כולם יודעים שכאשר ילדים צורכים סוכר הם מתמלאים מרץ והיפראקטיביות. אז למה העדויות המחקריות מפריכות את זה בעקביות? ומה התרומה של ההורים להיווצרות המיתוס הזה?

אחד המיתוסים הנפוצים ביותר על ילדים הוא האמונה שמזון עשיר בסוכר גורם להם להתנהג בהיפראקטיביות. העדויות התומכות בתפיסה הזאת מבוססות על דיווחים סובייקטיביים של מורים והורים שראו הידרדרות בהתנהגות הילדים אחרי שצרכו מזון עשיר בסוכר.

המיתוס הזה נפוץ עד כדי כך שכמעט כולם, אפילו רופאי ילדים, מתייחסים אליו כאל עובדה. נדמה שתפיסות חינוכיות ושיטות טיפול שלמות מתבססות בין השאר על האמונה בקשר בין סוכר לבין בעיות קשב וריכוז. אך עד כמה הראיות המדעיות האמיתיות תומכות בקשר הזה?

שורשי האמונה
הורים לילדים עם הפרעת קשב היפראקטיבית (ADHD) מדווחים לא פעם על החמרה בהיפראקטיביות אחרי שילדיהם צרכו כמות גדולה של ממתקים או משקאות קלים ממותקים. כבר בשנות ה-70 חשבו שסוכר לבן מעובד (בעיקר סוכרוז) והממתיק המלאכותי אספרטיים עלול לגרום להיפראקטיביות ולבעיות התנהגות אחרות אצל ילדים.

ילד היפראקטיבי מטפס על עץ
ילדים היפראקטיביים נוטים לתזזיות | צילום: פרידריך בורינגר, ויקיפדיה

האמונה הזאת התבססה בעיקר על שני מחקרי מתאמים שמצאו שילדים היפראקטיביים שצרכו סוכר הראו יותר התנהגויות היפראקטיביות. אולם הבעיה במחקרים כאלה היא שאי אפשר לקבוע מהם מה הסיבה ומה התוצאה, כלומר ייתכן באותה מידה שההתנהגות ההיפראקטיבית היא זו שגרמה לילד לצרוך יותר סוכר ולא להיפך.

מה באמת נמצא?
לאור זה התעורר הצורך לבדוק את הקשר בין סוכר להיפראקטיביות במחקרים התערבותיים. במחקר התערבותי תקין יש להשתמש בשיטת "סמיות כפולה ומבוקרת", כלומר הילדים מקבלים סוכר (הטיפול) או ממתיק מלאכותי (הביקורת) במזון או שתייה שנראים זהים ובלי שהחוקרים עצמם יודעים מה נתנו לכל ילד. לאחר מכן בודקים את התנהגות הילדים והביצועים הקוגניטיביים שלהם בתוך מספר שעות מצריכת המזון. אלה המחקרים היחידים שיכולים להעיד באמת על קשר סיבתי בין צריכת סוכר להיפראקטיביות.

מה נמצא? ובכן, שלושה מחקרים שנערכו בשנות ה-80 הראוהתנהגות היפראקטיבית אצל ילדים שצרכו סוכר. אולם הניסויים נערכו על מספר ילדים קטן מאוד, כך שאי אפשר להכליל את תוצאותיהם על אוכלוסייה גדולה יותר.

במחקר מטא-אנליזה, רוכזו תוצאותיהם של 16 מחקרים שנערכו בתחום עד לשנת 1995. במחקרים הללו נבדקו ילדים רגילים, ילדים עם ADHDוילדים שהוריהם תיארו אותם כ"רגישים לסוכר".

בניגוד לציפיות נמצא שסוכר אינו משפיע על ההתנהגות או התפקוד הקוגניטיבי של ילדים. עם זאת החוקרים הדגישו שלא קיימים עדיין מספיק מחקרים מדעיים כדי להגיע למסקנה מוחלטת וכוללנית. בנוסף, הם בחנו רק השפעות קצרות טווח של צריכת ממתיקים. לכן ייתכן שהם החמיצו השפעות קלות יותר, השפעות שמתרחשות רק אצל אחוז קטן מהילדים או השפעות ארוכות טווח.

אם כך, הספרות המדעית, לפחות בזמן פרסום המאמר, לא תמכה בתיאוריה שסוכר משפיע על ביטויים של ADHD. עם זאת, אי אפשר לשלול על פיו את האפשרות שיש ילדים רגישים לסוכר שמושפעים ממנו לרעה. ייתכן גם שצריכת סוכר משפיעה אחרת על ההתנהגות של ילדים רגילים ושל אלה שסובלים מ-ADHD.


קוביות סוכר. כנראה לא גורמות להיפראקטיביות | צילטם: Uwe Hermann, ויקיפדיה

בהתחשב בהיקף הממצאים השליליים וחוסר היכולת לאשר ממצאים מובהקים מהמחקרים בתחום, נראה לפיכך שגם אם יש לסוכר השפעה שלילית על התנהגות של ילדים, היא הרבה פחות חמורה והרבה פחות נפוצה ממה שעולה מתצפיות לא מבוקרות. אין הוכחות שצריכת סוכר לבדה עלולה להפוך ילד בלי בעיות ריכוז לילד היפראקטיבי.

עם זאת יש לזכור שהמחקרים הללו אמנם סותרים את ההשערות אבל לא מפריכים אותן לחלוטין. השאלה היא כמה ממצאים סותרים דרושים כדי להוכיח בוודאות שסוכר אינו משפיע על היפראקטיביות נשארת פתוחה.

כוחה של אמונה
מאין נובע אם כן ההבדל החד כל כך בין תוצאות המחקרים המבוקרים להתרשמות של ההורים עצמם מהתנהגות ילדיהם? ומדוע אפקט הפלצבו חזק כל כך במחקרי תזונה והתנהגות? מה גורם לאנשים לקשר בקלות כה רבה בין תזונה לבין היפראקטיביות, בשעה שהמחקר מתקשה כל כך לאשר את עצם קיומה של התופעה?

אחד ההסברים האפשריים לכך הוא הציפייה. המחשה יפה לזה נמצאה במחקר שבדק קבוצה של ילדים והורים שהאמינו שילדיהם מושפעים לרעה מצריכת סוכר. החוקרים נתנו לילדים משקאות ממותקים בממתיקים מלאכותיים (פלצבו), אך למחצית מההורים נאמר שילדיהם צרכו סוכר. כשהתבקשו לאחר מכן לדרג את התנהגות ילדיהם, ההורים היו משוכנעים שהתנהגות ילדיהם הושפעה מאוד מצריכת הסוכר והציונים שנתנו היו גבוהים משמעותית אפילו מאלה שנמצאו במחקרים שבהם אכן נתנו לילדים לצרוך סוכר.

לאמונות והציפיות של ההורים יש השפעה ניכרת על הדרך שבה הם תופסים את ההתנהגות של ילדיהם ועל האינטראקציה שלהם איתם. בימי הולדת ובחגים, למשל, הילדים צורכים הרבה דברי מתיקה, אך גם נהנים מהמסיבה עצמה ומגיבים אליה. לא פעם ההורים נוטים לייחס את השינוי בהתנהגותם לסוכר במקום לנסיבות.

בת חן וולף, דיאטנית קלינית מוסמכת
דוקטורנטית, המחלקה למדעי הצמח
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

הכתבה היא חלק ממדור "יש מקום לספק" העוסק בכשלים בעיסוק התקשורתי בסוגיות מדעיות. אין לראות בה כל הבעת עמדה לגבי הנושא שבו המאמר המקורי עוסק, אלא רק על אופן העיסוק שלו במדע.
 

6 תגובות

  • צב מעבדה

    הוכחה

    במדע תצפיתי, לפחות על פי הגישה המקובלת היום, של קרל פופר, אי אפשר להוכיח שתיאוריה נכונה, אפשר רק לשלול אותה. לכל היותר אפשר לחזק/לאושש/לתמוך בתיאוריה. זה עדיין לא מבטיח שהיא נכונה, זה מחזק את האמונה שלנו ביכולת של התיאוריה לספק תחזיות.
    הוכחות שמורות למתמטיקה.

  • yifatza

    לדעתי לא הסוכר אלא האקשן מסביב

    אצלנו לפחות כשיש הרבה ממתקים זה בבילוי בחוץ, כשיוצאים מהשגרה ומה שמחרפן אותו זו ההצפה של הגירויים, גם אם אקנה רק ג'אנק פוד מלוח כמו פיצות וכדומה ללא סוכר, נראה לי שצריך לבדוק את הנסיבות של מתן הממתקים ולא רק את הממתקים עצמם

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    אני בהחלט מסכימה וגם יש עדויות מחקריות לכך שחלק מהסיפור הוא האווירה שבה צורכים את הממתקים.
    ברור שאם זה יקרה במסיבת יום הולדת או בילוי, תהיה יותר היפר אקטיביות של הילדים בגלל התרגשות.

  • אוהד ניר

    שאלה

    ייתכן וגם הממתיקים המלאכותיים בעלי השפעה דומה לזו של הסוכר (לפחות בטווח הזמן הקצר), אני חושב ששמעתי מחקרים שטוענים שהגוף מגיב די דומה לסוכר מלאכותי ולסוכר רגיל (רמת סוכר בדם, אינסולין, וכד'), ואז זה לא בדיוק קבוצת ביקורת ?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןbatchenw

    תשובה

    נכון מאוד, זו גם אחת הביקורות שהוטחו במחקרים שבדקו ממתיקים מלאכותיים מול סוכר. לכן ההמלצה למחקרים נוספים בנושא.

  • אנונימי

    מסכים איתך