בעקבות הוויכוח בשאלת גיוס נשים לשירות בחיל השריון, יצאנו לבדוק אם אכן יש הבדל בנזקים גופניים הנגרמים לנשים וגברים בעקבות אימון מפרך או הרמת משאות

זה לא סוד שגברים ונשים שונים זה מזה במבנה גופם. בממוצע, גברים גבוהים יותר ושריריים יותר, ומסוגלים לרוץ מהר יותר ולשאת משקלים כבדים יותר. זה, כאמור, בממוצע. יש כמובן נשים חזקות במיוחד שיוכלו לנצח בתחרות הרמת משקולות גברים רבים, כפי שיש גברים שהם נמוכים או איטיים יותר מנשים רבות.

סביר להניח כי נשים המתנדבות לשירות קרבי יהיו החזקות יותר מבין הנשים, ובעלות כושר גופני גבוה יחסית. אך האם לנשים אלו יהיה סיכון גדול יותר להיפגע ולהיפצע, בהשוואה לעמיתיהן הגברים?

מסקירה של הספרות בנושא נראה שהתשובה חיובית. מחקרים על פציעות בספורט מראים כי נשים נמצאות בסיכון מוגבר לסוגים מסוימים של פציעות ברגליים. גם מחקרים שנעשו על חיילות וחיילים בשעת טירונות או אימונים הראו כי חיילות אכן נפצעות יותר, ובמיוחד מפתחות יותר שברי מאמץ.

כמובן, מין אינו גורם הסיכון היחיד: כושר גופני, משקל ואפילו גובה נמצאו גם הם כמשפיעים על הסיכון להיפגע. האם נשים נפצעות יותר בשל תכונה "נשית" כלשהי של גופן, או פשוט משום שהן, בממוצע, נמוכות יותר ובכושר גופני טוב פחות משל הגברים? קשה לדעת, אך יש מחקרים המראים, למשל, כי כושר אירובי גבוה ואימונים תכופים מפחיתים את הסיכון לפציעה אצל נשים. פירושו הדבר שאפשר להפחית את הסיכון לפציעה של חיילות קרביות, בעזרת מיון יעיל והכשרה מתאימה. האם גם לאחר אמצעים אלו הן עדיין ייפצעו יותר מהחיילים הגברים? על כך קשה לענות.

צניחה בשריון

מה לגבי פגיעות קשות יותר, ובעיקר, כפי שנטען בקשר לחיילות הרוצות לשרת בשריון, צניחת רחם בשל הרמת משאות כבדים?

צניחת רחם, או צניחת אברי האגן, מתרחשת כשהשרירים באזור האגן, המחזיקים את האיברים במקומם, נחלשים. כתוצאה מכך הנרתיק והרחם צונחים לכיוון הפות, ובמקרים חמורים אף יוצאים ממנה ומשתלשלים החוצה. זו תסמונת נפוצה מאוד – במחקר שנערך על נשים אמריקאיות, רק ל-24 אחוז מהן היו שרירי אגן תקינים לחלוטין. אצל רובן הייתה התחלה של צניחת רחם, ואצל שני אחוז הייתה צניחה מעבר לפתח הנרתיק.

גורמי הסיכון העיקריים לתסמונת זו הם לידות, גיל ומשקל. אצל אישה לאחר שתי לידות הסיכון לצניחת רחם גבוה פי ארבעה עד שמונה בהשוואה לאישה שלא ילדה, והסיכון עולה עם לידות נוספות. בנוסף, נשים מבוגרות יותר ונשים בעלות משקל עודף נמצאות בסיכון גבוה.

האם הרמת משאות כבדים היא גורם סיכון? התשובה בינתיים היא – ייתכן. צניחת רחם נראית בתדירות גבוהה יותר אצל אחיות העוסקות בהעברה של מטופלים מכיסא למיטה ופעולות נוספות הדורשות מאמץ גופני, וגם אצל פועלות תעשייה. ההשערה של החוקרים במקרים האלה הייתה שהגורם לסיכון הוא הרמת משאות כבדים באופן יומיומי במשך שנים, אך בינתיים אי אפשר לקבוע זאת בוודאות. העלייה בסיכון הייתה משמעותית מבחינה סטטיסטית, אך קטנה בהשוואה לסיכון הנובע ממשקל עודף, למשל. גורמי סיכון משניים נוספים כוללים לידה ראשונה בגיל צעיר, עצירות כרונית ועוד.

מה כל זה אומר לגבי השאלה אם נשים יכולות לשרת בחיל השריון, או בכל חיל אחר? לא הרבה. כל שירות קרבי הוא מסוכן, כמובן, ללא קשר למין החייל, ואימונים קשים גורמים גם הם לפגיעות ולפציעות. חלק מהחיילים נמצאים בסיכון מוגבר לפגיעות כאלה, בשל מינם או בשל גורמים אחרים, אך אין זה אומר שהם בוודאות ייפגעו – וכמובן אין זה אומר בהכרח שיש לפטור אותם משירות כזה. מהמידע הרפואי המצוי בידינו ודאי אי אפשר לקבוע שנשים אינן יכולות לשרת בשריון – או בכל יחידה אחרת – או שהשירות יגרום להן נזק בלתי הפיך. מי שטוען כך, יצטרך לבסס את טענותיו על מקורות אחרים.

17 תגובות

  • רונן

    רונן

    עוד משהו שלא הזכרתי
    לדעתי הכנה מאוד
    לשלוב נשים ביחידות לוחמות
    יש השפעה פסיכולוגית הרסנית ביותר על הלוחמים הזכרים
    זה הורס לחלוטין את האחוות לוחמים
    זה הופך את הפלוגות הלוחמות למקום שיותר מזכיר באר תל אביבי
    או בית ספר תיכון שבו בנות מעורבבות עם בנים
    דבר שגורם ליריבות יצרים ומתחים חזקים בקרב הזכרים
    דבר מאוד לא רצוי
    ביחידה לוחמת
    שבה שואפים ליצור גיבוש בין הזכרים
    על ידי שותפות גורל
    האחוות הלוחמים הזכרית הזו חשובה בגלל שהאינטימיות והקרבה הנפשית הזו
    תדרבן את הלוחמים לערבות הדדית בשדה הקרב
    שבה לוחם יסכן את נפשו כדי להציל את נפשו של לוחם אחר (למשל סחיבת פצוע תחת אש)
    להסתער מול אש חיה וכו'
    כאשר משלבים נשים יחד עם גברים בשם כפייה של אג'נדה פמיניסטית על הציבור
    אין לי שום ספק
    שזה יחבל בצורה בלתי נסבלת באחוות הלוחמים
    ויתכן שהלוחמים גם לא יהיו מודעים לכך
    כי הם מעולם לא חוו מה זה שרות רק עם גברים
    דבר שלצערי ישמש כניצול לרעה על ידי "מחקרים" פמיניסטים שונים
    שיטענו שאין שום פגיעה באחוות לוחמים
    ברור שזה שקר
    הכנסת נשים לתוך פלוגות לוחמות של גברים
    זה סירחון וטינופת חסרת תקדים
    מעבר לסיבות הקודמות שמניתי
    הסיבה הזו כלשעצמה
    מסכנת את עתיד ובטחון המדינה
    אם נוסיף על כך את הסיבות האחרות
    צריך להיות עיוור ומטומטם כדי לא לחזות לאן זה יכול להתגלגל
    אולי אין לי ראיות מדעיות מוצקות לכך
    אבל זה מטומטם להתנהל בצורה כה רשלנית וחסרת אחריות ומוסר רק בגלל שאין הוכחה פורמלית עדין
    יש דברים שהם נורא ברורים אבל לפעמים אין הוכחה פורמלית
    למשל כמו המקרה הידוע עם החוקר שגילה ששתיית מים במקומות מסוימים קשורה למקרי מוות בלתי מוסברים
    מה שהתגלה יותר מאוחר כמגפת הכולרה
    לא היה להם הוכחה אמנם
    אבל זה עדין לא מנע מהם לפעול בנושא ולא לשתות מהמים
    אז אין לי הוכחה פורמלית שזה הורס ומקלקל את האחוות לוחמים ואת המורל בפלוגה
    אבל זה ברור לחלוטין לכמעט כל בר דעת
    וזה מזעזע שמאפשרים לזה לקרות

  • רונן

    אני לא אטרח לסיים לקרוא את כל הקשקוש הפמיניסטי הזה

    זה בושה שמכון מדעי
    כופה אג'נדה מנוגדת לחלוטין למדע
    רק בשל מחויבות לכללי הפולטיקלי קורקט
    מדע אמור לחתור לאמת לא משנה כמה האמת מכוערת או קשה
    אחרת זה לא מדע
    זה דת
    בכל מקרה
    נתחיל בניסיון שלך להפוך את השד לפחות נורא
    המילה "ממוצע" מצחיקה אותי
    כי זה כאלו את רומזת שיש חפיפה משמעותית בין גברים לנשים בכל הקשור לכוח פיזי לפחות
    יש לי הפתעה בשבילך
    אי אפשר אפילו להשתמש במילה ממוצע במקרה הזה
    ההבדלים הם כל כך דרמטיים ומובהקים מהבחינה הזו
    שאין כמעט שום חפיפה
    לצורך המחשה
    גבר בחציון (די ממוצע) שלא מתאמן בכלל ועובד עבודה משרדית
    יותר חזק 99.9% מהנשים כלומר במילים אחרות רק
    1 ל1000 נשים משתווה בכוחה הפיזי לגבר ממוצע לחלוטין
    אם ניקח בחשבון
    שבטבע אצל בני אדם (ואצל כל שאר היונקים האחרים בטבע כמעט) השונות בין זכרים
    הרבה יותר גדולה מהשונות בין נשים
    זאת אומרת שההבדלים הם הרבה יותר מפחידים ודרמטיים ממה שניסיתי לתאר חוץ מזה
    מעבר להבדלים הפיזיולוגים הברורים בין נשים לגברים
    שאפילו הפמיניסטיות הכי רדיקליות לא יכולות להכחיש
    יש הבדלים ברורים במבנה המוח של גברים ונשים
    שאת זה לצערי קל ונוח להכחיש
    שהרי שלא כמו הפיזיולוגיה החיצונית
    הפיזיולוגיה הפנימית נסתרת מהעין
    הראש שלנו לא שקוף
    לא ניתן לראות את המוח
    וגם אם היה ניתן לראות אותו
    לא היינו יכולים להבין מזה הרבה
    כי מסיבות אבולוציוניות ברורות
    אנחנו לא אמורים לדעת לזהות הבדלים בין המינים על סמך צפייה בחלקי מוח
    פשוט כי אין לזה שום חשיבות
    אנחנו כן אבל אמורים לזהות את ההבדלים על סמך הביטוי של זה
    מה שנקרא תכונות אופי או אישיות
    ברור כמובן שטסטוסטרון מעצב את המוח הגברי כבר בשלב העוברי וגם לאחר מכן במשך החיים
    והופך אותו ליותר אגרסיבי, מפותח יותר בתפיסה מרחבית
    טסטוסטרון נועד לעצב את המוח של הזכרים
    שיהיו מוכנים לעימות פיזי מול בע"ח אחרים על מנת להגן על השבט
    הרי ברור שהנקבות אצל רוב המוחלט של היונקים (במיוחד אצל השימפנזות שהכי קרובות אלנו)
    לא יכולות להגן על עצמן בזמן הריון
    יותר מזה
    נקבות הן משאב הרבה יותר יקר בטבע
    בגלל שהן מכנות לידה
    וזה מאוד מסוכן לנקבות להגיע למצב של עימות פיזי
    במיוחד כאשר הנקבות אצל כל היונקים הן גם האמהות שמגדלות את הצאצאים
    לכן נשים לוחמות זה דבר גרוע ביותר מבחינה אבולציונית
    ובגלל זה אנחנו כמעט אף פעם לא רואים את זה בשום סוג של בעלי חיים בטבע
    למעט יוצאי דופן נורא נורא נדירים שהתקשורת הפמיניסטית בעולם אוהבת לדבר רק עליהן (כמו צבוע מנוקד)
    לצערכן
    זה בכלל לא המקרה עם בני אדם
    וכמו שציינתי
    אצל בני אדם כמו אצל שימפנזות
    הזכרים הם גדולים יותר חזקים יותר ודומיננטיים יותר
    כי הם אלו שצריכים לצאת למלחמה ולהגן על הקהילה
    הם גם כמובן
    הרבה יותר אגרסיביים מהנקבות
    טסטוסטרון גם ידוע כבעל השפעה על רגישות לכאב
    למשל זו עובדה
    שנשים חוות כאב בעצמה הרבה יותר גדולה מזכרים, לפחות על כאב פיזי אך גם רגשי
    גברים פחות רגישים לכאב פיזי
    כי כמו שניחשת עמידות מפני כאב מגדילה את הסיכוי של הזכרים לנצח בעימות/קרב/מלחמה ומאחר שנקבות לא אמורות להלחם, הן לא צריכות להיות פחות רגישות לכאב.(תהית פעם למה גבר שמתלונן על כאב נתפס כמאוד לא מושך בעיניי המין הנשי, נקודה למחשבה...)
    יתר על כן
    טסטוסטרון משחרר כל מיני נוירוטרנסמיטרים כמו דופמין, נוראדרנלין, וכו'
    שנועדו לדרבן את הזכרים לקחת סיכונים, באמצעות איבוד תחושה של פחד
    זו הסיבה שיותר זכרים מנקבות מכורים לספורט אקסטריים וטיולים בשטח
    ונשים יותר אוהבות שופינג
    זו הסיבה גם שיש יותר גברים שמהמרים מנשים
    היכולת לקחת סיכונים היא הכרחית וקריטית בזמן מלחמה
    זה בכלל לא קשור להבדלים במבנה הפיזיולוגי
    זה הרבה מעבר
    זה הבדלים ממש במוח בין גברים לנשים
    בנים לרוב יותר מתעניינים בצעצועים כמו מכוניות, ורובוטרקים
    נשים יותר אוהבות לשחק עם בובות
    נשים אמורות להיות אמהות מטבען
    הן אוהבות תחושה של בית
    זו הסיבה שהן לרוב יבחרו טיולים בקניונים ומסעדות מקומות שמזכירות בטחון שקט ובית
    והרבה פחות ירצו טיול הרפתקני פרוע בטבע עם טרקטורונים או טיפוס הרים, זה אפילו מפחיד אותם.
    אך לצערי
    הרבה יותר קל להתכחש לזה מאשר להבדלים הפיזיולוגים
    אפשר לטעון כל הרבה שקרים שמאוד קשה להפריך בדיוק כמו שקשה להפריך טענות של אדם דתי
    למשל אפשר לטעון שזה בגלל תהליך סוציאליזציה כזה או אחר(התירוץ הקבוע שהופרך אינספור פעמים)
    אך שמאמתים פמיניסטית דתית עם העובדה שאותם הבדלים נצפו אצל כמעט כל בע"ח בטבע
    נוצף באינספור תירוצים קלושים חסרי הגיון שקשה מאוד להפריך למשל
    "הסוציאליזציה היא תופעת לוואי של ההבדלים הפיזיולוגים, ולכן הסוציאליזציה קיימת גם אצל מינים אחרים שאינם בני אדם"
    או טעונים מופרכים אחרים
    "יש חברות אצל בני אדם שיש להם תרבות מטריארכלית"
    "קופי הבונובו הכי קרובים אלנו גנטית ומתקיימת אצלם חברה מטריארכלית" למען האמת את השתי דוגמאות האחרונות קל מאוד יחסית להפריך זה נכון אמנם שאצל הקופי הבונובו קיימת חברה מטריארכלית
    וזה נכון שקיימת חברה מאוד קטנה אצל בני אדם שגם אצלם היה קיימת חברה כזו(ואולי גם עדין, לא יודע) אולם
    קופי הבונובו הם לא הכי קרובים אלנו(השימפנזים הכי קרובים, מצטער להרוס את הכיף :))
    קופי הבונובו הם תת סוג של השימפנזים
    הסיבה שקופי הבונובו פיתחו חברה שבה הנקבות דומיננטיות והזכרים חלשים
    הן הנסיבות המאוד נדירות שהובילו לכך
    קופי הבונובו חיו ללא אויבים ללא שום סכנה, הם חיו במקום מבודד , ללא טורפים , היה להם אספקה קבועה של מים ואוכל
    באזור שבו הם חיו.
    כתוצאה מכך
    קופי הבונובו קטנים וחלשים בהרבה בהשוואה לשימפנזות
    המוח שלהם קטן יותר בהרבה מהשימפנזות
    הם הרבה פחות אינטילגנטים מהשימפנזות ובגלל זה הם לא יכולים להשתמש בכלים
    היה צריך ממש לאמן אותם כדי שיוכלו להשתמש בכלים
    ובעוד שהשימפנזות יכולות לשרוד בכל אזור בטבע , קופי הבונובו לא יכולים לשרוד כמעט באף מקום
    למעט הסביבה הנוחה שבה הם נולדו.
    באופן דומה החברה המטריארכלית הקטנה בהודו אף היא חיה בשטח מבודד ללא אויבים וללא סכנה מבחוץ.
    אחרת אין שום סיכוי לחברה מטריארכלית להתקיים בשום צורה
    אף חברה כזו לא תחזיק מעמד
    חברה שבה הנשים דומיננטיות והגברים חלשים ונשלטים על ידי נשים
    זו חברה שסופה להיכבש על ידי אויבים מבחוץ
    אויבים שיראו חברה חלשה כזו שבה הנשים דומיננטיות יהרגו את כל הגברים
    ויאנסו את כל הנשים.
    וזה מה שעלול לקרות גם עם מדינת ישראל
    בשם הדת הפמיניסטית החולה והסוטה
    אנחנו מסרסים את הגברים
    ונותנים לתינוקות היסטריות מיוחמות במחזור להחזיק נשק בשאיפה "לשוויון" בין המינים
    הבועה הזו בסוף תתפוצץ לנו בפנים בצורה מאוד קשה ומאוד אכזרית וטרגית אם נאפשר לטרוף החולני והסוטה הזה להמשך.

  • אנונימי

    שירות קרבי הוא רק הבצק של העוגה.

    הדובדבן הוא אירוע לחימה. אם בממוצע לאישה פחות חוסן גופני או יכולת גופנית נמוכה יותר מן הגבר, למה להכניס אותה לאירוע שבו האויב הוא תמיד גבר?
    ולגבי השירות השגרתי- אם גוף האישה פגיע יותר לפציעות עקב עומס משקלים וחוסר שינה, מתאושש לאט יותר ומפתח פגיעות קשות חמורות יותר- מערכת רבייה, עצמות ועמוד שדרה- מדוע לחשוף לכך נשים בסוף גיל ההתבגרות, שחסרות ידע ומודעות לבעיות הללו? הרי רוב הנשים בגיל 18 הינן בכושר גופני נחות מרוב הגברים, הן מבחינת חוזק שלד והן מבחינת סיבולת וכוח. למה להכניס דורות של נערות לבעיות אמיתיות לחלוטין כאשר רואים שרוב גדול של נשים שעבר הגיעו לתפקידי לחימה סופגות שם נזקים או פשוט מבקשות לעזוב את התפקידים האלו?
    צבא הוא לא מרכז להגשמה עצמית. צבא הוא מכשיר להישרדות. גברים הם מרכיב יותר יעיל גופנית, וסופגים פחות פציעות. וזה עוד לפני שהבאנו בחשבון את הרשלנות והזלזול שגורמים להמון גברים לספוג פגיעות בשירות הצבאי- צאו ובדקו נזקים אורתופדיים לחיילים קרביים.
    נשים- מי שרוצה תמונה עם נשק, לכו לפינטבול. מי שבאמת רוצה להיות לוחמת- זה משהו שאישה צריכה להשקיע בו יותר מהגבר הממוצע כדי להישאר בריאה.

  • חגי

    תגובתי היתה עניינית ונמחקה - גם תגובות אחרות חסרות כאן

    מאוד מוזר ומדאיג - האם אתם אתר אקדמי? האם אינכם מסוגלים להתמודד עם תגובות ענייניות?
    המאמר כאן לוקה בחסר בלשון המעטה. גם התגובות שהושארו מספקות לצורך הבנת הפערים בו. מוזר שאינכם גונזים את המאמר ודורשים מהכותבת לתקנו.
    לא מוסיף לכם כבוד, לא המאמר ולא מחיקת התגובות.

  • איש אחד

    הצעה למחקר

    כותבת המאמר מתבקשת לקחת ג'ריקן מים 20 ליטר וללכת אתו מאתיים מטר. אח"כ לסחוב על הגב שני קיטבגים מלאים עוד מאתיים מטר. זה רק הסיפתח. יש מבחנים מתקדמים. אח"כ תכתוב מאמר עם תובנות חדשות.

  • אנונימי

    מאמר מביך

    "יצאנו לבדוק אם אכן יש הבדל בנזקים גופניים הנגרמים לנשים וגברים בעקבות אימון מפרך או הרמת משאות"
    המאמר מתחיל בזה שאכן יש נזקים וגם הבדל
    ומסכם במסקנה לוגית ישירה לשאלת המבחן: "מהמידע הרפואי המצוי בידינו ודאי אי אפשר לקבוע שנשים אינן יכולות לשרת בשריון – או בכל יחידה אחרת – או שהשירות יגרום להן נזק בלתי הפיך. מי שטוען כך, יצטרך לבסס את טענותיו על מקורות אחרים." וזאת בהתבסס על בדיקה שטחית דלה ועלובה של מקורות לא משמעותיים... המסקנה היא שנשים אכן ניזוקות יותר אך כנראה כשלא פוליטיקלי קורקט לכתוב זאת

  • ציפי

    כתבה לוקה מאד בחסר.

    וואו. זאת בדיחה? צניחת רחם היא לגמרי רק אחד הסיכונים.
    מחקרים שנערכו על ידי הצבא ועל ידי צבא ארצות הברית, ופורסמו גם ב-"ישראל דפנס" ובבמות אחרות, הראו שבנות סובלות הרבה יותר - ויותר מהר- משברי מאמץ ושברים אחרים שהן מתקשות להתאושש מהן גם זמן מה לאחר עזיבת השירות.
    בעבר פורסמו כתבות בנידון, עם עדויות של נשים שנפגעו פיזית. חלק מהן פורסמו במטרה להביא לשינוי "סרגל המאמץ" - עניין טיפשי למדי אם זוכרים שבסופו של דבר בשדה הקרב כל החיילים נדרשים לשאת את אותו ציוד, ולא משנה אם הם גבר דקיק או אשה חסונה.
    העניין הטיפשי הזה שמנסה להתכחש לביולוגיה, שגורמת לכך שנשים מתמודדות פחות טוב עם מאמצים מסוגים מסויימים (אבל הרבה יותר טוב עם דברים אחרים כמו כאב ועוד) - זה עניין פוליטי לחלוטין. ויפה עשו המגיבים לפני שציינו זאת.
    אם אתם אתר מדעי, אנא הביאו סקירה מדעית ראויה.

  • ישראלי

    לאורך המאמר - "שירות נשים בשיריון לא ראוי"! המסקנה - "אין לדעת"

    לא מערבבים פוליטיקה ומדע

  • אנונימי

    האם יש איזשהם נשים שנבדקו או

    האם יש איזשהם נשים שנבדקו או שלא נבדקו שבאופן יומיומי נושאים משאות במשקלים שמתקרבים למשקלים כאלה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    כן, כפי שמצוין בכתבה

    נעשו מחקרים על אחיות ועל פועלות בתעשייה. הן בהחלט נושאות משאות באותו סדר גודל של מה שמדובר עליו בקשר לטנקיסטיות, למשל.

  • דור

    מאמר שמסתכם ב-"אין לדעת"

    המאמר מתחיל ונגמר ב"קשה לענות", "לא אומר הרבה", "ייתכן".
    אם מחברת המאמר לא יודעת אם כן או לא, למה לחבר מאמר?

  • פשוט שיריונר

    יש נשים שיריונריות כבר למעלה מעשרים שנה

    בתור מפקד טנק חשוב לי לציין שנשים משמשות כבר כמה עשורים כשיריונריות ואינן נופלות בדבר מהגברים. למעשה מרבית ההכשרה המקצועית נעשית ע"י הנשים.
    לגבי פציעות מעטים החיילים הקרביים שאינם נושאים לאורך חייהם פציעות בגוף ובנפש משירותם למען המדינה. אני למשל סובל מכאבי גב תחתון ומירידה בשמיעה עקב השירות בשיריון.

  • עופר

    לא להאמין! כקורא קבוע אחת הכתבות ההזויות

    "מהמידע הרפואי המצוי בידינו ודאי אי אפשר לקבוע שנשים אינן יכולות לשרת בשריון" - לא הבנתי, הבאת מספר גבוה של סיבות בריאותיות למה זה גרוע, ואז לסכם שזה לא ברור? מישהו שכח מזה להיות חוקר...

  • יאיר

    בצהל חושבים אחרת:

    בצהל חושבים אחרת:
    http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/113391.pdf

  • איפכא מסתברא

    שום קשר בין המסקנה לבין הסקירה.

    הסקירה מבלבלת בין כתיבה פוזיטיבית לבין אמירה נורמטיבית. איכשהו, ממכון דוידסון מצופה לאבחנה טובה יותר, ומהימנעות לכניסה לשדה הנורמטיבי.
    מצד אחד, ביושר נכתב כי "נשים נמצאות בסיכון מוגבר לסוגים מסוימים של פציעות ברגליים. ... חיילות אכן נפצעות יותר, ובמיוחד מפתחות יותר שברי מאמץ."
    אלו העובדות - והנתונים מגובים גם במחקרים שנעשו בצה"ל, והתפרסמו אך לפני כשנה וחצי (קישור למטה). מצד שני, במקום לסכם את הנתונים הפוזיטיביים, מגיעה מסקנה נורמטיבית, שירות קרבי מסוכן לכולם - גם אם לחלק יותר, אבל זו לא סיבה לפטור וכו'. חבל. ובעיקר - לא מקצועי. והקישור למחקר שצוטט ב"הארץ" בחודש מאי 2015:
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2638703

  • אליהו

    בדיוק

    הטייה רגשית.

  • נגבי

    תגובה מדויקת. מתחיל מדעי

    תגובה מדויקת. מתחיל מדעי ונגמר פופוליסטי. באמת לא הרמה המצופה מהאתר הזה.