כשלא מצליחים לזהות מקור גופני למיחושים, מסיקים לפעמים שהם נובעים ממצוקה נפשית: כאב פסיכוסומטי. איך לטפל בו נכון? לא באמת יודעים

"דוקטור, תציל אותי, אני מאוהב. כואב לי בחזה, הלב שלי נגנב", שר ליאור נרקיס. ואכן, מצבים נפשיים אכן יכולים לחולל כאב פיזי, אך בדרך כלל המקור אינו אהבה רומנטית כמו בשיר, אלא דווקא מצבים שליליים קשים. כשכאב פיזי מופיע בעקבות מצוקה נפשית נהוג לכנות אותו "כאב פסיכוסומטי" או "כאב פסיכוגני", כלומר "כאב שנגרם על ידי הנפש". מהו הקשר בין מצוקה נפשית לכאב, ואיך אפשר להבדיל (אם בכלל) בין כאב שנובע מפגיעה פיזית ממשית לבין כאב פסיכוסומטי?

מצבנו הגופני קשור גם למצבנו הנפשי. במיוחד ידוע שהתעללות פיזית או מינית מתבטאת לא פעם גם בכאבים כרוניים והסתגלות לקויה לכאב. מחקר שנעשה על תלמידי מכללות שסבלו מכאב כרוני מצא אצל 43.5 אחוז מהסטודנטיות הללו היסטוריה של התעללות וכך גם אצל 23.8 אחוז מהסטודנטים הגברים. מחקר אחר, שבדק 91 חולים במרפאות חוץ שהתלוננו על כאב כרוני הראה ש-65-50 אחוז מהם סבלו מהתעללות בצעירותם.

לפי מאמר שפורסם לפני כעשור, לפחות 60-40 אחוז מהנשים שסובלות מכאבים כרוניים ולפחות 20 אחוז מהגברים עם בעיות דומות מדווחים שחוו התעללות במהלך ילדותם או בגרותם. שכיחות ההתעללות אצלם גבוהה פי שניים עד ארבעה מהאוכלוסייה הכללית, דבר שרומז על קשר בין השניים.

מיחושים פסיכוסומטיים שכיחים במיוחד בכאבי בטן, גב וראש. האבחנה שלהם בעייתית, מאחר שהיא נעשית על דרך השלילה – כל כאב שלא נמצאה לו סיבה פיזית ידועה. תמיד קיימת האפשרות שיש גורם פיזיולוגי נוסף שלא נבדק.

כשמגלים ממצאים  פתולוגיים שקשורים לכאב – למשל, נזק לאיבר כלשהו או דלקת - קל בדרך כלל להסביר את הכאב מבחינה רפואית. גם תסמינים שאינם מגובים בממצאים אובייקטיביים עדיין אפשר הרבה פעמים להסביר אם רואים שתכונותיהם תואמות מסלולים אנטומיים והפרעות פיזיולוגיות ידועות. רק כשאין שום הסבר רפואי תקף, או כשהממצאים  האובייקטיביים מוגבלים מדי, התסמינים יאובחנו ככאב פסיכוגני. מאבחן טוב יחפש בשלב הזה רמזים להיסטוריה הנפשית של החולה, במטרה לחזק את האבחנה או לשלול אותה.

הקשר בין היסטוריה של התעללות להפרעות כאב כרוניות ידוע כבר שנים רבות, אבל רחוק מאוד מקונצנזוס מדעי. סקירה של הספרות הרפואית הובילה חוקרים למסקנה שהנתונים הקיימים אינם מספיקים כדי להוכיח שקורבנות להתעללות נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול כאב כרוני בבגרותם. עיקר הביקורת נוגעת לכך שמרבית המחקרים הם רטרוספקטיביים, כלומר מתבססים על דיווח של הנבדקים על עברם, שמטבעו נוטה להיות סובייקטיבי ולעיתים לא אמין.

ביטוי לכך ניתן בהערה של האגודה הבינלאומית לחקר הכאב להגדרת הכאב: "אנשים רבים מדווחים על כאב בהיעדר נזק רקמתי או סיבה פיזיולוגית סבירה. בדרך כלל זה קורה מסיבות פסיכולוגיות. אין בדרך כלל אפשרות להבחין בין החוויה שלהם לבין זו שחווים אנשים שיש להם נזק אמיתי לרקמה, אם מסתמכים רק על הדיווח הסובייקטיבי. אם הם מתייחסים לחוויה שלהם ככאב, יש לקבל את הדיווח ככאב".

הטיפול לכאב ממקור נפשי מאתגר במיוחד. במקרים רבים נותנים לחולים משככי כאבים כמו בכאב שמקורו גופני, בלי לטפל ישירות בגורמים הפסיכולוגיים. השיטה הזאת עלולה להוביל לא פעם לטשטוש חושים, עד כדי סכנה. טיפולים מקובלים אחרים לכאב פסיכוגני כוללים חומרים נוגדי דיכאון או טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. 

ההבנה המוגבלת שלנו את שורשיו של הכאב הפסיכוגני מקשה למקד את הטיפול בסיבה לכאב. אם נבין טוב יותר את שורש הכאב הפסיכוגני, ונדע להבחין טוב יותר בינו לבין כאב שמקורו גופני, נוכל לטפל בו באופן מתאים יותר, במקום הטיפולים הרגילים לכאב שלא תמיד מסייעים במידה הרצויה.

3 תגובות

  • אור

    אור

    אני כאב לי החזה בעקבות אהבה אובססיבית , תחושה מוזרה , בין איזור מפתח הלב לחזה , איזור חם מהרגיל עם כאב שורף, כמה חודשים ,
    עד ששכנעתי את עצמי שאני לא אוהב אותה .חח רק אז נרגע וזה היה לאט. למרות שלא רציתי אותה אבל ברגש עדיין היה רגש אובססיבי אליה .משהו מוזר. " הראש מקשיב ,הלב לאט מתאושש "

  • יצחק

    הפרעות נפשיות

    שלום נהנתי מעוד מין המאמר (אני סטודנט לחינוך) אניני מבין בתחוך הביאולוגיה. רציתי לשאול האם קימים מחקרים המראים קשר בין אינטילגנציה להפרעות נפשיות. תודה

  • אנונימי

    לא שידוע לי