100 שנה להולדתו של פרנסיס קריק, שגילה עם ג'יימס ווטסון כיצד בנויה המולקולה החשובה ואיך היא מעבירה מידע מדור לדור

אי אפשר לתאר את הרפואה והביולוגיה בימינו בלי הידע הרחב שיש לנו כיום על ה-DNA – אותה מולקולה בצורת סליל כפול שמכתיבה את תכונותיהם של כל היצורים החיים. קשה לתפוס שעד אמצע המאה ה-20 לא היה ידוע כמעט דבר על מבנה המולקולה הזאת, וזמן לא רב קודם לכן לא ידעו אפילו את תפקידה. לתגלית הזאת, מבנה הסליל הכפול של ה-DNA, היה אחראי דוקטורנט אנגלי בן 37, פרנסיס קריק (Crick), שפיענח את מבנה המולקולה עם עמיתו ג'יימס ווטסון (Watson).

קריק נולד ב-8 ביוני 1916, ליד נורת'מפטון בבריטניה. את דרכו המדעית החל כפיזיקאי, והשלים את התואר הראשון בפיזיקה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון בגיל 21. עבודת הדוקטורט שלו נקטעה באיבה עם פרוץ מלחמת העולם השניה ב-1939, אחרי שהמעבדה שבה עבד נהרסה לחלוטין בהפצצה גרמנית. בהמשך הוא גויס לחיל הים הבריטי.

ב-1947 חזר קריק לאקדמיה, הפעם לאוניברסיטת קיימברידג', והחל ללמוד ביולוגיה – תחום שאליו הגיע בלי כל ידע קודם. בשנים 1954-1950 שקד על עבודת הדוקטורט שלו ובדק כיצד חלבונים שונים מפזרים קרני רנטגן, כדי לפענח את המבנה שלהם. במהלך העבודה רקם קשרי חברות עם ג'יימס ווטסון, מדען אמריקאי צעיר ממנו ב-12 שנה שהגיע לקיימברידג' כדי לחקור את מבנה ה-DNA בעזרת פיזור קרני רנטגן. בהתבסס על מידע ניסיוני שחשפה רוזלינד פרנקלין מקינגס קולג' פרסמו קריק וווטסון בשנת 1953 את מאמריהם על ה-DNA ששינו לבלי הכר את הבנתנו את עולם החי.

צמד החוקרים חשף את המודל המוכר כיום של מבנה הצופן הגנטי, שלפיו מולקולות ה-DNA מסודרות בצורת סליל כפול. יתר על כן, הם גילו גם את החוקיות שקובעת את רצף אבני הבניין שמרכיבות את הסליל. התברר להם שאבני הבניין הללו מורכבות מארבע חומצות גרעין בלבד שמסודרות בזוגות קבועים משני צדי הסליל הכפול: אדנין מול תימין וגואנין מול ציטוזין.

זה המפתח לאופן שבו המידע הגנטי משכפל את עצמו: כאשר התא מתחלק, הסליל הכפול נפרם לשני חלקיו, כך שבכל צד של הסליל נמצא ההעתק ההופכי שלו. בהמשך החלוקה הסליל נבנה מחדש כך שמול כל אבן בניין יכולה להיות רק חומצת הגרעין הנגדית לה. כך יכולה מולקולת ה-DNA לשכפל את עצמה לשתי מולקולות זהות ולהעביר את המידע הגנטי מדור לדור.


הבין את התחום לעומק הרב ביותר. פרנסיס קריק | מקור: ויקיפדיה

המשיך לחקור
לאחר התגלית הזאת קריק לא קפא על שמריו, וב-1958 פרסם מאמר חשוב על הקשר בין רצף חומצות הגרעין ב-DNA, המכונה "הקוד הגנטי", לבין האופן שבו חלבונים מיוצרים בתא חי. הוא גילה את מה שכינה "השערת הרצף": סדר חומצות הגרעין לאורך מקטעים ספציפיים של ה-DNA קובע כיצד חלבון מסוים יהיה בנוי. כמו כן פיתח במאמרו את מה שמכונה כיום "הדוגמה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית" – העובדה שהתרגום של הצופן הגנטי עובד רק בכיוון אחד – מחומצות גרעין לחלבון, ולא להפך.

בשנת 1962 זכה בפרס נובל ברפואה עם ווטסון ועם מוריס ווילקינס (Wilkins), על גילוי מבנה ה-DNA. הוא קיבל עוד פרסים ואותות הוקרה למכביר על תרומתו החשובה, בהם תואר אבירות ממלכת בריטניה.  

קריק המשיך לחקור נושאים שונים בגנטיקה, ואף פנה לשאלות ביולוגיות נוספות כמו חקר מוצא החיים, ובעיקר נוירוביולוגיה וחקר התודעה. בשנות ה-70 השתקע בקליפורניה, שם מונה לפרופסור במכון סאלק, והמשיך במחקריו כמעט עד מותו ביולי 2004 מסרטן המעי הגס.  לבקשתו, גופתו נשרפה ואפרו פוזר באוקיינוס השקט. "אי אפשר לומר שאדם יחיד גילה או יצר את הביולוגיה המולקולרית", אמר הביולוג הצרפתי ז'אק מונו (Monod), "אבל אדם אחד שלט אינטלקטואלית בתחום כולו, משום שהיה בקי בו יותר מכולם, והבין אותו לעומק הרב ביותר. זה היה פרנסיס קריק". 

0 תגובות