לאיזו מדינה יש הכי הרבה פרסי נובל? מה הסכום שהזוכים מקבלים? מדוע איינשטיין לא בא לקבל את הפרס? לקראת טקס הענקת פרסי נובל, כל מה שרציתם לדעת על הפרס המדעי היוקרתי ביותר

פרסי נובל מוענקים משנת 1901 בחמישה תחומים שהגדיר אלפרד נובל בצוואתו: פיזיולוגיה או רפואה, כימיה, פיזיקה, ספרות ושלום. ב-1969 צורף לטקס פרס נוסף, פרס הבנק המרכזי של שוודיה במדעי הכלכלה על שם אלפרד נובל. הפרס בכלכלה אינו מוענק מקרן נובל אלא מקרן שהקים הבנק, אך סכומו שווה לסכום הפרס בתחומים האחרים.

באופן עקרוני כל הפרסים מוענקים כל שנה, אך היו שנים שבהם לא הוענקו כמה מהפרסים, או אפילו רובם. זה קרה בעיקר בתקופת מלחמות העולם, או בשנים שבהן ועדות הפרס לא הגיעו להסכמה, ורשמית הגדירו את המצב "אף אחת מהעבודות שהוגשו לא נמצאה חשובה דיה". עם זאת, היו רק שלוש שנים שבהם לא הוענקו כלל פרסי נובל, 1940, 1941 ו-1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. השנה האחרונה שבה לא הוענק אחד הפרסים הייתה 1972, אז לא נמצא מועמד ראוי לפרס נובל לשלום.

תרומה לאנושות

אלפרד נובל היה מהנדס יזם וממציא, שעשה הון רב מפיתוח וייצור של חומרי נפץ, בראשם הדינמיט. הוא היה פציפיסט שקיווה כי חומרי הנפץ שלו יאפשרו לשפר עבודות כרייה, חפירה וסלילה, אבל למגינת לבו השימוש העיקרי שלהם היה צבאי והביא לקטל רב. ב-1888 כשמת אחיו לודוויג, עיתון צרפתי פרסם בטעות ידיעה על מותו לכאורה של אלפרד נובל בכותרת "סוחר המוות הלך לעולמו". נובל, שהיה אז אחד האנשים העשירים באירופה נפגע מהתיאור והחליט להוריש את הונו לקרן שתעניק פרסים למי שהגיעו להישגים לטובת האנושות.

בני משפחתו זעמו על הצוואה שהורישה לקרן 94 אחוזים מהונו של נובל, וניהלו קרב משפטי ארוך נגדה. בסופו של דבר הם הפסידו, וביום השנה החמישי למותו של נובל, ב-10 בדצמבר 1901 הוענקו הפרסים בפעם הראשונה. בין מקבלי הפרס בשנה הראשונה היה הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן, שגילה את הקרינה הנושאת את שמו ובעיקר את השימוש הרפואי שלה.

הוריש את רוב הונו לאנושות, לא למשפחתו. אלפרד נובל | מקור: Science Photo Library
הוריש את רוב הונו לאנושות, לא למשפחתו. אלפרד נובל | מקור: Science Photo Library

כמה כסף

אלפרד נובל הוריש לקרן 31 מיליון קרונות שבדיות. זה בערך 1.7 מיליארד קרונות בערכים של ימינו, כלומר כ-700 מיליון ש"ח. סכום הפרסים משתנה מעט מדי כמה שנים, והשנה עומד על תשעה מיליון קרונות לפרס מלא, כ-3.7 מיליון ₪. הפרס יכול להתחלק בין שלושה זוכים לכל היותר. במקרה של שלושה זוכים, הוועדה יכולה להחליט על חלוקה שווה של הסכום, או חצי לזוכה אחד ורבע לכל אחד משני האחרים.

כמה זוכים

בסך הכל הוענקו פרסי נובל ל-892 בני אדם וכן ל-24 ארגונים. מספר חתני הפרס הגדול ביותר הוא ברפואה, 214 זוכים ב-108 שנים שבהן הוענק הפרס. בפרס בפיזיקה זכו 206 חתנים, בכימיה 178, ובספרות 114. הפרס בכלכלה הוענק ל-79 זוכים ב-49 שנות קיומו. למרבה הצער, הכי קשה למצוא זוכים בפרס נובל לשלום: הפרס הוענק רק ב-98 שנים מתוך 117 שנותיו, ו-27 פעמים הוא הוענק לארגונים. הצלב האדום הבינלאומי זכה שלוש פעמים בפרס נובל לשלום (1917, 1944, 1964) ונציבות האו"ם לפליטים זכתה פעמיים (1954, 1981). פרס נובל לשלום הוא אגב היחיד שאפשר להעניקו גם לארגונים ולא רק ליחידים. אולי צריך לנצל את האפשרות הזאת ולהעניקו לגופים מדעיים שאכן תורמים רבות לשיתוף פעולה בין מדינות רבות, לעתים יריבות, כמו מאיץ החלקיקים האירופי, CERN, תחנת החלל הבינלאומית או מיזם SESAME – פרויקט מדעי משותף לירדן, ישראל, איראן, פקיסטן, מצרים, הרשות הפלסטינית ומדינות נוספות באזור.

נובליסטים מצטיינים

ארבעה בני אדם קיבלו יותר מפרס נובל אחד. המפורסמת מכולם היא מארי קירי, מחלוצות חקר הרדיואקטיביות. ב-1903 הוענק לה פרס נובל בפיזיקה עם בעלה, פייר קירי, שהיה שותף לעבודתה המדעית ועם הפיזיקאי הצרפתי אנרי בקרל, על גילוי תופעת הרדיואקטיביות ותרומתם להבנתה. ב-1911 הוענק לה פרס נובל בכימיה – הפעם לבדה – על גילוי שני יסודות רדיואקטיביים: רדיום ופולוניום. קירי היא האדם היחיד שקיבל שני פרסי נובל בתחומים מדעיים שונים.

אחת המהפכות הטכנולוגיות הגדולות של המאה ה-20 הייתה המצאת הטרנזיסטור – רכיב אלקטרוני קטן שהחליף בסוף שנות ה-40 את שפופרות הריק המסורבלות, והזניק את תעשיית המחשבים והאלקטרוניקה בכלל. ב-1956 הוענק פרס נובל בפיזיקה לשלושת מפתחי הטרנזיסטור הראשון, וויליאם שוקלי (Shockley), וולטר ברטיין (Brattain) וג'ון ברדין (Bardeen), על העבודה שעשו במעבדות בֶּל. כמה שנים לאחר הפיתוח עזב ברדין את המעבדה והצטרף לאוניברסיטת אילינוי, שם פיתח עם ג'ון שריפר (Schrieffer) ועם ליאון קופר (Cooper)  את התיאוריה העוסקת במוליכות-על. ב-1972 הוענק לשלושתם פרס נובל בפיזיקה, וברדין היה לאדם היחיד שזוכה פעמיים בפרס בתחום הזה.

הביוכימאי הבריטי פרדריק סנגר (Sanger) עסק במשך יותר מעשור בקביעת המבנה של החלבון אינסולין, המפרק את הסוכר בדם. הוא השתמש בשיטות רבות ושונות, וב-1955 הצליח לקבוע את רצף חומצות האמינו המרכיבות את החלבון. השיטה שפיתח איפשרה גם לקבוע את המבנה של חלבונים נוספים, וב-1958 הוענק לו פרס נובל בכימיה על ההישג החשוב. בהמשך עבר סנגר לחקור את מבנה ה-DNA, וגם כאן פיתח שיטה לזהות את רצף הבסיסים המרכיבים את המולקולה. הגילוי הזה זיכה אותו ב-1980 בפרס נובל נוסף בכימיה, הפעם עם וולטר גילברט (Gilbert) ופול ברג (Berg).

הכימאי האמריקאי לינוס פאולינג (Pauling) היה מחלוצי תחום הכימיה הקוונטית. מחקריו הרבים עסקו במבנה של אטומים ומולקולות, והוא היה הראשון שפענח כיצד נוצרים כמה סוגים של קשרים כימיים ברמה התת-אטומית. מחקרים אלה זיכו אותו בפרס נובל בכימיה ב-1954. בעקבות מלחמת העולם השנייה, שבה נרתם לפיתוחים צבאיים רבים אך סירב להשתתף ב"פרויקט מנהטן" לפיתוח פצצת אטום, החל לפעול במרץ נגד הנשק הגרעיני ובעיקר למען צמצום הניסויים הגרעיניים המסכנים את בריאות הציבור. ב-1962 הוענק לו פרס נובל לשלום על פעילותו זו.

המשפחה המעוטרת ביותר בפרסי נובל. מארי קירי במעבדה עם בעלה ושותפה לפרס בפיזיקה | מקור: Science Photo Library
המשפחה המעוטרת ביותר בפרסי נובל. מארי קירי במעבדה עם בעלה ושותפה לפרס בפיזיקה | מקור: Science Photo Library

הכל נשאר במשפחה

משפחת קירי היא כנראה המשפחה המדעית המצליחה ביותר בהיסטוריה, לפחות מבחינת פרסי נובל. בתם של בני הזוג, אירן זו'ליו קירי, זכתה גם היא בפרס נובל בכימיה ב-1935, עם בעלה, פרדריק ז'וליו, על פיתוח דרך ליצירת יסודות רדיואקטיביים לא טבעיים. זו המשפחה היחידה שבה גם האם, גם האב וגם הבת זכו בפרסי נובל. עם זאת, יש לא מעט צמדים של אבות ובנים שזכו בפרס, ואחד מהם אף עשה את זה יחד. ב-1915 הוענק פרס נובל בפיזיקה למדען הבריטי וויליאם בראג (Bragg) ולבנו לורנס בראג על פיתוח שיטה לקביעת מבנה של גבישים בעזרת ניתוח הפיזור של קרני רנטגן. כל אחד מהם תרם פיתוחים ורעיונות משלו לעבודה המשותפת. בראג הבן היה בן 25 בלבד, ועד היום הוא המדען הצעיר ביותר שזה בפרס, אם כי לא הנובליסט הצעיר ביותר. ב-2014 הוענק פרס נובל לשלום לנערה הפקיסטנית מלאלה יוספזאי (Yousafzai), על מאבקה למען חינוך ילדים בארצה. היא הייתה רק בת 17 בעת קבלת הפרס.

חוץ מהבראגים, היו עוד חמישה צמדים של אבות ובנים שקיבלו פרס נובל בנפרד. המוכרים ביותר הם הפיזיקאי הדני נילס בור (Bohr), שקיבל פרס נובל בפיזיקה ב-1922 על תרומתו להבנת מבנה האטום. בנו, אָגֶה זכה בפרס נובל בפיזיקה ב-1975, עם שני שותפים, על חלקם בפענוח תנועת החלקיקים בתוך גרעין האטום.

נקודה ישראלית ברשימת הצמדים הזו היא הביוכימאי האמריקאי רוג'ר קורנברג (Kornberg), המחלק את זמנו כיום בין אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה לאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-2006 הוענק לו פרס נובל בכימיה על פענוח תהליך השעתוק, שבו נוצר עותק RNA של מקטע קצר של DNA. בכך הוא המשיך את דרכו של אביו, ארתור קורנברג, שזכה ב-1959 בפרס נובל ברפואה על חקר מנגנוני הייצור של RNA ו-DNA.

שני הזוגות במשפחת קירי לא היו הזוגות הנשואים היחידים שחלקו פרס נובל. בשנת 1947 הוענק פרס נובל לרפואה לבני הזוג גרטי וקרל קורי (Cori), יחד עם ברנרדו הוסאי (Houssay), על גילוי "מעגל קורי" – התהליך הביוכימי שבו התאים מפרקים גלוקוז בתנאי חוסר חמצן. גרטי קורי הייתה לאשה הראשונה הזוכה בפרס נובל ברפואה. ב-2014 הוענק הפרס ברפואה לזוג נוסף. אדוַרד ומַאי-בריט מוזר (Moser), קיבלו את הפרס עם ג'ון אוקיף (O’keefe) על חלקם בפענוח מערכת המיקום המאפשרת למוח להתמצא בסביבה. שני בני זוג נוספים קיבלו פרסי נובל בנפרד: אלוה מירדל (Myrdal) שזכתה בפרס נובל לשלום ב-1982 היא רעייתו של גונתר מירדל שזכה בפרס נובל בכלכלה ב-1974.

באופן מפתיע למדי יש רק צמד אחד של אחים שזכו בפרסי נובל. יאן טינברגן (Tinbergen) זכה בפרס נובל בכלכלה ב-1969, ואחיו ניקולאס טינברגן היה שותף ב-1973 לפרס נובל ברפואה על חקר מנגנוני התנהגות של בעלי חיים. הוריהם, מן הסתם, רוו נחת.

עולם של גברים

נתון מצער הבולט ברשימות פרסי הנובל הוא מיעוט הנשים שזכו בפרס עד כה. מבין 892 חתני הפרס רק 48 היו נשים. מצער עוד יותר שבתחומי המדעים הנשים הן ממש מיעוט. 16 נשים קיבלו פרס נובל לשלום ו-14 קיבלו פרס נובל לספרות. פרס נובל ברפואה הוענק רק ל-12 נשים. בכימיה זכו בפרס רק ארבע נשים, האחרונה שבהן הייתה עדה יונת מישראל שקיבלה את הפרס ב-2009. פרס נובל בפיזיקה הוענק לשתי נשים בלבד. היחידה שזכתה בו חוץ ממארי קירי הייתה מריה גופרט-מאייר, וגם זה קרה לפני 54 שנים.

אבל יש תחום שבו הנשים מקופחות עוד יותר. אלינור אוסטרום (Ostrom) כלת פרס נובל בכלכלה ב-2009 היא האישה האחת והיחידה שזכתה בפרס הזה. בסך הכל כחמישה אחוזים ממקבלי פרס נובל הן נשים, אבל בשלושת התחומים המדעיים נשים הן פחות משלושה אחוזים מהזוכים. בהחלט יש מקום לשיפור.

אחת מארבע. עדה יונת מקבלת את פרס נובל בכימיה 2009 מידי מלך שבדיה, קרל ה-16 גוסטב | צילום: אתר פרס נובל
אחת מארבע. עדה יונת מקבלת את פרס נובל בכימיה 2009 מידי מלך שבדיה, קרל ה-16 גוסטב | צילום: אתר פרס נובל

המתנה ארוכה

במקרים רבים חולפות שנים ארוכות מהעבודה עצמה עד להענקת פרס נובל עליה. לעתים דרוש זמן רב להבנת חשיבותה של התגלית, ולעתים העיכוב נובע מסיבות פוליטיות או מחלוקות אחרות. הזמן הממוצע להמתנה לפרס הוא בין 20 ל-30 שנה, אבל השיאן הוא כנראה הרופא האמריקאי פייטון רוס (Rous), שגילה ב-1911 נגיף הגורם לסרטן אצל עופות. התגלית עוררה עניין רב ובשנת 1926 הוגשה מועמדותו לפרס נובל ברפואה. מדענים התקשו לשחזר את תגליתו ולמצוא עוד נגיפים הגורמים לסרטן. נגיפים כאלה התגלו רק בשנות ה-50 וה-60, ובעקבות זאת הוענק לרוס פרס נובל ברפואה ב-1966, 55 שנים אחרי תגליתו המקורית.

מדענים נוספים שהמתינו זמן רב לפרס הם הפיזיקאים רוברט אנגלרט ופטר היגס, שחזו ב-1964 (עם מדענים נוספים) את קיומו של חלקיק תת-אטומי המכונה בוזון היגס. בסופו של דבר הם קיבלו פרס נובל בפיזיקה ב-2013, לאחר שמדענים במאיץ החלקיקים האירופי הוכיחו את קיומו של החלקיק. המגבלה המונעת הענקה של הפרס ליותר משלושה מדענים או לארגון, הביאה בסופו של דבר את ועדת הפרס להחליט על הענקתו לשניים מהתיאורטיקאים שצפו את קיום החלקיק.

המתין לפרס כמעט 50 שנה, וזו לא ההמתנה הכי ארוכה. פיטר היגס | צילום: Science Photo Library
המתין לפרס כמעט 50 שנה, וזו לא ההמתנה הכי ארוכה. פיטר היגס | צילום: Science Photo Library

אחרי מות

ב-1974 הוחלט לאסור על הענקת פרס נובל לאחר המוות, אלא אם כן חתן הפרס הלך לעולמו לאחר ההכרזה. קודם לכן הוענק הפרס פעמיים לשניים שכבר לא היו בחיים: מזכיר האו"ם דאג המרשלד קיבל פרס נובל לשלום ב-1961, כשלושה חודשים לאחר שנהרג בהתרסקות מטוסו באפריקה. ב-1931 הוענק הפרס בספרות למשורר השבדי אריק אקסל קרלפלדט (Karlfeldt), שסירב לקבל את הפרס ב-1918.

בשנת 2011 הופר תקנון הפרס, עם הענקת הפרס ברפואה לחוקר הקנדי-אמריקאי רלף סטיינמן (Steinman), שגילה בתחילת שנות ה-70 את התאים הדנדריטיים, אחד מקווי ההגנה הראשונים של מערכת החיסון. לאחר שוועדת הנובל הכריזה על שמו בין שלושת חתני הפרס, התברר כי סטיינמן, בן 74, מת מסרטן שלושה ימים קודם לכן. נראה כי משפחתו ואוניברסיטת רוקפלר שבה עבד קיבלו מידע מוקדם על הזכייה הצפויה והחליטו לשמור בסוד את דבר מותו, כדי למנוע את הוצאתו מרשימת הזוכים. זה עבד. הידיעה על מותו פורסמה זמן קצר לאחר ההכרזה, ועדת הפרס התכנסה לבחון את הסוגיה ובסופו של דבר פסקה שהחלטתה התקבלה בתום לב, והותירה אותה על כנה.

נפל במילוי תפקידו וקיבל פרס נובל כמה שבועות לאחר מותו. מזכיר האו"ם דאג המרשלד | מקור: ויקיפדיה
נפל במילוי תפקידו וקיבל פרס נובל כמה שבועות לאחר מותו. מזכיר האו"ם דאג המרשלד | מקור: ויקיפדיה

מי לא בא

בין הזוכים המפורסמים ביותר היו כמה שנעדרו מהטקס עצמו. ב-1903 החליטו מארי ופייר קירי לוותר על הנסיעה לסטוקהולם משום ששניהם סבלו מסחרחורות ומכאבי ראש, ככל הנראה בשל החשיפה הרבה לקרינה בעבודתם. יש גם סברה כי הסחרחורות האלה היו הגורם למותו של פייר שלוש שנים מאוחר יותר, כשמעד ברחוב ונדרס בגלגלי כרכרה.

כשקירי זכתה שוב, ב-1911, היו צרפתים שדרשו לא להעניק לה את הפרס, משום שזמן קצר קודם לכן התפרסם ברבים הרומן שלה עם הפיזיקאי פול לנז'בן, שהחל עוד לפני שהוא התגרש מאשתו. ועדת הפרס לא התרגשה, והפעם קירי התייצבה בסטוקהולם וקיבלה את הפרס אישית.

מדען ידוע נוסף שהחליט להיעדר מהטקס היה אלברט איינשטיין, חתן הפרס בפיזיקה ב-1921. איינשטיין ציפה לקבל את הפרס על תורת היחסות, אך הוועדה חששה מכך שהתיאוריה החדשנית עדיין לא הייתה מקובלת על פיזיקאים רבים. היו גם לא מעט מתנגדים לאיינשטיין בקהילה המדעית, בשל אופיו המרדני ואפילו בשל יהדותו. בסופו של דבר לא היה אפשר עוד להתעלם מהישגיו במדע והוועדה החליטה ללכת עם ולהרגיש בלי, והעניקה לו פרס נובל על גילוי האפקט הפוטואלקטרי, עבודה שפרסם ב-1905. איינשטיין החליט שלא להשתתף בטקס, בנימוק הרשמי שהוא רחוק מדי – הוא אכן שהה במזרח הרחוק במסע שבמסגרתו ביקר גם בישראל.

לעיתים השאלה אם להגיע לטקס לא נתונה בידי חתן הפרס. הרופא האוסטרי רוברט באראני הוכרז ב-1915 כחתן הפרס (רקטרואקטיבית לשנת 1914, שבה לא נמצא זוכה). אלא שבאראני גויס לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, נפל בשבי הרוסי ואת ההודעה על זכייתו בפרס היוקרתי קיבל במחנה שבויים. הוא שוחרר לבסוף בעקבות משא ומתן ממושך וקיבל את הפרס רק ב-1916.

מי לא קיבל

בראש המחלוקות והשערוריות שליוו את פרסי נובל לאורך השנים, צועדות בגאון ההחלטות שלא להעניק פרסי נובל למדענים שבלי ספק היו ראויים לכך. רשימת המדענים שקופחו – או שחשו כי קופחו – ארוכה מאוד, וכוללת גם שמות מוכרים רבים.

הכימאי הרוסי דמיטרי מנדלייב פרסם את הטבלה המחזורית שלו ב-1869, הרבה לפני מותו של אלפרד נובל, והיא הפכה במהירות לאחד הכלים השימושיים והמקובלים במדע המודרני. בערוב ימיו מנדלייב קיווה מאוד לקבל פרס נובל על תרומתו למדע, ואף היה מועמד לפרס ב-1905 וב-1906, אבל בסופו של דבר דחתה הוועדה את מועמדותו, ככל הנראה בגלל מחלוקת אישית שלו עם אחד מחברי הוועדה.

ב-1909 הוענק פרס נובל בפיזיקה לגוליילמו מרקוני, על המצאת תקשורת הרדיו (בצוותא עם פרדיננד בראון). אלא שמהמעמד נעדר מי שהמציא את הרדיו לפני מרקוני, ניקולה טסלה. המדען והממציא הסרבי-אמריקאי השאיר שורה של פיתוחים פורצי דרך, ובהם שידורי הרדיו. בשל מאבק משפטי הועבר הפטנט לשמו של מרקוני, והוחזר לטסלה רק ב-1943, לאחר מותו. עם זאת, פרס נובל מוענק על חדשנות מדעית, לא על רישום משפטי, ולא הייתה כל מניעה להעניק את הפרס גם לטסלה.

בניגוד לרשימת מקבלי הפרסים, ברשימת המקופחים שהיו ראויים לפרס אך לא זכו דווקא יש ייצוג מכובד לנשים. אחת המפורסמות ביותר היא רוזלינד פרנקלין, מדענית בריטית שהתמחתה בפענוח מבנה של גבישים ועבודתה תרמה רבות לפענוח מבנה ה-DNA ומנגנון התורשה. חלק מהתרומה נעשתה בלי ידיעתה, כשווטסון וקריק השיגו בלי רשות צילום שעשתה, והוא סייע להם בקביעה הסופית של המודל ב-1953. כשווטסון וקריק קיבלו פרס נובל ברפואה על עבודתם, ב-1962, הם חלקו אותו עם מוריס ווילקינס (Wilkins), הבוס של פרנקלין. יש לציין כי פרנקלין כבר לא הייתה בין החיים – היא מתה מסרטן ארבע שנים קודם לכן בגיל 38 – אך נראה כי גם לו הייתה חיה, לא הייתה מקבלת את ההכרה על עבודתה. זו הגיעה רק שנים רבות אחרי מותה.

מדענית נוספת שבלי ספק הייתה ראויה לפרס נובל היא ליזֶה מייטנר, פיזיקאית גרמניה שעבדה במשך שנים עם שותפה, אוטו האן, על חקר גרעין האטום. גם כשמייטנר היהודייה המומרת נאלצה לברוח מגרמניה הנאצית, היא המשיכה להתכתב עם האן ולסייע לו בניתוח ממצאיו. כשקיבלה את תוצאות ניסוייו, היא זו שהבינה כי הוא ביקע בפעם הראשונה גרעין של אטום, אך שמה לא הופיע על המאמרים שפרסם. ב-1945 התבשר האן על זכייתו בפרס נובל בפיזיקה על ביקוע האטום, אך מייטנר לא זכתה עמו, והוא אף לא הזכיר בנאומו את תרומתה המרכזית. מייטנר יכולה להתנחם בכבוד השמור לקבוצה מצומצמת עוד יותר של מדענים – יסוד על שמה בטבלה המחזורית.

האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, שעל שמו טלסקופ החלל המפורסם, נאבק במשך שנים כדי שוועדת פרס נובל תכיר באסטרונומיה כתחום של פיזיקה ותעניק את הפרס גם לאסטרונומים. מאמציו נשאו פרי ב-1953, והוועדה אף החליטה להעניק לו את הפרס על הגילוי שהיקום מתפשט, אך הוא הלך לעולמו שבועות ספורים לפני ההכרזה הרשמית, והפרס הוענק למדען אחר.

היא עשתה את העבודה החשובה, הוא קיבל פרס נובל. מייטנר עם אוטו האן | מקור: Science Photo Library
היא עשתה את העבודה החשובה, הוא קיבל פרס נובל. מייטנר עם אוטו האן | מקור: Science Photo Library

האמריקאים שולטים

מניתוח ארץ הלידה של חתני הפרס עולה כי ארצות הברית היא המדינה המדעית ביותר: 265 מהזוכים נולדו בתחומה. במקום השני בריטניה עם 84 ואחריה גרמניה (70) וצרפת (51). גם שבדיה מדורגת גבוה עם 29 זוכים, ואין לשלול אפשרות של הטיה לטובת מדענים מקומיים. מחוץ לארה"ב ומערב אירופה יפן מובילה את הדירוג עם 25 זוכים שנולדו בתחומה.

כשבוחנים את השיוך המוסדי של הזוכים בעת קבלת הפרס, בולט עוד יותר כוחה המדעי של ארה"ב: 406 מהזוכים הם אנשי מוסדות אמריקאים, אם כי רבים מאוד מהם לא נולדו בארצות הברית. מבין האוניברסיטאות, הרווארד היא המעוטרת ביותר, עם 36 פרסי נובל ואחריה אוניברסיטת קיימברידג' הבריטית עם 29 פרסים. בריחת המדענים היהודים מגרמניה הנאצית עלתה לגרמניה בפרסים רבים. האוניברסיטה הגרמנית המובילה, אוניברסיטת ברלין, יכולה לרשום לזכותה רק שבעה פרסי נובל. 

 

 

יודעים הכל על פרס נובל? נסו את החידון שלנו:

 

0 תגובות