אזהרה: הכתבה עלולה לכלול תיאורים קשים!

בוודאי שמעתם לאחרונה בכלי התקשורת לא מעט דיבורים על מחלת האבולה – שטף של ידיעות על התפרצות מחודשת של נגיף קטלני שמאיים להתפשט ממערב אפריקה לשאר העולם. בהחלט מעורר תהיות, וארשה לעצמי להרחיק מעט לכת ולומר שגם קצת מפחיד. ובכן, כמו שאומרים: ידע הוא כוח. כתמיד, אנחנו כאן לשירותכם כדי לעזור ולהבהיר קצת את המצב – ואולי גם להלחיץ אתכם קצת יותר בדרך. לעולם אי אפשר להיות מוכנים מדי.

הסרטון שלפנינו מדבר באופן כללי על המחלה ומאפייניה.

הסרטון זה הופק בידי Scishow ותורגם בידי צוות דוידסון אונליין

קצת היסטוריה מהולה באקטואליה
נגיף האבולה (Ebola) זוהה לראשונה בשנת 1976 סמוך לנהר אבולה, במה שנקרא היום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לבני האדם הוא הגיע כנראה לראשונה מעטלפי פירות. מאז הזיהוי הראשוני מתרחשת התפרצות שלו בערך כל שנתיים-שלוש בממוצע.

על שיעור הנדבקים הנמוך יחסית (עשרות עד מאות אנשים) "מפצה" שיעור תמותה עצום שעומד על 90-50 אחוז, תלוי בזן הנגיף. ההתפרצות הנוכחית החלה בפברואר 2014, והייחוד שלה הוא מספר הנדבקים הגבוה יחסית בהשוואה להתפרצויות קודמות (יותר מ-1,700 חולים, מהם 900 שכבר מתו מהמחלה) והתמשכותה לאורך זמן.

דבר נוסף שמייחד את ההתפרצות הנוכחית הוא ההיקף יוצא הדופן שלה והתפשטותה גם מעבר לגבולות אפריקה. התקבלו דיווחים על אנשים מארצות אחרות (עד כה שלושה שאומתו בוודאות), ששהו באזורים הנגועים, חזרו לארצם ורק אז התגלו אצלם תסמינים של המחלה. המצב הזה מעורר סכנה משמעותית נוספת: יצירה של אזורי התפרצות חדשים שיהפכו את האבולה לראשונה למגפה עולמית.

אז מה זה אבולה בכלל?
אבולה היא קדחת דימומית שנגרמת על ידי וירוס (נגיף). המושג "קדחת דימומית" אולי לא נשמע נורא כל כך, עד שמבינים שמה שהוא אומר בעצם זה שהמחלה מתבטאת בעיקר בדימומים קשים מאיברי הגוף והרקמות הפנימיות, מהעור ומפתחי גוף כמו העיניים, האוזניים, האף והפה. פתאום זה נשמע לא סימפטי בכלל, נכון?

מה שמעניין הוא שבמחלות רבות, וכך גם באבולה,  התסמינים העיקריים אינם בהכרח מה שגורם למותו של החולה. במקרה שלנו כאן הדימומים הם בעצם רק תוספת "נחמדה" למגוון של סיבוכים מערכתיים שמביאים בסופו של דבר לשיעור התמותה הגבוה.

תשאלו את עצמכם בוודאי באיזה דרכים יצירתיות אחרות יכול הנגיף להרוג אותי אם דימום מכל איברי הגוף לא יעשה את זה? אם נעקוב אחר חולה מרגע הופעת התסמינים הראשונים נראה שבהתחלה המחלה מזכירה שפעת רגילה, עם חום וחולשה, כאבי ראש, הקאות, ושלשולים. בהמשך הנגיף תוקף את מערכת ההובלה של הגוף, כלומר את כלי הדם, וכתוצאה מכך לחץ הדם יורד משמעותית, האיברים הפנימיים מפסיקים לקבל חמצן וחומרי תזונה וקורסים בזה אחר זה.


נגיף האבולה כפי שהוא נראה במיקרוסקופ אלקטרונים | תמונה: ויקיפדיה

יום בחיי נגיף האבולה
נגיף האבולה הוא אסטרטג לא פראייר. ברגע שחדר לגוף, הדבר הראשון שהוא עושה הוא לתקוף ולנטרל את קווי ההגנה של האויב: הוא תוקף את התאים הלבנים של מערכת החיסון, הורס אותם ומתרבה בהם. הגוף מגייס כמובן לאזור הפגוע גורמי חיסון נוספים וגם אותם הנגיף תוקף. כך נוצר מעגל אכזרי של השתלטות גוברת והולכת של הנגיף על תאי מערכת החיסון.

כדי לפצות על האובדן, האזור הפגוע משגר אותות כימיים מעודדי דלקת כדי לגייס אליו עוד תאים לבנים. החומרים האלה אמורים להתפרק בכבד כדי לעצור את המעגל האכזרי, אך גם לזה הנגיף דואג: הוא חודר לכבד והורס בו תאים כדי לוודא שהגיוס לא ייעצר. כך מערכת החיסון שלנו שולחת עוד ועוד חיילים לקרב ואינה מקבלת דיווח מהשטח על הצורך להפסיק את הגיוס.

אותות הגיוס האלה גורמים בין השאר לתאים שבונים את כלי הדם שלנו להיות חדירים יותר, במטרה לאפשר כניסה של כמה שיותר תאים לבנים לאזור הנגוע. החדירות הזאת, בתורה, עוזרת לנגיף להיכנס לזרם הדם ולהתפשט בגוף בקלות. כשהוא חודר לכלי הדם נגרמת פגיעה חמורה לתאי האנדותל – התאים שבונים את כלי הדם – וזה מה שמוביל לדימום הנרחב שמאפיין את המחלה. בשלב האחרון הנגיף כבר נמצא בכל מקום בגוף וגורם לקריסה מערכתית.

איך נדבקים? ויותר חשוב – איך לא נדבקים?
אבולה היא אמנם מחלה מדבקת, אבל זה לא אומר שכל כך פשוט להידבק בה מאדם חולה. הנגיף חודר לגוף במגע ישיר עם רקמות ריריות או פצעים פתוחים ואינו נישא באוויר. במילים אחרות, אתם יכולים להניח רגע בצד את המסכות ולהמשיך לקרוא. כדי שלא תסבלו חלילה ממחסור בטויטמין D אולי כדאי גם שתעקרו את הקרשים שמסמרתם לחלונות ותכניסו קצת אוויר לחדר שבו אתם מסתגרים. רוב הנפגעים או כולם הם אנשים שבאו במגע ישיר עם אדם חולה אחר – בדרך כלל בני משפחה, חברים ואנשי הצוות הרפואי שטיפל בו.

על חיסון וחיסוניות (ואולי אפילו תרופה?)
חיסון וחיסוניות הן שתי מילים דומות מאוד אך עם משמעויות שונות לגמרי. מהו חיסון אתם יודעים בוודאי, לכן לא ארחיב במילים ואבשר לכם בצער רב שנכון להיום לא קיים חיסון נגד אבולה. אולם לא הכל אבוד: שני חולים אזרחי ארצות הברית שנדבקו בנגיף באפריקה קיבלו טיפול תרופתי ניסיוני חדש בשם ZMapp, שמבוסס על נוגדנים, והראו סימני החלמה חיוביים. עם זאת, פיתוח תרופות וחיסונים למחלה נמצא עדיין בשלבים ראשוניים מאוד.

כעת נעבור לחיסוניות. חיסוניות (Immunity באנגלית) היא מילה שמתארת את החסינות הטבעית של הגוף לנגיף. במקרה של האבולה נמצא כי כ-15 אחוז מתושבי מערב אפריקה נושאים בדמם נוגדנים לנגיף בדמם שהופכים אותם חסינים למעשה למחלה. נותן קצת תקווה לא? חסינות טבעית היתה מאז ומעולם מקור מעולה לפיתוח חיסונים ותרופות לכלל האוכלוסייה, אז... קדימה מדע!

אלכסנדרה אברוטין
מחלקת מדעי החיים
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.

0 תגובות