרין וסוכרת

במחקר של ערן אלינב וערן סגל ממכון ויצמן למדע, נמצא כי צריכה של ממתיקים מלאכותיים מסחריים (בעיקר סכרין) גורמת להתפתחות של אי-סבילות לגלוקוז (צעד ראשון בהתפתחות סוכרת מסוג 2). זאת עקב שינויים שמתרחשים בהרכב ובפעילות של אוכלוסיית חיידקי המעי בעקבות החשיפה לממתיקים המלאכותיים.

בנוסף מצאו החוקרים קשר חיובי בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לבין מדדים שונים הקשורים לתסמונת המטבולית כגון עלייה במשקל, רמה גבוהה של סוכר לאחר צום וכן רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר (כולם מדדים להשמנה וסוכרת מסוג 2). מהמחקר עולה שיש אנשים הרגישים מאוד לסכרין ואפילו חשיפה של שבוע לממתיק המלאכותי גרמה אצלם לפגיעה במאזן הגלוקוז בדם, ויש כאלה שאינם רגישים.

החוקרים משערים כי המִתאם בין השינויים המטבוליים והשינויים באוכלוסיית חיידקי המעי בעקבות אכילת הממתיקים המלאכותיים קשור לכך שאוכלוסיית החיידקים נוטה לכיוון מינים הקשורים לסוכרת מסוג 2. אצל חיידקים אלה מוגברים מסלולים מטבוליים הקשורים להשמנה ולסוכרת בבני אדם. 

עבור חולי סוכרת, נכון להיום לא קיימים די נתונים כדי לקבוע אם ממתיקים מלאכותיים מסייעים להם או מזיקים. אך יש עדויות שצריכה של ממתיקים כאלה עלולה לא פעם להוביל דווקא להשמנה ולהתפתחות סוכרת מסוג 2, לא רק בשל המנגנון המתואר פה, אלא גם מפני שאנשים נוטים לאכול יותר קלוריות אחרי שתיית משקה דיאט. כמו כן ברור שמשקאות מתוקים מכל סוג הראו קשר חיובי עם הסיכון לחלות בסוכרת, גם אם השתמשו בממתיקים מלאכותיים ולא בסוכר. עוד משהו לחשוב עליו בפעם הבאה שתתלבטו בין דיאט קולה למים. 

11 תגובות

  • אלי בר-נס

    בשבחי הויקיפדיה

    ויקיפדיה היא מקור מצוין ללימוד ראשוני של נושא כלשהוא, במיוחד אם מעיינים גם בנוסח האנגלי.
    מרבית העובדות החשובות בו מצויינות בצירוף מראה מקום, שאם תגיע אליו - תוכל להיווכח באמיתות הציטוטים בויקיפדיה.
    לא "כל אחד" יכול לערוך את ויקיפדיה, מאחר וכל עריכה עוברת בקרה, ו'שטויות' וטעויות לא מתקבלות ולא מתקבעות.

  • אלי בר-נס

    קראו קטע מויקיפדיה אודות אספרטם - ותבינו...

    האספרטם נמצא בטוח לשימוש אצל בני אדם על ידי למעלה מ-90 מדינות[2] ומומחים מטעם ה-מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) תיארו אותו כ"אחד מתוספי המזון שנחקרו ביסודיות הגבוהה ביותר, מבין אלה שהמנהל אישר" וכממתיק שבטיחות השימוש בו "מוחלטת"[3]. למרות זאת הוא הואשם בקשת רחבה של בעיות בריאותיות, חרף העובדה שגוף הראיות המדעיות מראה שהאספרטם בטוח לשימוש, במסגרת המינון המומלץ[4]. הצריכה היומית לאדם המוגדרת בטוחה לפי מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) היא 50 מ"ג לק"ג משקל גוף לאדם ליום ולפי מנהל בטיחות המזון של האיחוד האירופי (European Food Safety Authority) הגבול הוא 40 מ"ג לק"ג משקל גוף לאדם ליום. ריכוז חומצות האמינו המרכיבות את האספרטם (חומצה אספרטית ופנילאלנין) בדם בעקבות צריכת אספרטם בכמות המרבית המומלצת אינה גבוהה מריכוזן בדם בעקבות ארוחה. כמויות אלו נמוכות משמעותית מצריכת האספרטם גם של צרכנים כבדים של משקאות ממותקים. מפרוק האספרטם בפחית משקה ממותק (כ-350 מ"ל) מקבל הגוף כ-18 מ"ג מתנול הרעיל למערכת העצבים ובפרט לעצב הראיה. עם זאת כמות המתנול הזו נמוכה משמעותית מהכמות הנחשבת רעילה ונמוכה גם מכמות המתנול במיצי פירות בנפח דומה: 23 מ"ג מתנול במיץ תפוזים, 29 מ"ג במיץ תפוחים ולמעלה מ-100 מ"ג במיץ עגבניות. חשיפה אקוטית או כרונית לאספרטם או תוצרי פירוק שלו של חיות מעבדה (עכברים, חולדות, אוגרים וכלבים) לא גרמה נזקים בריאותיים בכמויות הנמוכות מ 4000 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום. גם מחקרים אפידמיולוגים לא הראו עליה בתחלואה אצל צרכני אספרטם[5]. כמו כן יש המפקפקים בתהליך אישורו של זה על ידי ה-FDA האמריקאי.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    ויקיפדיה היא לא ממש מקור מהימן, כיוון שכל אחד יכול לערוך אותה. נשמח לקבל סימוכין מדעיים לטענותיך.

  • אלי בר-נס

    קשקושי האספרטם

    ה'חוקרים' טוענים שתוצר הפירוק של אספרטם, פניל אלנין, אחראי לעיכוב האנזים.
    ה'חוקרים' כנראה לא יודעים שפניל אלנין היא חומצה אמינית שנמצאת בהרכב רבים מהחלבונים (מן החי ומן הצומח) שאנו צורכים.
    אז כיצד זה שפניל אלנין המגיעה מחלבון צמחי או בשר - אינה גורמת להשמנה, ואילו פניל אלאנין שמגיעה ממשקה ממותק באספרטם - כן משפיעה על השמנה?.....
    אין זאת אלא שמי ששילם על המחקר, ואולי גם החוקר, נמנים על שונאי 'מונסנטו' (בעלת הפטנט על אספרטם) - ויש הרבה כאלה בארה"ב - שממציאים שקרים בחסות ה'מדע'.... דומה לסיפורים ההזויים על ההשפעות ההרסניות של 'קוקה קולה'....

  • צבי

    נהדר

    כתבה נהדרת ומרתקת

  • יוסי

    על עכברים ועל אנשים ..

    משום מה ממעטים להזכיר שכל המחקרים שהוזכרו נעשו בעכברים. האם אנחנו עכברים? ואם לא, למה לא הזכיר זאת? ולמה מחקרים על עכברים דומים למחקרים על אנשים? מציע שתדונו בכובד ראש בנושא ..

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    יוסי שלום,
    אני אצטט לך תשובה שכבר עניתי על שאלה דומה. לדעתי בכתבה הזאת דווקא מצוין בפירוש מתי המחקר בוצע על עכברים ומתי על בני אדם ובאופן כללי באתר של מכון דוידסון, אנו מקפידים מאוד לציין זאת. הבה נעמיד דברים על דיוקם, קיימת התאמה גבוהה מאוד בין עכברים לבני אדם מבחינה גנטית. מבחינה היסטורית אין טיפול או תרופה שלא נבדקו קודם על עכברים לפני ביצוע מחקרים קליניים בבני אדם. נכון, ניסויים עלולים להיכשל ותמיד תיתכן חוסר תאימות. ניסויים בעכברים הם כלי מדעי חשוב ביותר, כיוון שהם מאפשרים לנו שליטה כמעט מלאה בתנאי הגידול, ברקע הגנטי של העכברים וכן העובדה כי ניתן לבצע מניפולציות גנטיות שונות בקלות יחסית באוכלוסיית העכברים. אתה יכול להיות סמוך ובטוח שכל מחקר שמתבצע על עכברים, מבוצע באופן מבוקר ע"י צוות שהוסמך לכך ושנמנע ככל האפשר מטיפול שאינו אתי בבעלי החיים תוך השתדלות לערוך את הניסוי על מספר קטן ככל האפשר של חיות.

  • דבורה שפירא

    מבוכה בקשר למחקרי הדיאט למיניהם

    שלום רב
    הבנתי מהמאמר שלך שמחקרים בעכברים הם די מבוססים.
    אבל מה המחקרים בבני אדם? בנושא דומה- השפעות משקאות דיאט על דמנציה ועל שבץ מוחי, התפרסם מידע על מחקרים מקיפים המעידים על קורלציה בין משקאות דיאט לבין הנזקים המוחיים, והכותרות אף כיוונו לקשר סיבתי. אולם מאמרי נגד טוענים שהמחקרים מפוקפקים ומוטים.
    האם לא כך גם לגבי הנושא שאת מציגה? קל להמליץ לשתות מים במקום דיאט קולה. זה ברור מאליו. אבל מה עם מי שהחלופה שלו לדיאט קולה היא קולה, עם הרבה הרבה סוכר (ובוודאי אם הוא סכרתי)?
    אשמח להבהרת העניין.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשבה

    קיימים כבר מספיק מחקרים ועדויות לכך שמשקאות דיאט וממתיקים מלאכותיים משפיעים לרעה על המטבוליזם ותורמים להשמנה. לא הבנתי מה לא בסדר לדעתך בהמלצה לשתות מים. כבר כמה שנים שההמלצות של ארגון הבריאות העולמי ושל אנשי תזונה להפחית ככל האפשר בצריכת משקאות ממותקים כגון קולה ומשקאות פרי. עכשיו מבינים כי גם משקאות הדיאט לא מהווים תחליף ראוי למשקאות הממותקים בסוכר ולכן עולה השאלה למה לצרוך תחליף או משקה ממותק בכלל?

  • דבורה שפירא

    תודה על תשובתך המהירה.

    תודה על תשובתך המהירה.
    אני חלילה לא מתווכחת עם ההמלצה לשתות מים, ולא כל תחליף ממותק. בלי ספק זה עדיף מכל בחינה!
    הקושי מתעורר כשיש מי שלא שותה די, וצריך להכריע בין קולה לדיאט קולה (או כל משקה אחר). ויש מי שמתעקשים על כך (למשל תלמידים/ ילדים). האם אין עדיפות במקרים אלה למשקאות הדיאט למיניהם? בפרט אם הם מצורפים למנת פחמימות עשירה. אחת הטענות שקראתי כנגד המחקרים שהראו את נזקי הממתיקים המלאכותיים היא שנעשו בתנאי אפס פחמימות. כלומר העכברים הנבדקים הגיבו למחסור בסוכרים וזו הסיבה לנזקי ההשמנה, ולא עצם צריכת הממתיקים המלאכותיים. אשמח לשמוע את דעתך על כך.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    לדעתי אם מסתכלים על המחקר שפורסם ע"י החוקרים במכון ויצמן שצוטט בכתבה ובדק בני אדם, אפשר להגיד שממתיקים מלאכותיים משפיעים לרעה על חיידקי המעי אצל אנשים שרגישים לממתיקים אלה. כיוון שלחידקי המעי השפעה על תהליכים רבים בגוף האדם, אני חושבת שאפשר להגיד שעדיף להימנע ממתיקים מלאכותיים. אבל זאת רק דעתי ואין לראות בה תחליף לייעוץ רפואי.